במקרה הזה, זה רק הארי.

כילו, רק מי שהשם שלו כתוב על הנבואה יכול להוציא אותה מהמדף, אח"כ כולם יכולים לקחת אותה.

אם מישו אחר לוקח את הנבואה, הוא משתגע או משו כזה....

וונראה לי זה מוסבר בסוף הספר  

אל תתפסי אותי על המילה, אבל נראה לי רולינג נתנה שם הסבר.

הנבואה היא 'בין זה שאין לנקוב בשמו להארי פוטר'. כי וולדמורט מוזכר בה בבירור.

להסתבך כ"כ מוקדם, בסוף הוא הגיע אחרי שהנבואה התפוצצה

אז לא הגיוני שהוא היה יכול לקחת אותה לבד.

העבודה השחורה במקומו.

מישהו מוכן לפתוח את הספר ולבדוק? XDDD

גם וולדמורט קארתי את כל הסדרה 3 פעמים אז............

וולדמורט בא רק אחרי שראה שאוכלי המוות לא הצליחו לקחת אותה מהארי פוטר כי הוא לא רצה לבוא בהתחלה שלא יראו אות במשרד הקסמים כי אז לא האמינו שחזר ועד שהוא בא הנבואה הייתה כבר אצל הארי

כתוב על הנבואה "אדון האופל והארי פוטר" (בדקתי!! )

השם של וולדמורט לא כתוב עליה בפירוש, אז הוא לא יכול לקחת את זה מהמדף.

בס"ד

ואפחד לא היה רואה. כי הו יכול להיות בלתי ניראה... סתם עוד חור בסדרה שלה..

אבל אם שירה אומרת, אז לא נתווכח, בכולופן, אני זוכרת שרק הארי היה יכול לקחת את הנבואה....

אם לא- אז למה להיות נגד הזרם???

סתם נשמה, למה שאני לא אאמין לך?

אז  הוא יכול לקחת את 

1+1 =19

בלטריקס צווחה על הארי ש-'אדון האופל' לא עומד לקחת את הנבואה בעצמו בזמן שמשרד הקסמים מתעלם 'באופן כה נוח' משובו, אז אין טעם לחשוף את עצמו. 

בגלל שזאת בכלל לא היתה הנבואה....

זה היה רק איזכור שלה, כמו שדמבלדור מזכיר להארי בסוף הספר.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.