זה לא הפרש גדול כ"כ.

בלי להתייחס לעצם השאלה אם צריך להשאיר - שבשביל זה צריך להכיר היטב.

אבל ההחלטה עצמה תלויה בעניינו של הילד.

יותר מבחינה חברתית, לענ"ד.

אם בדקת את כל השיקולים האחרים, (חברתיים, רגשיים וקוגנטיביים) והחלטת להשאיר. אז הגיל זה לא שיקול.

אבל כדאי לבדוק ממש טוב מה תתן לה עוד שנה בגן? האם הקשיים האלו ייעלמו בעוד שנה? אם היא תעלה רק בעוד שנה לכיתה א' ותצטרך עדיין מורה מקדמת וכו' אז מה הרווחת מעוד שנה?

שימי לב אמא יקרה:

- קשיים שפתיים, תיווך וקצר בהבנת משימות אלו מיומנויות בסיס שילד אמור לעלות איתם לכיתה א' רגילה, כשיש קושי הוא מופנה ברוב המקרים לגן שפה שם יש תמיכה גדולה מאוד, מכוונות ואנשי צוות מגווונים העונים על צרכים אלו.

במידה ועברתם כבר את תהליך הבדיקה הזו והמליצו על ריפוי בדיבור וכד'- כדאי מאוד להזדרז כי כל יום הוא משמעותי.

לאו דווקא ששנה נוספת בגן תעזור לה להתגבר על הקשיים אא"כ הם לא מאוד משמעותיים ורק צריך לחזק את המיומנויות האלו.

גננת טובה יכולה לסייע מאוד בבדיקה ואם יש צורך מוזמנת לגן פסיכולוגית או מאבחנת על מנת לבדוק את העניינים, רופא התפתחותי ישלח לבדיקה מעמיקה והתוצאות תהינה ברורות.

אם ההמלצה להשאיר שנה נוספת בגן-- הגיל לא אמור לשנות כלל ואף לא יפריע בכלל. עדיף לחגוג פעם בשנה יום הולדת מוקדם מאשר לקרטע ולכאוב כל השנה עם קושי בלימודים והשתלבות חברתית.

הצלחה ורוב נחת!

לנו הייתה ילדה שחגגה באמצע ה' בת מצווה וקיבלנו את זה מצוין- אפילו די התלהבנו- הרגשנו מה זה גדולות בזכותה היא ממש לא הייתה שונה....

ונסיון של מחנכת א'-  אם לא מגיעים מוכנים זה תסכול ממש גדול, עדיף שנה נוספת בגן....גם ככה כיתה א' זה קשה...

היתה לי חברה שבניסן של כיתה ה' היתה לה בת מצווה.

לי, לעומתה, היתה בת מצווה בכסלו של כיתה ז'.

כל זה לא הפריע לנו להיות חברות טובות מאוד וללמוד ביחד לרוב המבחנים (היו לה ליקויי למידה שהיו מן הסתם חלק מהגורמים להשארתה עוד שנה בגן, ולרוב אני הייתי מסבירה לה את החומר, למרות שהיא גדולה ממני בכמעט שנה וחצי, אבל זה אף פעם לא הפריע לנו).

כי היא כבר תחגוג בסוף ה' או שזה ייצא חופש והיא תהיה כבר בת מצווה בתחילת ו'

יש משהו משרה ביטחון בלהיות גדולים.

החלטות טובות!

ברור שאת שאר הברורים, מהבחינות האחרות אנחנו עשינו ועושים.

היום הגישה היא שאם יש קושי מסוים- נניח שפתי אז עדיף לעלות לא' + טיפול קלינאית תקשורת ולא להשאיר סתם כי גן זה לא פיתרון לבעיות - רק לבשלות (אם יש בעיה כזו).

לדעתי האישית תמוז זה כן מאוחר אבל זו רק דעתי.

חשוב לוודא שהיא מקבלת את הטיפולים שהיא צריכה.

לצערי במקצוע שלי אני רואה בנות שהשאירו אותם עוד שנה כי ההורים חשש מטיפולים שונים או ממסגרות שונות ועכשיו הם סתם גדולות מכולם, וגם מתקשות, לא הרוויחו כלום.

דרך אגב, לדעתי התפתחות פיזיולוגית מוקדמת לפעמים יכולה מאד להפריע לבת. אם היא מתפתחת בכיתה ד-ה כשכל הבנות בכלל עוד לא יודעות מה זה, זה קצת קשה.

דודה שלי גננת והיא תמיד אומרת: "אל תקחו לילדים שלכם עוד שנה בגן - יש התלבטות, פשוט תשאירו!"

אני אישית נלחמתי, מתוך אמון מלא בילד, שהוא יעלה לכיתה א' למרות דעת הגננת והפסיכולוגית.

עכשיו הוא בסוף ב', אחרי טונות של תפילות אני מאד שמחה על כך שלא ויתרתי

זה לא דווקא ענין של "שיטה".

כבר ראינו תוצאות לשני הכיוונים.

מאד אישי.

הגישות משתנות כל הזמן.

אבל אם הילדה לא מאד גדולה פיזית כדאי לכם לשקול ברצינות להשאיר אותה שנה נוספת בגן.

אם עלתה אפשרות של גן שפה הייתי ממליצה בחום.

כמי שעובדת מספר שנים בגני שפה, אני יכולה להגיד עליהם הרבה דברים טובים.

לגבי הקשיים ברך כלל, גם אם רוכשים כלים טובים להתמודד איתם, הגורמים לקשיים לא נעלמים.

ולכן כשהמטלות יהיו יותר ויותר שפתיות ויותר ויותר מובנות - מה שקורה בבית הספר,

עלולים להפגש שוב עם הקשיים ולפעמים בעוצמות חזקות.

אז חשוב לדעתי, לתת לילדה כזאת כמה שיותר חוויות מוצלחות של מטלות לא שפתיות ולא מובנות,

ובמקביל לתת לה כמה שיותר כלים להתמודד עם הקשיים בעזרת אנשי מקצוע.

וגם אם בעתיד היא תזדקק שוב לעזרה מקצועית, זה לא בהכרח אומר שההחלטה היתה שגויה.

והכי הכי חשוב

להתפלל

לסיעתא דשמיא בהחלטה

ולשליחים טובים

ואחרי שמחליטים, לשמוח בהחלטה

בהצלחה

(מחילה שאני בפורום לא לי, אבל הופעתם בראשי. מותר )

אומנם אינני יודעת את כל השיקולים שעמדו מאחורי הדבר, אבל שתי אחיותי נשארו בגן.

אחות אחת (כיום בכיתה ז') היתה מאוד בישנית, הגננת בקושי שמעה אותה...

ואחרי לחצים שההורים הפעילו, השאירו אותה לעוד שנת ילדות. היא ילידת חשון, כך שהיא לא מרגישה שונה. להפך, היא הכי גדולה בכיתה.

ואחות שניה, שנישארת בע"ה בשנה הבאה גם בגן חובה, מאושרת גם. היא ממש גאה בעצמה, כי אצלם בגן, אלו שנישארים עוד שנה הם "המדריכים". היא מיוזמתה אמרה שהיא רוצה להשאר עוד שנה בגן.

ושתיהן מאוד חכמות. זאת שבז' מוציאה כימעט תמיד מאיות .. פשוט לכיתה א' צריך בשלות.

אבי תמיד אומר שלהשאיר עוד שנה, אם זה לא יועיל - זה לא יזיק. שנת ילדות. אבל אם מכניסים לכיתה א' ילד לא בשל - זאת טעות שאי אפשר לתקן.. והילד יוצא רק ניפסד.

אם תרצי, אוכל לשאול את אמי יותר פרטים..

בהצלחה רבה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....