גם אם לא ישפיע מיד אולי ישפיע בהמשך

עדיאל- אני מפחדת מהתגובה שלה. למרות שהיא באמת מסוגלת להבין, זה נראה לי ישפיע עליה, היא פשוט נשמה מדהימה! אבל עדיין אני מפחדת... אני לא יודעת איך היא תגיב...

הלוואי והיתה לי חברה מדהימה כמוך שכ"כ איכפת לך...לדעתי תמסרי לה,היא לא תפגע,אולי בהתחלה כן,מתוך התגוננות אבל היא תבין אח"כ כמה היא חשובה לך והיא תבין,את תראי..תשלחי לה את זה !!!!! בהצלחה

אנחנו לא תמיד יודעים הכל.

טוב, בואי נאמר את זה-אנחנו אף פעם לא יודעים מה עומד מאחורי כל דבר! אפילו לא ההחלטות שלנו..אז איך אפשר לשפוט החלטות של אחרים..?

אני כותבת,כי אני מהצד של הבחורה שאת פונה אליה..אולי את בכלל חברה שלי..לא יודעת..

ישלי חברות שמביעות צער על מעשים שאני עושה, אל התנהגות מסויימת שלי כך או אחרת. ואני מבינה את הדאגה, אפילו מעריכה אותה. אבל לא הכל כל כך ברור!לא הכל פשוט כל כך!

אז את זכית, את מבינה בדיוק מה נכון ומה טוב לעשות.

אבל מי שהחיים שלו עוברים טלטלות מסויימות...ובכן,יש נסיונות שמביאים להתמודדויות שונות ממה שאת אולי מכירה..

לא תמיד אפשר לספר ולהסביר..אולי כי החברה תמימה מאוד,ואפילו לא תבין..וגם לא רוצים לפגוע לה בתדמית ה"תאמין בה' והכל יסתדר" המושלמת שלה.. אולי פשוט הכל כואב כל כך..ואולי, רק אולי, מה שהיא עושה-זה כלום לעומת מה שהיא יכלה ליפול אליו. אולי בעצם היא במקום טוב באופן יחסי למצב שלה..וחשוב לעודד אותה,ולא לתת תחושה של "לא בסדר" ו"פושטקית" או מה שזה לא יהיה..

לא שופטת בכלל. כל מקרה לגופו..אבל,לכו תדעו-אולי..

בס"ד

נורא קל לבוא להגיד למישהו אחר- שהוא לא בסדר,שהוא לא הולך בדרך הנכונה.

נורא קל לדבר.

מילים זה דבר שנורא קל ליצור ולעשות, אבל אתם לא מבינים כמה משמעות יש למילים האלה.

זה טוב ויפה שאת דואגת לחברה שלה, זה חשוב, תאמיני לי.

אבל אני לא אוהבת את הגישה שלך.

נכון, אולי היא קצת פוזלת לכיוון הלא נכון, אבל זה אומר שאת יותר טובה?

אני לא חושבת שהגישה של אני אגיד לה מה אני חושבת עליה בפנים, תעזור פה.

כמו שלמה אמרה, את לא יודעת למה היא עושה את זה, אז איך את רוצה לעזור לה?

הרי, הכי קל זה לבוא ולזרוק הערה- שיכולה בקלות לגרום להתדרדרות מהירה יותר.

אני חס וחלילה לא מזלזלת בך- יש לך רצון מדהים- רק, בבקשה, תשמשי בו בחכמה.

במקום לבוא אליה מלמעלה- "אני רואה איך את נופלת"- תבואי אליה בגובה העיניים- תבדקי איתה- למה, ריבונו של עולם, זה קורה לה.

את כרגע לא יודעת מה הצורך שלה, שבן אדם עושה מעשה מסויים, יש לו איזה רצון שהוא רוצה לספק- לפעמים, ילד אלים, בסה"כ רוצה צומי מההורים שלו- בגלל זה הוא מרביץ לאחותו הקטנה שהוא כל כך אוהב- כי היא "גונבת" לו את היחס מההורים שלו- מאיפה את צריכה להבין את זה לבד? - את לא. את צריכה לדבר איתה- אבל לא בקטע הזה של "אני באה לתקן אותך"- אולי אין בכלל מה לתקן? לכי תדעי!

אני מאמינה שאת מכירה את הסיפור שהביא רבי נחמן- על הבן של המלך שהשתגע, וחשב שהוא תרנגול הודו. ולא משנה כמה רופאים הביאו לו, וכמה פסיכולוגים, וכמה פסיכיאטרים- הוא ישב ערום מתחת לשולחן ואכל פירורים ועשה קוקוריקו- כי הוא תרנגול.

בא חכם אחד, פשט את הבגדים של עצמו ונכנס מתחת לשולחן עם בן המלך המשוגע והתחיל לאוכל איתו פרורים.

הסתכל עליו בן המלך בפליאה- "מה אתה עושה כאן?"

ענה לו החכם-"גם אני, כמוך, תרנגול הודו".

וככה, שניהם, מתחת לשולחן, ערומים, אוכלים פורורים.

עד שיום אחד אמר החכם לבן המלך- "אפשר להיות תרנגול הודו, ולהיות עם בגדים"

הסכים איתו בן המלך, והם לבשו בגדים.

לאחר עוד כמה זמן, אמר החכם לבן המלך, "אומנם אנחנו תרנגולי הודו, אבל לאכול מעל השולחן, אוכל נורמאלי, יהיה יותר טוב מלאכול פרורים מתחת לשולחן" -הסכים איתו בן המלך והם ישבו לבושים לאכול אוכל רגיל ליד השולחן.

לאחר עוד כמה זמן, אמר החכם לבן המלך- "אתה ואני, יודעים שאנחנו, בתוך תוכינו, תרנגולי הודו, אבל שאר האנשים לא חושבים ככה, בוא נעבוד עליהם. נתנהג כמו בני אדם, אבל בפנים, תמיד נדע שאנחנו תרנגולי הודו".

משל- אפשר להביא לפה המון, המון הסברים- אני אתן משהו קטן- אני מאחלת לכולנו להיות החכמים שבסיפור, ולא בן המלך.

כדי לעזור למישהו, את צריכה להיות במקום שלו. אני לא רוצה שתתחילי להתלבש כמוהה, ולהתנהג כמוהה - כי זה לא מה שיעזור. צריך לעשות את זה בשכל. תדברי איתה, לא מלמעלה.

יישר כח על הרצון, ב"הצלחה!

אני לא אמרתי שאני יותר טובה, ושאני באה ממקום של לתקן אותה,

פשוט כשאני רואה אותה ככה כואב לי!!

אני יודעת שאני לא יודעת מה עומד מאחורי המעשים שלה, אבל אני מרגישה שאני חייבת לעשות עם זה משהו!

ואני והיא היינו מאוד קשורות, גם עכשיו אבל פחות...

אבל תודה- הארתם את עיניי...

בס"ד

השאלה היא אם לבוא אליה של המכתב- זה מה שיעזור.

ואת זה את צריכה לשאול את עצמך...

יענו לא לתת לה אותו באופן אישי,אלא לשים לה מצד אנונימי(וכמובן לא בכתב היד שלך)

וכמובן,בטח כבר אמרו את זה,אם היא רק תכעס,אין במכתב טעם,אבל אם יש סיכוי קטנטן שהיא תבין ותפנים,אז זה כדאי.

והלוואי עלי חברה כמוך!!

ייש כוח!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...