ולהשתנות בדברים שאת חושבת שהם באמת צריכים שינוי אבל לא לשחק אותה

להשתנות בנושאים שזה יהיה בשביל להיות מקובלת אלא באמת לעשות שינויים

שהם לטובה ולא סתם כדי להיות מקובלת.

ואחד הדברים הכי חשובים בשביל להשתנות הוא פשוט לשבת ולחשוב על המצב

שבו את נמצאת עכשו ואיך את רוצה להיות ולהגיע למסקנה שהשינוי הזה הוא באמת

טוב וכדאיי ככה יהיה לך הרבה יותר קל להשתנות ולעמוד בקשיים של השינוי

ועוד משו חשוב זה לא לעשות את זה בפתאומיות!!!! לקחת הכל לאט לאט!!

בהצלחה אחות
 

להיות מקובלת לפעמים מעורבב בדברים אחרים שאת אולי לא רואה כמו להיות מגעילה כלפי בנות אחרות או להיות שטחית בשביל מה את צריכה את זה??ישלך את החברות שלך חברה שתיים מספיקות...את לא צריכה להיות מקובלת..תאמיני לי זה פתטי ומטומטם לגמרי...בסוף את תראי שהחבורה הזאת של המקובלות  יורדת מהפרק כי אפחד לא מתייחס,כל המקובלות הזאת זה "תראו  אותי" איזה כיתה את?ז'?ו'? ח'? את תביני בסופו של דבר שזה סתם מיותר

תיהיה את כמו שאחרים אמרו!!!...

תנסי יותר לזרום....

ובעזרת ה' יהיה יותר טוב!!!

א.גם אם את לא רואה אחת אנושית יש לך את הנשמה

ברגע שבאמת תחברי אילה תראי עד כמה כואב לה שאת עצובה {גם לה'}

ואם מבינים את זה ומנסים לשמוח אז כבר החברים יגעיו מעצמם מנסיון שדקרו לי את הנפש

והיום אני מוקף בחברים

ב. תאמיני שכל אחד ואחת פה מוכן/נה לעזור לך מה זה אם לא חברות זה אחת החברות הכי מדהימות אחת שלא תלויה בדבר 

אם את רוצה להרגיש יותר את החברות מוזמנת לאישי ונראה לי אצל כל אחד ואחת

מילה, תהיי מי שאתתת!!!

נכון שזה לא קל לא להיות במרכז העיניינים (וללא שום גאווה, אני לא כזו אז אין לי מושג..) אבל יש בזה גם משהו טוב, באמת. את לא צריכה לשמוע תלשון הרע של כולן, ברצינות ולא להתחייב להקשיב לכל אחת עד הסוף של הדברים שלה וזה... קיצר זה לא דבש.. להיות באמצע החברה, זה נחמד והכל, אבל זהו.

דבר אחרון, אם את באמת רוצה את זה, תתפללי על זה. העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך. פשוט להתפלל ולא במילה, פשוט לדבר על זה עם אבא, להסביר לו כמה זה חשוב לך ולשפוך תלב, את תרגישי אח"כ יותר טוב וגם יפתחו לך העיניים ואם זה טוב לך אז זה גם יקרה... ואת לא תביני מאיפה זה הגיע... רק אל תשכחי להגיד אח"כ תודה=)

מקווה שעזרתי..

ותמיד כאן בשיחה אישית בשבילך..

יש כאלה שאין להן חברות, ומצטערת להגיד- לפעמים זה מסיבה מוצדקת.

ח"ו לא אמרתי שזו את, אבל תשבי עם עצמך ותחשבי בכנות-

יש לך מה לתקן( בשביל עצמך, כדי שהאופי שלך יהיה שלם יותר. לא בשביל החברה.)?

סביר שכן. לכולנו יש.

תלמדי מסכת אבות, תראי איפה יש בך חוסר, ותשתדלי לתקן.

אם תעבדי על עצמך בשביל החברה לא ברור שזה יועיל,

וחוצמזה- בדידות היא הזדמנות מדהימה להתפתח דרכה, לגדול להיות אדם שלם יותר.

בהצלחה, יקירתי.

מוזמנת לאישי כמובן אם תרצי..

לילה טוב!

תפתחי טוב טוב את העיניים ומניסיון תראי בנות מדהימות לידך שאפילו לא טרחת להסתכל עליהן...ואם באמת אין..אחרי שניסית אולי ככה זה נועד לקרות..אולי הקב"ה מנסה להסביר לך שאת לא צריכה את החברות האלה א.תמיד יש מחוצלמסגרת הבצפר חברות..

ב.זה אולי הזמן להתמקד בלימודים ובכישורים שלך במקום ב"מה היא עשתה לי ומה היא אמרה לי"

אם את קצת סגורה זו לא אשדמתך את צריכה לחכות עד שיבואו אנשים שיקבלו אותך לקבוצה שלהם אך זה בגלל אופי רע את צריהכה פשוט לעבוד על עצמך כדי לתקן אותו 

אמי שונא לפסק

אני גם חושבת שאם אין לך חברות, סימן שיש אצלך משהו שמרתיע אותן קצת.

אמרת שהאופי שלך קופצני, אולי הוא יותר מדי קופצני? אולי לא נעים להם להיות אם מישהי קופצנית?

בכל מקרה, ב"הצלחה!!

באמת זה יכול להיות מבאס, להיות ליד קבוצה אבל לא להרגיש שייך, לא לדעת מה העינינים, וזה נראה שאת באמת מנסה, ולא כ"כ הולך ....

דבר ראשון, תבדקי  ע"י מי הבנות "המקובלות" מקובלות.

דבר שני, אני חושבת שהשאיפה צריכה להיות "מוערכת",  אדם מוערך בדר"כ בגלל המעשים שלו.

שאלת למה בנות הן כאלה, ואם זה בגלל האופי. אני חושבת ש"הבנות האלה" כאלה בעזרת כמה דברים ובינהם ביטחון עצמי. וכדי להיות מוערכת, או "מקובלת", את צריכה להיות מקובלת קודם כל על עצמך, ועד כמה שזה נשמע קלישאה, פשוט לאהוב את עצמך.

בקשר לאופי, אני לא מכירה אותך, אבל אני חושבת שכל בן אדם יכול לשנות ולהוסיף לאופי שלו, אדם לא נולד עם האופי, הוא מעצב אותו עם הזמן, לטוב ולרע. והכל תלוי בך, עד כמה תרצי. שינוי צריך להיות ממש ממש איטי, ויסודי, לא מהקצה לקצה.

היום, סביבה לא תתאים את עצמה לאדם אחד, אז האדם מנסה להתאים את עצמו לסביבה, כל עוד זה לא הופך אותו לאדם פחות טוב.

אני חושבת שזה גם עיניין של זמן.

המון בהצלחה נשמה!!

הייתי אחד האנשים היותר מסכנים בשכונה שלנו.

אני לא מתבייש בזה, הייתי מה שמגדירים ילד כאפות ויחלתי לזה שאנשים פשוט יתעלמו ממני. אני באמת סבלתי גם בשכונה, כי למדתי בחינוך חרדי, וגם בבית ספר, כי הייתי "צייויני" ו"מזרוחניק"

אבל... אחרי ארבע עשרה וחצי שנים אני באמת התחלתי להיות בנאדם אחר. איך?? לא יודע. היום אני מאוד מקובל אצל חברים שלי. כי מתוך כזה דבר אתה נבנה מאוד כלפי עצמך..

היום אני בן 17 וזה נראה באמת חלום רע.. זה עובר עם הזמן.

יש כאלה שזה לוקח להם חודש, יש שנה והנה דוגמה ל14.5 שנים. זה קשה. מאוד!!! כל יום אתה רוצה או שזה, או שאתה תעברו מהעולם הזה. אבל זה עובר...

ו.. באותו זמן למדתי משהו אחד. חברים באים והולכים. הכל זה המשפחה[חוץ מאחיות גדולות]

אם יש בך משהו רע, משהו מונע, אז כן, את צריכה להשתנות.

ואם לא? אז לא...

תנסי להיכנס, רק תבדקי שאת לא נדחפת...

בהצלחה!

הייתי במעבר כזה, המעבר של גיל 14... יש כמה שינויים בחיים של בנאדם גיל 6,13,14,16,18,21,25,30 ולא זוכר ת' המשך... משתנים לבד...

מזדהה, 11.5 שנים.

לא משנים משהו באופי, פשוט מתוך מצב כזה (או מייד כשיוצאים ממנו)

הבנאדם נבנה באופן מטורף.

יש בזה מובן של מעין חשבון נפש של "ראיתי כמה זה כאב לי, אני לא אעשה כך"

ויש בזה מובן של בניה מטורפת חוצמזה. (כמו שאמרתי בשרשור הנ"ל- מתוך בדידות אדם יכול לבנות את עצמו לעצמו באופן שלם יותר)

אני מברכת על כל רגע שהיה לי ככה.

יודעת שהיה יכול להיות קל יותר. פחות כואב.. (תחשבו, כל הילדות!)

אבל היום לא הייתי מוותרת על כלום. (גם לא רוצה יותר קשה, ה' נתן בדיוק את מה שהייתי מסוגלת לעמוד בו..)

לא הייתי רוצה להיות אדם שונה ממה שאני היום..

והגעתי למה שאני הרבה מאד בזכות זה^^

ניצל"שתי?

אם זה נצלוש פשוט תדלגו...=)

אפשר באישי

ואי מרגישה רע עם זה שאני לא מצליחה....

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....