- "מה, לא מספיק ששביעית מהחיים שלי היא שבת, ואפילו לא חישבתי את החגים, עכשיו גם כל שנה שביעית יש לי שנת שבת שלמה?!"
- "תכיר טובה לאביך שבשמיים! כל השבתות האלה הן זכר ליציאת מצרים!"
- "אבל אנחנו כבר בא"י!"
- "בדיוק בגלל זה אתה צריך לזכור את יציאת מצרים!"
.gif)
"וידבר ד' אל משה בהר סיני לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת לד': שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה: ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת לד' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר." (ויקרא כה, א-ד)
רק לי הפסוקים האלה מזכירים באופן מהותי את הפסוקים האוסרים עבודה ביום השביעי? בואו ננסה להשוות:
"זכור את יום השבת לקדשו: ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך: ויום השביעי שבת לד' א-לקיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך." (שמות כ, ח-י)
הגרסה של עשרת הדברות ב'ואתחנן' מסיימת בזכירת מצרים, שממנה למדנו שיש לומר "זכר ליציאת מצרים" בקידוש:
"וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויצאך ד' א-לקיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה על כן צוך ד' א-לקיך לעשות את יום השבת." (דברים ה, טו)
ידועים דברי הנצי"ב בפירושו לתחילת ספר 'במדבר', שעמ"י בכניסה לארץ התחיל להיות מונהג ע"י רבש"ע בהנהגה טבעית, שלא כמו ביציאת מצרים שאז הונהג בהנהגה נסית. הנהגה טבעית פירושה יצירה ועשייה של עמ"י בעולם, ללא נסים גלויים של רבש"ע (אם כי ודאי שהוא מסובב הכל, אבל עמ"י צריך לעשות כדי שיקרו דברים). הרצי"ה זצ"ל היה אומר: "כתוב "וזכרת את ד' א-לקיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל" - לא כתוב "וזכרת את ד' א-לקיך כי הוא העושה לך חיל" ח"ו!" - כלומר, אנו צריכים לעשות דברים, אבל לא לשכוח שמי שנתן לנו את הכוח הוא רבש"ע. הנהגה נסית פירושה שעמ"י לא עושה כלום ורבש"ע עושה נסים.
עמ"י נכנס לארץ. רבש"ע מזהיר אותו שלא יגיע לידי אמירת "ואמר בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא "וזכרת את ד' א-לקיך כי הנתן לך כח לעשות חיל". כאן הוא צריך לעבוד בעצמו כדי לחיות. הוא לא אוכל מן מהשמיים.
השבת נועדה, ע"פ הגרסה ב'ואתחנן' (הגרסה ב'יתרו' מזכירה את בריאת העולם), ע"מ שנחיה יום אחד בשבוע כמו שחיינו במדבר. חיים של אכילת מן מהשמיים. וזאת על מנת שנזכור היטב מי מניע את גלגלי השיניים. אותו הדין גם לענין שנת שמיטה. רבש"ע רוצה ששנה אחת מתוך שבע שנים נחיה כמו שחיינו במדבר, שנזכור שכל העבודה שאנו עושים בטלה ומבוטלת ללא הסיעתא דשמיא, שנראה עין בעין את ישועת ד', את ההנהגה הנסית בתוך ההנהגה הטבעית. שנזכור גם כאשר אנו בארץ ישראל, גם כאשר אנו עובדים ומשגשגים, שללא רבש"ע זה לא זה.
יהי רצון שנזכה לזכור את יציאת מצרים ואת מי שנתן לנו כוח לעשות חיל, שב"ש! 