נראה לי שאת חייבת לספר למישהו! ברור שאני נשמעת לא מבינה בעליל.. אבל בכל זאת..

יהיה טוב! 

גם ההורים שלך לא יודעים מזה????

צריך לספר... תולי למי

אני ארחיב...

אבל אין מה לעשות חוץ מלשכוח

ולהבין זה לא אני לא אני גרמתי לזה וזה לא חלק ממני 

אחר כך כל מה שנותר זה לעזוב לתת חיוך לאוויר העולם{להשתכר משמחה}ולא לחשוב על זה אף פעם

ואם נזכרים סימן שלא הובן מספיק  זה לא  את ולא חלק ממך  ומה שה'  נתן יש לו סיבות ואם היינו יודעים מהם היינו הבורא

ואם נזכרים עוד פעם סימן שיש פה משהו עמוק וצריך להסתכל היטיב   לצרה בתוך  העיניים{ממלוץ לעשות עם מישהו שעשה כך בעבר}להגיע לתוךהחושך הגדול ולעבור דרכו בלי לברוח ואז תמצאי את השמחה הצחוק שנעלמו בתוכו והם אילו שישמרו אותך ויהיו איתך 

ותמיד לזכור ה' אוהב אותך

סיכום

ה' נתן לנו מתנה שיכחה כי אם אדם היה זוכר את כל הצרות שלו את כל האסונות למרות שגם את כל השמחות לא היה יכול לחיות, אבל פעמים שצריך להסתכל לעצב בעניים ולהגיד אינך אוכל אותי אניך אני ולא תוכל לפגוע בי  ואז נגיע לשמחה האמיתית

אסור בשום פנים ואופן להגיד שצריך לשכוח!!! אסור!

מה שקרה לה-לעולם לא יוכל לעזוב אותה.

תנו לי רק לחדש לכם דבר או שניים-

מי שעוברת אונס, לעולם לא תחזור להיות מי שהייתה לפניו! לעולם לא! כל האשיות צריכה עכשיו להתבגר מתוך מה שקרה, להכיל את מה שקרה. הדבר הוא טראומה פיזית, נפשית ורגשית, של-ע-ו-ל-ם לא תימחק!

אני לא מנסה להפחיד אף אחד. אבל אסור להגיד דבר כזה. מה שצריך זה ללמוד להכיר את עצמך אחרי מה שקרה,להשלים עם מי שאת.

גם אם תנסי לשכוח-הגוף זוכר. אז נכון, לא צריך להתעסק בטראומה כל הזמן..ונכון, זה כואב, וזה פצע. אבל חלק מההתמודדות,זה להשלים עם העובדה שעכשיו זה חלק ממך. חשוב לצמוח מתוך זה, להתבגר, להכיר את עצמך יותר טוב, להשלים עם עצמך ועם הגוף שלך.

אבל זה יהיה לא הוגן אם אני אגיד לך שאפילו אפשרי לשכוח.זה יהיה לא נכון,וזה יהיה שקר.

אי אפשר לשכוח, זאת עובדה.

וגם לא צריך לשכוח.כי זה חלק ממך. את בעצמך מספרת איך זה משפיע עלייך...את לא מסוגלת לקלוט את זה שאחרים מתפקדים.ומה איתך?

שהיא צריכה פשוט לשכוח ולהמשיך הלאה?

לא הגיוני בעליל. לגנב אנחנו שוכחים? לרוצח

אנחנו שוכחים?

"לשכוח" זו המלצה שאי-אפשר ליישם.

אפשר להתקשר למרכז הסיוע לנשים דתיות -

02-6730002

(24 שעות ביממה)

יקרה מאוד, 

אסור להדחיק דבר כזה, ואסור להתעלם, ואסור לחשוב שעם הזמן זה יעבור.

לכי עם התחושות שלך, עם הצורך הגדול להוציא את זה החוצה, לקבל תמיכה -

דורש קצת מאמץ להפתח - אבל תרגישי הרבה יותר טוב.

(ולא תהיי לבד! שזה הכי חשוב!)

הרבה אושר בעז"ה.

אוסנת.

נשמה שלי!!

תדברי תשפכי ותספרי לא משנה למי....

אפילו כאלה שלא מכירים אותך...

אם את רוצה את מוזמנת תמיד באישי!!!!!

אוהבתותך הכי הכי שבעולם

את חלק ממני!ומכל עמי ישראל!!!

תהיי חזקה!

מרגישה שאת לא מסוגלת לזה. את שומעת?? לא משנה כמה אומרים לך שאת חייבת לדבר על מה שקרה, אם זה קשה לך מידי אל תכריחי את עצמך. כשתרגישי בשלה או מוכנה לדבר על מה שקרה זה יבוא.

בכל מקרה, את חייבת ליידע גורם מוסמך עובדה שדבר כזה קרה (אם יש לך קשר טוב עם ההורים אז הורים בעדיפות ראשונה) מהרבה סיבות. מלבד העובדה שהם צריכים להבין אותך ולהיות בשבילך אם תצטרכי אותם ולאפשר לך את מה שהכי יעזור, מי שעשה את זה צריך לשבת בכלא ולא משנה אם הוא מקורב אלייך בדרך כלשהי. שאחרות לא יעברו את מה שעובר עלייך.

דבר שני, תזהרי מאד מלהכניס לך סרטים לראש. אונס זה דבר נפוץ עם תגובות נפוצות שיצא לו "שם" מסויים. אבל תכלס כל אחת עברה את זה אחרת, אצל כל אחת זה היה מישהו אחר והיא עצמה היתה במקום אחר בחיים, כל אחת היא עם אישיות שונה, ממש לא כל אחת מרגישה בעקבות זה אותו דבר. תאפשרי לעצמך להרגיש את מה שאת באמת חושבת ומרגישה בלי קשר למה אמורים לחשוב או מה קורה אצל אחרות. אני לא יודעת אם את מבינה על מה אני מדברת, אבל אני פשוט אומרת לך תהיי את בלי לחשוב יותר מידי. את בסדר.

בהצלחה מתוקה, אנחנו וה' (ואני בטוחה שעוד המון המון אנשים) איתך!  

נשמה, חצי שנה זה כלום!

באמת, הגיוני מאוד שעוד לא עיכלת את מה שקרה, שעוד לא סיפרת..

רציתי לכתוב באישי,כי מה שאני הולכת לכתוב הוא קצת קשה,אבל חשוב לי שכולם ידעו-

לא שוכחים אונס.אי אפשר.

נכון שה' נתן לנו שיכחה,אבל זה לא באמת. תשאלי כל בנאדם ממשפחה שכולה האם הוא מתגעגע פחות, האם כואב לו פחות, האם הוא פחות עצוב, פחות כועס על מי שלקח לו בן משפחה.

באונס, משהו כמו מת בפנים.משהו שהוא חלק מהאדם,חלק בסיסי,חלק חיוני ביותר!

בשנה שעברה- עברתי אונס. מחברה שלי. היא לא נכנסה לכלא, לא הואשמה, והידיעה הושתקה בצורה מדהימה,ללא ספק.

מעט מאוד בנות ידעו.ואפילו אחרי שאזרתי את כל הכוחות לספר להנהלה- הוחלט להשאיר אותה בבי"ס, כדי "לא להרוס לה את החיים..".

הייתה לי חברה טובה אחר, שראיתי שהסתובבה הרבה עם אותה בת,וזה הפחיד אותי. זה גם כאב לי שהחברות שלי מסתובבות איתה. שאלית אותה אם היא יודעת מה שאותה בת עשתה, והיא,שלא ידעה שאני הנפגעת אמרה-"כן.אבל די, אין טעם להתעסק בזה. מה שהיה-היה עבר ונגמר".

אני לא חושבת ששום תיאור בעולם יכול לתאר לכם כמה המשפט הזה צרב לי! כמה הוא פצע אותי בנקודות הכי עדינות בנשמה. בבי"ס שידרו לי כל הזמן לא לכעוס עליה, שהיא בסה"כ מסכנה,שאני חזקה-ואני צריכה להתגבר.

לא אלאה אותכם, אבל הערה קטנה- אל תתנו לאף אחד להתייחס ככה אל בחורה שנפגעה!

נפגעתי! אנסו אותי! והיה אסור לי לספר לחברות שלי, היה אסור לי לכעוס על התוקפת. חנקתי את עצמי בכאב שלי. וזה הכי נורא שיכול להיות.

אני מתחננת-אם מישהי נפגעה- תנו במה לרגשות שלה! אל תחנקו אותם!

עדן-את לא אשמה במה שקרה,אפילו אם את בטוחה שכן. תדעי לך, מי שפגע בך הוא חיה! אפילו אם זה מישהו שאת אוהבת...הוא פגע במקש הפרטי שלך,מותר לך לכעוס, מותר לך להתאבל על מה שחסר לך, מותר לך להתגבר בקצב שלך,באמת!

ואני ממליצה בחום לפנות לטיפול.לא משהו מפחיד מדי. אלא אולי אפילו טיפול חד"פ...שיעזור לך להוציא את מה שיש לך...שיעזור לך להבין את עצמך.

ואל תדאגי, את תפרחי בסוף יותר מכל אדם אחר! אני מבטיחה!

אני פשוט חושבת שבמצב כזה, אני לא יכולה להגיד לך כלום..

אומרים "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" או משהו כזה.

איך אפשר להגיד לך את חייבת לספר?! כן, את חייבת.. אבל,

פה תוכלי לקבל תמיכה נפשית בעיקר, לא טיפול..

אפילו רק לאמא שלך, לחברה טובה, למישו..

נשמה, אנחנו תמיד נוכל לדבר ולהוריד מהלב, וזה שכתבת

את זה פה זה כבר שלב..

אז באמת ב"הצלחה!

<אממ.. יצא קצת מבולבל..>

אפילו לחברה או מישהו אחר רק אל תשמרי את זה בלב זה לא טוב...

תנסי לדבר אפילו עם ההורים לאט לאט זה חשוב בהתחלה זה יהיה קשה אבל בסופו של דבר זה יעזור לך...

אל תפחדי הם לא יכעסו עליך או משהו הם יבינו אותך באמת!!!!!!

את מוזמנת באישי תמיד תמיד!!!!!!!....אשתדל לעזור,רק אם את רוצה... 

היתה לי חברה שעברה אונס, וגם אחרי כמה שנים מישהי נגעה לה בחצאית והיא התחילה לצרוח, לבכות להשתולל, ולא נרגעה עד שאני וחברה שלי הרגענו אותה.

מי שעברה אונס לעולם, אבל לעולם לא תחזור להיות מי שהיא היתה!!! זו צלקת לכל החיים!!

חייבים לספר! לא לשמור!

אם כמה שזה קשה לשחזר את הכל, תספרי, בטוח יש מישהו שאת יכולה לסמוך עליו! 

בכל מקרה, ב"הצלחה נשמה

זה קשה.. מאוד קשה!!!

אבל את צריכה להבין כמה דברים-

קודם כל אם יש לך הרגשה כזאת- אז את לא אשמה בכלל!

ואם את לא אשמה- למה לא לספר?

כמובן שלא לצאת ולתלות את זה ברחוב ולספר לכל אחד.

אבל להורים, למישהו קרוב אלייך.

את חייבת לעזור לעצמך ולפתור את זה! ואי אפשר לפתור לבד, את חייבת מישהו גדול!

ויש גם את השירות הזה של נפגעות.. אפשר לברר את המספר, אני לא זוכרת..

אבל הן ממש עוזרות והן לא יודעותצ מי את!

בהצלחה נשמה!!!

שלא עלינו היא עברה אונס בגיל קטן יחסית,

וממש קשה לה עם זה...

היא לא זוכרת בדיוק מה קרה...וזה אחד הדברים הנוראיים....

מה אפשר להגיד לה??.

אם היא תעלה את הנושא בעצמה, דברו.

אבל לא נראה לי לעניין להעלות את זה לבד.

כי היא כן מדברת איתי,

אני אשמח לקבל הדרכה מה לומר לה,ואיך?

מצטערת אבל חבורת בני נוער שכמונו לא ממש יכולים לעזור בזה.

אולי ח"ו אפילו להזיק.

באמת באמת! 

אם היא מדברת ואת רוצה לדעת מה לענות,

תתיעצי עם אנשי מקצוע שיודעים מה לעשות במקרים כאלו.

אני יודעת מה את עוברת...בואי אני אספר לך סיפור...אני בסוכות בכיתה ו' הלכתי עם אחותי הקטנה לגן חיות..נשארנו איזה שעה שם ואז אכלנו  ממתקים מהבית על ספסל ליד...התקרב אליי איש וקרא לי:"ילדה ילדה"...הסתובבתי..הוא מסתכל עליי ואומר לי(הוא בתוך אוטו)"ראית אי פעם דבר כזה?" בהתחלה לא הבנתי בכלל מה הוא רוצה ונחשי מה  ראיתי...וזה לא היה  נחמד כ"כ..תפסתי את אחותי ודפקתי ריצה,עכשיו תחשבי שהוא עם אוטו!והוא רודף אחרינו!! אם לא הייתי נכנסת לאיזושהיא סמטה ובלבלתי אותו..אני לא  רוצה אפילו לדעת מה היה עובר עליי ועל אחותי שהייתה באותה השנה בת 3 או 4 זה טראומה נוראיתתת הסתגרתי בחדר שבוע ולא רציתי לומר לפחד!!!!!זה היה מפחידד....אני יודעת שזה ממש אבל ממש לא אותו דבר..אבל שתדעי שאני עד לפני שנתיים בערך לא יכולתי להסתכל אפילו לעבר בנים..כ"כ פחדתי...לא הצלחתי להוציא את התמונה הנוראית הזאת מהראש שלי...עכשיו,למה אני מספרת לך את זה???.??תדעי שלא לכולם אני מספרת....למדתי להמשיך הלאה..אמנם לא שכחתי אבל דווקא מהמשבר ששקעתי בגלל זה אני צמחתי!!!  התחזקתי ונהפכתי למי שאני היום,,ולמה?אותו האדם הנוראי הזה גרם לי להבין שאת הגוך שלי שאת הדברים שלי אני צריכה לשמור לעצמי...להיות צנועה(באותה התקופה למרות שהייתי בבצפר דתי הלכתי עם מכנס וכו'...במקור אני לא דתייה ולא ממשפחה כזאת גם..)אבל זה כן גרם לי להבין..מהנפילה הזאת...את יודעת..?הייתה לנו שבת אולפנה..בנושא תפילה והמרצה סיפר לנו איזה סיפור ששולי רנד הרצה והאו היה וכולי וכולי ואז הוא אמר ששולי רנד (איכשהו הגיע לזה..)הוא אמר לו שאתה נופל אל תשאל למה..תשאל בשביל מה.!!!מה הסיבה שאבא נתן לי לעשות את הנפילה הזאת!!כי שום דבר לא במקרה..הקב"ה רוצה שתלמדי מזה את הסיבה...שמהמשבר,מהנפילה הזאת תצמחי!!!את יודעת שכשרוצים שצמח יצמח..שמים את הזרע באדמה,הזרענרקב ורק אח"כ הוא צומח לפרח יפיפה...   אז שמהמשבר,שמהנפילה הזאת תזכי לצמוח ולדעת באמת מה הסיבה לכך שאבאל'ה שבשמיים נתן לך ליפול

עצם הסיפור על זה פותר חלק מהבעייה...

ומי שמכיר אותך, יכול לתת לך עוד פתרונות...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....