מנהלים יקרים אין בעיה שתנעלו שרשור זה.
הכל התחיל ביום שישי בצהריים - נסעתי על אופניים ליד רכבת מרכז וחציתי צומת (כנראה ריחפתי קצת...).
ופתאום אני קולט שאוטובוס עומד תוך חצי שניה להכנס בי...(מילא תאונת אופניים, לדרוס אנשים, ליפול מגדרות - אבל אוטובוס???)
חרקתי, והוא נכנס בי בצד השמאלי.
כנראה שאיבדתי הכרה לחצי דקה, קמתי, היה סביבי המון אנשים שאמרו לי שהזמינו אמבולנס, תכננתי ללכת ברגל או מונית.
התעלפתי.
התעוררתי אחרי דקה וטיפל בי אזרח חובש, ומיד הגיעו מד"א - שמו לי צווארון וקרש גב, ונסענו למיון איכילוב.
שמה עשו לי CT וגילו שבר בגולגולת עם דימום למוח, וחשש לשבר בחוליות הצוואר.
זה לא אמר לי כלום - בניגוד לכולם.
אני המשכתי להריץ צחוקים עם כל האחיות והרופאים. (לא ידעתי שאני באותו מצב של אותו אחד שהתלוצץ עם רופאיו...)
כולם דאגו, כל הישיבה התאבלה, האברכיות דברו עלי בגן שעשועים, אבל שום עוגה לא הגיע...
עליתי לטיפול נמרץ, הציקו לי שם בבדיקות כל חצי שעה, הייתי מחובר לפולטק צינורות ומכונות, והייתי חייב לשכב.
בבוקר עברתי למחלקה - ופתחתי שם שכונה מסודרת...כל הישיבה הגיעה, היה פיצוחים ושתיה...וככה עד יום שני בבוקר...
כל הזמן הזה אני עם צווארון עלי ועם שרוואל בי"ח (וואו, זה אדיר...).
ביום שני בבוקר ביקור רופאים ואני משוחרר הביתה ובלי צווארון.
חודש חופש מהצבא לפחות, הסא"ל והאל"מ שלי ביקרו אותי בבי"ח, מתקשרים כל יום ויבקרו אותי בבית.
הבוקר אני קם - וכאב ראש שלא היה לי מאז התאונה מגיע! אלילים אדירים! לא ידעתי שאי פעם נברא דבר כזה!
זהו, עכשיו אני בבית עם מחשב זמין, ויכול לאכול רק את הרך של הלחם....
מסכנה: אין כמו צה"ל, הוא משלם על הכל, נותן פיצויים, ודואג לכל הפרוצדורה...






