יש גם מדרשים, מעשיות ועניינים אחרים שהם לא הלכה.

אני לא יכול לומר למה רב אשי ורבינא בחרו דווקא את הסגנון הזה,

אבל אני כן יכול לציין דברים שיפים בעיניי בו:

--הכל קשור אחד לשני. מכל עניין לומדים עניין אחר. רואים בזה את ההכרח שהכל יהיה

מדוייק בחיים. טעות פה משפיעה רחוק. כמו אוהל סיירים שדורש שכל המיתרים יהיו מתוחים

חזק.

--זה סגנון יותר חוויתי. כשדבר מוביל לתוך דבר ורואים רצף הרבה יותר קל לשקוע בלימוד.

ככה הלימוד נכנס עמוק יותר בנפש.

--הקושיות והתירוצים לא באים סתם. אם תלמד הלכה כמו "צריך להמתין שש שעות בין בשר לחלב",

דבר שאין לו איזכור במקרא, תוכל לומר "אין לזה סימוכין" ולא לקיים. אילולא התירוצים בגמרא, הקושיות

היו עולות לך לראש מעצמן. הגמרא פשוט מקדימה תרופה למכה.

אולי אוסיף עוד בפעם אחרת.

כדי להשיג דבקות בה'

אפשר להמשיך עוד ולמר זאת גם על פנימיות התורה. אבל עכשוו אני שואל אותך מי זה ה'?

אז כדי לדעת -לא מי זה ה' שבזה אין לנו שום הבנה-  אלה איך ה' רוצה שאנחנו נתפוס אותו ונבין אותו אנחנו צריכים ללמוד תורה וזה כולל הרבה הלכה וגם גמרה שמלאה במדרשים והנגות טובות

גמרא זה בדיוק מה שזה הלכות, רב אשי ורבינה כתבו בעצם את כל הדעות של רבנים ב300שנה לא יותר מזה!!!

ולא עניתם לי על השאלה אז מה שקל ללמוד את זה וזה מעניין איך זה קשור לה' למה לא ליפתוח ספר הלכות ולראות את השורה התחתונה מה נפסק?????????????

אני היום למדתי גמרא

היה שם דרך ארץ בין רב לתלמיד

היה שם הילכות תפילה

היה שם דיברי מוסר

היה שם שאלות על טעמי המצוות

בקיצור אני יודע שזה היה קטע די ארוך אבל בפרוש אי אפשר לומר שהיה שם רק הלכות יבשות

לראות את המסקנות המופיעות בשולחן ערוך / משנה ברורה / קיצור שולחן ערוך ולומר שזה אותו הדבר זה כמו לומר שאם ראיתי מפת רחובות של תל אביב אני יודע איך תל אביב ניראת

יש שני סוגי אנשים. הסוג הראשון הוא הגיבורים, גיבורי כוח עושי דברו, שעולים על ההר, יורקים דם, נפצעים, שוברים רגליים ומכינים את הדרך לסוג השני - אלה שעולים ברכבל. 

אם אני רוצה פסיקת הלכה למעשה, אני לא אלך לשיעור כללי באחת הישיבות, אלא אני אשאל רב פוסק ואקבל את התשובה. אבל מי שרוצה לפסוק בעצמו את אותה הלכה - חייב לעשות את הדרך הקשה.

יותר מכך, מי שלא עושה את הדרך הקשה הוא לא יהודי בריא. דרכו של יהודי היא להידבק בבוראו. זו הבריאות של יהודי. רבש"ע הביא לנו תורה ואתה שלוש עשרה מדות שאותה תורה נדרשת בהם (קל וחומר, גזרה שווה, בנין אב וכיו"ב). הגמרא בנויה על אותן מדות. כאשר אני דורש את התורה ומוציא ממנה הלכה - אני נדבק בבוראי. זו דבקות עצומה ברבש"ע, מכיוון שאני הולך בדרכיו (פוסק הלכה כמו שהוא פוסק).

אני ממליץ לך על הספר 'חיי עולם' של הרב אבינר שיח', שעוסק בתלמוד תורה. פרק ד עוסק בלמידת גמרא.

לדבקות בה'?

והשתובה לזה היא שהקב"ה נמצא בכל דבר (גם באנגלית תבוא לשעיור אנגלית/חשבון/מדעים בישיבה שבה למדתי (דורשי כבוד!) ותבין....)

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...