למרות שב"ה יחסית היום העדות לא כ"כ תופסות תפקיד

וגם אם כן, זה רק במקרה קיצון.

אבל אני יכול להבין את אלה שפוסלים בנישואין (אני לא מצדיק בכלל, אבל מבין)

אתה תתחתן עם חילוני? לא!

למה? כי יש לו מנטליות אחרת

ככה גם ההם מאמינים!
 

טועים, אבל זה מה שיש!

עובדה היא שנגיד כמו בדוגמא שליאת נתנה,אף אחד לא בעד לעשות בית ספר משותף לחילונים ודתיים.

ומי שלא באמת מקיים,עדיף שלא יחנך לזה,כי זאת באמת צביעות.

הם באמת עושים הפרדה בבתי ספר

בינך לבין החרדים, אז ברור שתעשה גם בין עדות. איך דחפת את החרדים לדיון הזה?!

הם לפחות מצהירים על זה בריש גלי.

והדתלי"ם מצהירים שזה פסול,אז שייקימו את זה עד הסוף..

אני מכירה הרבה זוגות של אשכנזים וספרדים נשואים.

את יכולה להיות החברה הכי טובה של החברה האשכנזיה שלך. את לא מתחתנת איתה, את לא מקימה איתה בית.

ושלא יהיה לא ברור, אני לא חושבת שספרדי-אשכנזי צריך להוות מכשול בזוגיות.

נישואין זה קשר קרוב- והאדם צריך לבדוק האם במציאות אכן הוא מרגיש מנטליות שונה, והאם זה זה בכלל מפריע לו, או לא. זה לא שאלה של "חינוך לאידיאל" - זו שאלה מה קורה איתו במציאות. אשתו אינה צריכה לסבול בגלל שיש לו אידיאל שהוא עדיין אינו חי אותו...

בנוסף - התאמה אישית זה לא לימודים באותה כיתה. גם על מראה נאמר "שקר החן" וכו' - ובכל זאת חז"ל הזהירו שיראה אותה לפני כן, שמא אינה נאה בעיניו ולא יתייחס אליה כראוי. "ואהבת לרעך כמוך".

לגיטימי וראוי לאדם לבדוק אם הוא מרגיש נוח עם מי שעתיד/ה להיות בן/בת זוגו. זה לא קשור דווקא לטוב או רע.

אכן, נכון  - שאין ענין לחנך לכתחילה כאילו "הבדלי מנטליות" זה מחסום בלתי נסבל. ומתוך חינוך טוב לאהבת ישראל וראיית החיוב - פעמים רבות אנשים רואים את הטוב והנחמד גם במנטליות שונה במעט משלהם. אם יש הבדלים קיצוניים בין שני בני אדם - ולא משנה מה הסיבה - הם יכולים מאד לכבד זה את זה וללמוד זה מזה; אך עפ"י רוב זה לא מתאים לנישואין. ומה זה משנה ממה נובעים ההבדלים הללו?

ומכל מקום, אני חושב שפעמים רבות אין כל "הבדלי מנטליות" בין אנשים מעדות שונות, בפרט כשהם מתחנכים בחינוך דומה וכד'. והרוב אצלנו, דומני, בכלל לא חושבים לשאול על דבר כזה ב"נתונים" הראשוניים. מה איכפת?.. וכבר העיד הרבי מלובאוויטש זצ"ל שהניסיון מראה שרבים ניסו והצליחו.

למה שבתור חברים מאוד טובים הם יסתדרו מצויין ובתור נשואים לא?אין בכך שום היגיון.

ומה זה קשור למראה חיצוני?לא מדברים פה על מציאת חן חיצונית אלא על הבדלי מנטליות.

ואני באמת רואה בזה צביעות,שאדם כל הזמן מטיף לאחרים בבני עקיבא על האידיאלים של לקבל את השונה ולהפוך לחברה מאוחדת שיודעת להתגבר על ההבדלים האלו אבל שהוא כבר צריך ליישם את זה הוא כבר שוכח מכל מה שהוא הטיף...

במיוחד מעצבן שאנשים מצדיקים את המצב הזה של לפסול מישהו בגלל העדה שלו.

"לפסול מישהו"בגלל העדה שלו. אכן, מה הקשר..

[ואני גם חושב "שחברים מאד טובים" בין בנים לבנות - זו בעיה יותר גדולה מאשר מה שהועלה פה...]

ולגבי מציאת חן חיצונית - אדרבה: אם על דבר כזה, שמצד האמת הוא בוודאי שטויות, אדם יכול לא להסכים, כי מרגיש שלא "יתחבר" לזה - קל וחומר אם אדם מרגיש סובייקטיבית שונות גדולה מהזולת, שאינו יכול "להתחבר" אליה אישית, גם אם הוא מאד מכבד אותו. וזה לא משנה בגלל איזה נושא השונות.

אלא שאכן כבר אמרתי שלדעתי לרוב, בחברה שהאנשים פה גדלים בה, זה לא "הבדלים" כאלה שאדם לא יכול להרגיש בנוח איתם, אלא יותר בבחינת גוונים שמעשירים אולי.  אישי לכל אחד מול מי שהוא בודק איתה, ולהיפך, אם מרגישים בנוח ביחד. בלי להמציא "אידיאולוגיות" של עדות שונות. כולם יהודים.

ואין כל "צביעות" בכך שאדם מטיף לקבל את השונה ולא מרגיש נוח עם מישהי. לא כל מי ש"מקבלים" - מתחתנים. אם היה מטיף כך - ואח"כ אומר ש"לא שייך" בשום אופן להתחתן עם מישהי מעדה אחרת, זה באמת היה מקומם.

אבל אם אישית מרגיש לא נוח - גם אם זה מחוסר התחברות אישית למנטליות מאד שונה, זו תחושה אישית כמו כל תחושה.

אין לכך כל קשר לפעולות בבנ"ע על "חברה מאוחדת". חברה מאוחדת זה גם עם אנשים (להבדיל בנושא) שלא מתכוונים בשו"א להתחתן איתם..

ככלל, נישואין זה לא דומה לאף אחת מהדוגמאות שהזכרת. נישואין זו קירבה גדולה יום-יומית, וכדאי שנתוני הפתיחה יהיו דומים, לפחות אצל חלק ניכר מבני האדם. ו"דומים" לדעתי, זה לאו דווקא בעדה. הרבה פעמים דווקא זה אינו "שונות" משמעותית מבחינה זו, ולעיתים גם אדרבה.  כל אחד צריך לבדוק בתוך עצמו  את הקירבה ויכולת ההסתדרות הנוחה. זה לא "אידיאולוגיות" וגם לא ""פעולה".

לא מזמן הציעו לי מישהו ואחרי כל הברורים הוא החליט שמפריע לו העדה.

פשוט בהתחלה הוא התבייש להגיד ושלא היתה לו סיבה אחרת לפסול אז הוא אמר את האמת.

אל תדאגי - תמצאי מי שראוי לך...

בעזי"ת גם השאריות שעדיין נשארו מהתופעה הזו יחלפו,

ברגע שכולם יהפכו להיות "ישראליים" לגמרי.

כיום, לפעמים יש עדיין פערים, ויש אנשים שלא מסוגלים או רוצים,

לגשר על הפערים...

במיוחד אצלנו בישובים.. מי ישמע כמה הבדלים יש??!

יש יותר הבדלים בין המנטיות של המשפחה שלי (אשכנזיה) לבין משפחות אשכנזיות מפתח תקווה מאשר משפחות ספרדיות מיו"ש..

וגם אם יש הבדלי מנטליות..אז מה?!

העיקר שהמידות של הבנאדם מוצאות חן בעינייךך.

תפיסת העולם.. דרך החיים.. האופי..

כל השאר.. בלבולי מח שהגלות המציאה לנו..

עדיין יש לפי דעתי הרבה פערים עדתיים וגם ביו"ש.

יש אנשים שלא רוצים פערי מנטליות,

וזו זכותם.

יש ה-מ-ו-ן אנשים שאני מאוד מאוד מעריכה - והיה לי מאוד מאוד קשה להתחתן איתם ולחיות איתם באותו בית

למשל -

אנשים המוגדרים "חילונים" - שהם ממש אנשים צדיקים ובפרט בתחום שבין אדם לחברו, אבל החינוך שהם היו רוצים לתת לילדיהם שונה לחלוטין מהחינוך אותו אני הייתי רוצה לתת לילדיי.

או - בחורה שמתאים לה מישהו שקט וקשה לה עם אדם שיותר מדבר. יכול להיות אדם מדהים שהוא יותר "רועש" - היא ממש תסבול מזה! וזה למרות שסתם כך בתור שכן\מישהו מהעבודה וכו' היא יכולה להעריך אותו מאוד.

וכן על זו הדרך דוגמאות בתחומים שונים.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?