לספר - לא בפגישה הראשונה, אלא כחלק טבעי מההיכרות.

נגיד, פגישה שלישית, תוך שאת מספרת על עצמך ומשפחתך - בנחת ובאופן טבעי.

ב. אם זה מפריע לבחור - זה לא אומר עליו משהו מיוחד, חוץ מזה שהוא קצת חושש מהשפעות של דבר שאינו מכיר; וגם - במקרה שאין לכך כל השפעה עלייך בנושא - זה אומר שהוא לא כ"כ מכיר אותך ואת המציאות שאצלכם. זה הכל..

גם אני בת להורים גרושים(לא מעט שנים בכלל...)ועליי הגירושין עצמם לא השפיעו,מבחינת משהו שיעורר בעיות בזוגיות שבעז''ה תהיה לי בעתיד...
אבל אני חושבת שהשאלה שלך אמורה להפנות אותך לחשוב על איך הגירושין של ההורים שלך השפיעו עלייך,ואם הם השפיעו בעניין שהוא קריטי,ושחשוב שמי שאולי מתעתד להיות בן זוגך ידע,אז מין הראוי שיידע,אבל אם זה לא השפיע עלייך באופן שזה גרם לאיזה בעיות או שבעתיד יגרום לבעיות,אז זה לעניות דעתי זה נטו לשיקולך כמו כל פרט אחר שאת מספרת והוא פרט שלא קריטי לגביי האישיות שלך,ולא של הורייך....
מקווה שהובנתי...
ומצטערת,אבל כיוון שאני עוד רק שמיניסטית...אינלי תשובות לגביי שאר שאלותייך...
 

על אנשים שרק מקווים שההורים שלהם יתגרשו כבר...
מפריעה לי התווית הזו של "ההורים שלך גרושים - יכול להיות שנדפקת", כשהמציאות היא שכנראה נדפקתי הרבה פחות מאנשים שכל החיים שמעו את ההורים שלהם רבים. מה גם שההורים שלי ביחסים טובים.
מישהו שגדל בבית עם שני הורים ביחד אבל בלי שום אהבה ושמחה, ירגיש צורך לספר, או בכלל לתהות, אם יכול להיות שהוא נדפק מזה?

ההורים שלי התגרשו כשסיימתי תיכון ומאז הם היחסים ביניהם טובים- יכולים לדבר בלי לריב

אז רשמתי אותם...

יומקסים!

1. צריך לספר? אני לא חושבת שיש כלל ברור לגבי זה. יש שיגידו שלא ויש שיתעקשו שכן, כמו הרבה דברים בחיים. מה אני חושבת? שתחליטי את איך את מתייחסת לזה, ואת זה תשדרי לכל מאן דהוא.

2. כהמשך ל1. אם את מודעת לכך שזה השפיע עלייך בצורה מסוימת, או שיש לך חשד, אולי יגידו שכדאי לספר על זה, אבל דווקא זו דרך שהוא ידע את הפרט הזה אבל לא ידע את ההשפעה כפי שאת מכירה אותה. יש מקום לדעתי לספר בהיכרות אישית, ובכך למנוע אי-הבנות גדולות.

אם זה משהו שאת לא מתביישת בו (כמו שצריך להיות!), פשוט עוד פרט על החיים שלך, כמו "איפה את גרה?" ו"מה את אוהבת לאכול?" אפשר לספר על זה קודם.

אני מבינה למה מי שלא ידע קודם עלול להפגע ש"הסתירו ממנו משהו", אך ברור שאת צד מאוד חשוב בסיפור הזה, ואין להתעלם ממה שיהיה טוב גם לך.

3. מה זה אומר עליו? סליחה מראש אם אני פוגעת במישהו, אבל אם מישהו שומע את הפרט הזה על חייך, ובלי לדעת את ההשפעה שלו עלייך פוסל, לדעתי הוא טועה ובגדול. מסוג האנשים שנאמר עליהם שהם לא גרים רחוק, "רק 30 שנה מכל מקום אחר בארץ". המצב היום ממש לא אותו דבר, משפחות טובות מאוד הן חד-הוריות, וכל אחת שונה. אדם שחי בימינו צריך לדעת את זה, ולדעת ש"משפחה חד-הורית" בימינו זה לא שם נרדף ל"נוער נושר" ו"משפחה במצוקה" ב"ה. צריך להכיר ולדעת, ולא לשפוט מהצד.

שיהיה לך ב"הצלחה בהמשך, ולכל שאלה את מוזמנת..

וברוב במקרים זה פשוט נאמר כבדרך אגב וגם מתקבל ככה,
המקרה עם אחי פשוט גרם לי לחשוב על זה יותר לעומק.

ותודה רבה!

בעלי בן להורים גרושים, אז מהניסיון שלי אני יכולה לנסות קצת לעזור:

א. לספר, בפגישה שלישית-רביעית, ולא כ"הסתרתי ממך משהו עד עכשיו", אלא נגיד כחלק משיחה על המשפחה.

ב. החשש של בחור מבת להורים גרושים הוא מובן מהרבה סיבות, זה לא אמור להגיד עליו משהו.

בסופו של דבר מי שיתחתן איתך יתחתן איתך, בגלל מי שאת ולא בגלל ההורים שלך.

בהצלחה יקרה!!

1. אם יש לך התלבטות על "מידע כלשהו" (ולא משנה מה זה) האם צריך לשתף עם מי שיהיה בעז"ה השותף, אפשר לראות בעצם ההתלבטות מענה - כן יש לשתף. כעת נשאר לברר...

2. מתי, ואיך? לדעתי, לפני התבססות הקשר באופן שישבור לחינם בעקבות "מידע" זה.

3. לדעתי, ראוי שזה יפריע לבחור, אבל לא במידה כזו של לפסול על הסף. כמובן שכאשר לא מדובר ב"ילד להורים גרושים" אין כל ערובה.

אישית, אני לא מאמין שאפשר שמציאות לא בריאה בבית ההורים (בין אם הם גרושים ובין אם לא) תשאיר ילדים בלתי מושפעים, במידה כזו או אחרת.

ואני לא מדבר על המורכבות הטכנית של עוד סבא או סבתא, לארח או להתארח וכד'.

שה"מושפעוּת" יכולה להיות לשני הכיוונים. כלומר - גם לנחרצות של התמודדות וזהירות מצד ילדים אלו.

ואת בסדר גמור - לומדת לשרשר, לומדת את החיים.. רק שהכל יהיה בקצב מתון..

ויש לך שכל ישר, אפילו אם לא חושבים כמותך בכל פסיק.

תצליחי.

ברור שזה דבר שמשפיע, אבל יש כאלו שמושפעים מזה באופן חיובי (למשל: רצון לשמור על המשפחה של עצמם כמעט בכל מחיר, הבנה של החשיבות של הקשר בין ההורים על הילדים שלהם ועוד)

בקיצור - ברור שיש השפעות, צריך לבדוק מאיזה סוג...

שיהיה ב"הצלחה!

ילדים להורים גרושים הם מאוד רגישים לאחרים, רגילים לטמרן בזהירות בין רגשות הורים ובני משפחה שונים.

הם בדר"כ הרבה יותר בוגרים, הרבה יותר חדים. 

בדר"כ יש להם חזון ממשי וברור לאיך יראה ביתם.

בוודאי שיש השפעות. אבל גם לילד שעבר דירה בכיתה י' יש השפעות. ואולי אפילו צלקות. זה אומר שצריך לספר את זה בדייט ראשון? לא, צריך כשזה רלוונטי ומשתלב נכון.

יפריע לך גם לצאת עם בחורה יתומה? הרי גם היא גדל ב"מציאות לא בריאה בבית ההורים". 

ומה עם מישהו שהוא בן יחיד, בלי אחים ואחיות? ומה עם מישהו שגדל בבית עם 12 אחים ואחיות ולא קיבל הרבה תשומת לב אישית בבית מההורים? 

האדם יכול לקחת כל אירוע שקורה לו בחייו ולתעל אותו לטוב ולרע. כל אירוע. כולל גירושים של ההורים. באותה מידה שיכול להיות שזה פגע, יכול להיות שזה רק הוסיף. 

מן הסתם זה השפיע, כמו כל אירוע אחר בחיים. אם לטוב או לרע? אי אפשר לדעת. תלוי בבנאדם. 

לדעתי, באופן כללי, צריכים לספר הכל וכמה שיותר מוקדם, וזה גם יכול להיות מסננת בשבילך - מי שפוסל או לא רואה בעין יפה את הענין, פשוט לא ראוי לך. 

היית רוצה להיות עם מישהו שפוסל אותך או מסתכל עלייך כסוג ב' שעושה לך טובה שהוא יוא איתך, בגלל זה? 

לדעתי, מה שזה מפריע לו - זה מעיד דווקא עליו ולא עלייך.  

אבל הייתי נותן יותר תשומת לב.

אין מה לעשות, החיים בצל גירושין, יתמות, חזרה בתשובה, גירות וכו' - הם לא חיים רגילים.

חלק מהאנשים האלה לא חווה בית רגיל, בית עם שולן שבת נורמאלי, עם יחסי הורים ילדים, ועם יחסי משפחה אלוקים.

ברור שזה לא כולם.

ולכן לא הפריע לי לצאת עם בת להורים גרושים - אבל הקדשתי יותר תשומת לב.

וכיהודא ועוד לקרא:

גם אדם שנרתע ברמה כזאת או אחרת, מנסיון חיים או הכרות (גם אם לא מייצגת סטטיסטית),

ברמה שאותה הירתעות מקשה עליו ומעיקה עליו במידת מה -

הוא כעקרון אדם לגיטימי, לא גוי מומר להכעיס ששייך בו דין מורידין.

לא יודע מה איתכם.

לא הייתי רוצה שמישהי תתחתן איתי בגלל שהיא מרחמת עליי מסיבה מסויימת,

ורואה את "זריקתי" כמעשה לא מוסרי וחסר חמלה.

רחמי עליי באמת - תני לי הזדמנות לאישה שחיה בהרמוניה עם פצעיי.

לדוגמא, משפחה עם שני ילדים, זה נורמלי? מה עם שלושה? ילד אחד? 7 ילדים? 

ואם נניח תגדיר משפחה נורמלית כמשפחה בת 4-7 ילדים - האם כל לכל בחורה שתצא איתה תצטרך להקדיש תשומת לב מיוחדת אם היא לא עומדת בקירטריון? 

ואם למשל, האמא היי-טקיסטית שעובדת שעות ארוכות? זה גם מחייב תשומת לב מיוחדת? 

בקיצור, הנקודה היא, שאין דבר כזה נורמלי, ולמעשה, 99% מהבחורות שתצא איתן, לא יבואו מ"משפחה נורמלית". 

וכמו כל דבר - יש דברים שישפיעו על אנשים מסוימים לטובה וישפיעו על אחרים לרעה. אני לא יודע למה יש סיכוי יותר גדול, ולכן, אף אחת בעיני לא מחייבת "תשומת לב מיוחדת". 

פוגשים את הבחורה, וזה כל מה שחשוב. 

כדאי להיות מודעים לעצמנו ולדעת מה יְשָנֵה לנו יותר או פחות,

וכן לבחון את הדברים לאור המכלול אצל בחורה פלונית אלמונית -

אולי אצלה זה לא יפריע לי, למרות שבד"כ זה כן יפריע בשאר בחורות.

ואולי זה דווקא יהיה חיובי. גורם מחשל.

אם לדעתי יש גורם אינטנסיבי שעשוי להשפיע על אישיותה של הבחורה,

ובפרט על התפקוד שעשוי להיות בין שנינו בעתיד -

טובתה וטובתי שזה יילקח בחשבון.

לאו דווקא לשם פסילה - אלא לשם מודעוּת בריאה, ותכנון בריא.

החוויות שאדם עבר הן גורמים מעצבים בבניין אישיותו.

אנחנו לא מתעלמים מהן, אלא לוקחים אותן בפרופורציה מושכלת,

כל עוד יהיה צורך בזה.

לא יותר מהרבה דברים אחרים. 

יש הרבה גורמים אינטנסיבים - זה לא גורם משמעותי יותר מהרבה אחרים. 

לא חושב שזה מצריך מודעות מיוחדת או "תכנון בריא" במיוחד.

בקיצור, אני לא רואה סיבה שזה "יפריע" או חושב שזה מצריך לקיחה בחשבון כלשהי.    

ב"ה שזה לא הגורם הכי משמעותי שישנו...

אבל לא לקחת בחשבון? בכלל?...

(ברור שזה ממש לא משמעותי עד כדי כך. אבל לא חסר משמעות כלל.)

לא אצל כולן, ואפילו לא אצל רובן. 

וצריכים לקחת את זה בחשבון בדיוק כפי שלוקחים בחשבון את העובדה שאמא שלה היתה מורה מתוסכלת או שאבא שלה היה הייטקיסט שעבד שעות מטורפות או כל דבר אחר בסגנון. 

לא יותר. 

ואני שוב אדגיש - לא התכוונתי שזה סיבה למנוע קשר.

אני לא מדמיין את עצמי מפסיק קשר על רקע גילוי הפרט הזה.

אמרתי שיהיה לי בהחלט חשוב לדעת על הפרט הזה באישיותה.

אין ספק שכשיודעים עליו - ההיכרות איתה אחרת.

כל ההתנהגות שלה תתפרש בעיניי באור אחר.

אם אזהה אצלה קשיים מיוחדים -

ונדמה לי שיותר קל להם להיווצר אצל מי שחווה את הטראומה הזאת

של התפרקות הבית, מוקד היציבות בחיים - בפרט בגילאים קטנים -

אדע להעריך יותר את האצילות שלה, בהצלחתה לחיות עמם ולהתגבר עליהם.

למה ההתנהגות שלה תתפרש באור אחר?
מה מייחד אותה ממי שגדל בבית מפורק מבפנים אבל שלם במחוץ?
העובדה שאצל אחת זה מוסתר ואצל השניה זה גלוי?

והיא תתפרש באור אחר - כי היא צריכה לחיות וללחום את מלחמת החיים,

כשהיא סוחבת אבן קטנה בלב...

ההורים שלנו, הבית בו גדלנו - זה דבר חשוב מאוד מאוד אצלנו.

בטח כשמדובר בשנים בהם צמחנו.

אוף

זה לא ספציפי לכבשת החורף

(אבל אני בקטע של להוציא קיטור אז תסלחו לי)

אולי תתחילו להשתמש בשכל הישר שלכם ולבדוק מה באמת מתאים לכם לפי מה שהבן אדם עכשיו!!!

אדם נידון לפי רובו ולא לפי דבר ספציפי ולכל אחד יש יתרונות ויש חסרונות אין אדם מושלם..

אחד ההורים שלו גרושים, אחד הוא יתום, אחד ביטל חתונה כל אחד והשריטות שלו..

ואם על כל שריטה נתחיל להתנהג בצורה שונה עם הסביבה שלנו נצטרך ללכת בין הטיפות

מה לעשות אנחנו חיים בעולם משוגע!!

ואולי במקום לבדוק מה רע נבדוק מה טוב במי שנמצא מולנו נגלה שהשריטות לא גדולות מידי..

ובסופו של דבר להזכירכם זוגיות זו עבודה של שני בני הזוג - עבודה!

וכל אחד מביא איתו את המטען שלו שהוא צבר במהלך החיים לטוב ולרע..

לפעמים צריך להסתכל על הדברים במאקרו.. ואם יש דבר ספציפי שנראה לנו לא מתאים מכל מכלול האישיות של האדם אז כדאי לחפור..

קיצר..

אני סתם מתוסכלת מההודעות האחרונות שרצות פה..

אני לא חושבת שאני יותר שרוטה מאנשים אחרים.
יש לי מטענים כמו שיש לכולם, ואני יודעת להתמודד איתם, ואם יש משהו שצריך לעבוד עליו - בשביל זה חיים ביחד, בזוג, כדי שיהיה לך מישהו שחי איתך וייתן לך ביקורת בונה ויעזור לך לתקן את עצמך.
אני יודעת בוודאות שאני יכולה לקבל שריטות ומגרעות של אחרים בסבלנות,
אני בטוחה שיהיה מישהו בעולם הזה שיקבל אותי כמו שאני

למה החלטת שרוב הבנות הן מבתים לא נורמאליים?

באתי לאמור שיש חיים נורמאליים של בית, כל מיני סדרי חיים - ואם יש מישי שהחיים שלה לא התנהלו כראוי, אז אני אבדוק שזה לא השפיע עליה.

אם מישי לא ראתה חינוך ילדים, חיים של בית, יחסי הורים ילדים - זה מצריך בדיקה יותר עמוקה איך הדברים האלו חיים בה, איך היא ממשת את הדברים האלו.

זה דברים שלא תמיד יש לנו עליהם משנה סדורה, אלא זה חי אצלנו, ככה אנחנו וככה גדלנו - ומי שלא, אז מאיפה זה יבוא לו? נבדוק.

תגדיר חיים נורמלים. 

בת יחידה, זה נורמלי? 12 ילדים, זה נורמלי? 

ויש לי חדשות: גם הורים גרושים מחנכים את הילדים שלהם ומגדלים אותם. זה מצריך בדיקה מעמיקה בדיוק כמו שמצריך בדיקה מי שאמא שלה היתה עקרת בית ולא עבדה וישבה לה כל היום על הראש ועל הורידים. 

בקיצור, בעיני זה לא מצריך שום בדיקה. חסר משמעות לחלוטין. 

אין!!

החיים האלה משוגעים מידי!

תבוא אליה הביתה ותראה שאין אבא ואמא אלא רק אמא או רק אבא.

ואז תגיד לעצמך שהיא לא יודעת לתפקד במשפחה נורמטיבית כי אין לה?

או שתקח אותה לבית שלך ותראה איך היא מסתדרת? אבל זאת לא המשפחה שלה אלא המשפחה של הבחור שהיא יוצאת איתו וגם זה מלחיץ! 

אז אולי תדבר איתה? תפתח בפניה את החששות שלך ותראה מה יש לה להגיד?

הרי אם היא יודעת לנהל בית נורמטיבי תדע רק כשיהיה לה בית. 

אבל היא לא חיב בוואקום. זה לא שמי שלא גר אצל הורים מאושרים לא ראה מימיו זוג מאושר ותקין. יש לה ב"ה דודים, סבים וסבתות, חברות עם הורים לא גרושים, חברות נשואות, מורות, מדריכות, רבנים.

ב"ה למי שלא מסתגר בביתו כל היום לא חסר מאיפה לשאוב בית נורמאלי. ילדים להורים גרושים יודעים טוב מאוד ללמוד ולהסיק מסקנות

מה אני לוקח ומה אני לא לוקח מהבית שלי. 

ברור שאני לא אקח את הדברים הרעים, להפך, אני אתרגם אותם הלכה למעשה לאיך הבית שלי יהיה נכון יותר.

בדיוק כמו שאם אמא שלך לא מכניסת אורחים, וזה יבלוט לך ויצרום לך בילדות, אתה תקבל החלטה בליבך שכשאתה תקים בית, הוא יהיה פתוח תמיד לכל מי שירצה לבוא.

זה אומר שבחורה מכניסת אורחים צריכה לפסול אותך כי אמא שלך לא? 

מורה אחת סיפרה לנו שהיה לה מדוייט לפני שנים רבות...

והלך להם ממש טוב ביחד. אבל הוא ציין שמאוד מפריע לו שהיא בת להורים גרושים והוא חושש להיכנס איתה למערכת זוגית, כי אולי היא נפגעה מבחינת התחייבות לקשר בריא וכו'..אז הוא חתך באמצע.

המורה המדוסברת התחתנה עם זיווגה זמן קצר לאחר מכן, ולפחות לפי איך שזה נדמה- היא מגדלת ילדים בשמחה ובאהבת ה', ומהסיפורים שלה נשמע שהיא מאושרת מהקשר עם בעלה..

הבחור המדובר התגרש פעמיים בחייו הקצרים לאחר שפסל אותה...

רק לתשומת ליבכם-

לפעמים אומרים שדווקה ילדים להורים עם קשיים בזוגיות יש נסיון חיים שיעזור להם לבנות זוגיות טובה, כי הם יודעים בדיוק מה ל-א לעשות...

הפואנטה שלי היא שה-כ-ל תלוי בך! את מן הסתם בן אדם מדהים ובוגר שמפיק תובנות מהעולם סביבו ולומד מטעויות.. לא הייתי חוששת להיכנס למערכת יחסים עם אדם שיש "בעיה " שכזאת במשפחה שלו-לא אם אני רואה שהוא עצמו איש מכיל, אוהב וירא שמיים.

לכן, לסיכום-תני קודם לאדם להכיר אותך, כדי שלא יבססו את מי שאת ויתייגו אותך רק לפי מה שההורים שלך עשו.

לא צריך על ההתחלה... אין טעם... אולי זה לא מעניין

אפשר בפגישה שניה שלישית משהו כזה.. זורמים עם העניין...

וחשוב לספר. הצד השני גם צריך להתמודד עם העניין במידה ויתפתח משהו.

בס"ד

וכיום אני נשוי ב"ה באושר ואושר! אני לא חושב שזה אמור להפריע..

1. לספר בהתחלה ולא לעשות מזה סיפור ענק..

2. בהתחלה..

3. זה קצת מוזר שזה יפריע..

1. צריך, בהחלט

2. אני ביקשתי שיספרו כבר בשלב הבירורים

כדי לחסוך לעצמי מפגשים מיותרים עם מי שלא שייך לו.

בפועל, לא סיפרו לבעלי, וטוב שכך

אני העליתי בשיחת טלפון הראשונה עוד לפני הפגישה

3. זה אומר שהוא לא הבחור שלך

עם זאת עלי לציין, שאכן יש השפעות וצריך לבחון אותן היטב,

את עם עצמך וביחד

וגם לדעת שלעולם לא תדעי איך זה השפיע עלייך עד שלא תעמדי בסיטואציות של נשואים

ועוד נקודה קטנה, לפעמים אנשים מבתים "שלמים" מתנהגים פחות נכון

ופחות עובדים על עצמם מכאלו שראו מה זה בית מפורק

לפעמים הדפוסים שהם ראו ולמדו מההורים שלהם יותר גרועים

לפחות מהורים גרושים אתה לומד מה לא...

התחברתי מאוד לכל הדיבורים היפים עד כמה שלא חייבת להיות השפעה ויש לבחון את בן הזוג לפי מצבו ולא לפסול וכו'.

אבל לקחת בחשבון צריך.

כי על פי רוב צפויה השפעה ואולי אפילו ניכרת.

ילדים נוטים לאמץ דפוסי התנהגות מההורים שלהם גם באופן בלתי מודע - הן לטוב והן לרע, ופעמים לא מעטות בנים/בנות להורים עם זוגיות לא תקינה יאמצו את אותן דפוסי התנהגות וחשיבה מבלי לחשוב אפילו שזה מה שגרם להוריהם את אי הזוגיות הטובה. לא כל אחד עושה עבודה נפשית של בידוד החסרונות והיתרונות והחלטה אמיצה על איזה חסרונות עליו להתגבר ועל איזה הרגלים עליו לעבוד. רובנו זורמים עם מה שאנחנו מכירים, ומאוד יכול להיות שירשנו מההורים גם דברים לא טובים.

זה כמובן יכול להיות בכל בית ובכל זוג, וזה שההורים נשואים ולא גרושים עוד לא מבטיח שהכל פה בבית מושלם. אבל אם הם כן התגרשו זה ודאי מעיד שהזוגיות שלהם לא היתה בריאה והם השכילו לפרק אותה (בין אם באופן יפה ומכובד, ובין ב"גירושין מכוערים").

צריך קצת בירור וצריך במהלך הדייטים להכיר ולהבין מי מולי ואיך אסתדר איתו.

אך להגיד שהורים גרושים זה פרט שולי באישיות - זה הרבה יותר מתמימות.

וכמובן, אני חוזר ושב - חלילה וחלילה מלפסול על כך (לספר בשלב הבירורים???? אתמהא!) אך זו בהחלט נקודה שצריכה לצוף, ובן הזוג, כמו גם האדם עצמו צריך לבחון היטב היטב האם נטל איתו גם השפעות שליליות ואיך הוא מתמודד עם זה.

"לא כל אחד עושה עבודה נפשית של בידוד החסרונות והיתרונות" "רובנו זורמים עם מה שאנחנו מכירים" 

זה בדיוק ההבדל בין ילדים להורים גרושים לילדים להורים "מבית נורמטבי". 

ילדים מבית שלא עבר טלטלות מיוחדות, יכולים "לזרום עם מה שהם מכירים". ילדים שראו את הבית שלהם מתפרק, בין אם זה בגיל ההתבגרות, בגיל 20 או בגיל 5, לא יזרמו עם מה שהם מכירים. הם יעשו בירורים מעמיקים עם עצמם, הם יחשבו על מה היה לא בסדר, עם יסיקו מסקנות. בין עם זה בינם לבין עצמם, עם חברה או ממש עם איש מקצוע. 

ילדים להורים גרושים לא יכולים להרשות לעצמם "לזרום עם מה שהם מכירים" והם יודעים את זה. ולכן הם דווקא כן עושים עבודה נפשית של בידוד החסרונות והיתרונות. הם כן משקיעים בזה המון זמן, מחשבה, כוחות נפש.

כדי שבבוא היום הם יוכלו להקים בית שלם, בריא, נכון.

השרשור הזה רק משכנע אותי כמה הרבה יותר כדאי להתחתן עם בן להורים גרושים. הרבה יותר איכותיים. 

בס"ד

זה ממש קשור לאופי..לדעתי רוב האנשים רק מתבגרים מגירושין של ההורים..אבל להגיד שזה דפקט?! זה מוזר..

אני בן להורים גרושים, נשוי כבר 4 שנים, ברוך ה', בשמחה.

אמנם המשפט האחרון שלך מעט חריף, אבל נראה לי כי בסופו של דבר המשתנה העיקרי ואולי היחידי הוא פשוט במודעות הבן זוג בענייני זוגיות. אם בן הזוג מעוניין להשקיע בזוגיות שלו, מעוניין לבחון את הזוגיות שלו, מעוניין להתקדם יחד ולבנות זוגיות ביחד, אז למי זה משנה מה ההורים שלו עשו כשהוא היה קטן??

כל הניסיונות של כל מיני אנשים שהגיבו באשכול זה לנסות ולהכליל ולהכיל דפוסי התנהגות על ילדים להורים גרושים הם מתכון לכישלון חרוץ, זה פשוט לא ילך. וכל העיסוק של האם לקחת בחשבון או לא לקחת בחשבון, והאם זהו פרט שולי באישיות או לא, לא קשור לדיון כלל. המטרה היא לבדוק האם השפה שלכם, של שניכם, היא שפה של בנייה, לפחות מבחינתכם, וכמו שאמרו כאן, מה איכפת לכם האם זאת הייתה הטראומה הכי גדולה של בן הזוג אם הוא יצא מזה מחוזק...

בקיצור, יכול להיות שזה דפקט, ויכול להיות שזה פגם מהותי באישיות, ויכול להיות שזאת טראומה שלא תשכח לנצח נצחים, אבל מה איכפת לכם כיצד אנו הולכים להגדיר את זה? אם בשיחה בארבע עיניים אתם מוצאים אדם שמדבר בשפה שלכם, שמעוניין במטרות שלכם, ושנמצא במודעות בדיוק כפי שאתם אוהבים, תפד'ל, הגעתם לאן שרציתם להגיע.

נ.ב.

אגב גם בין בני זוג זוהי טעות שעושים בדרך כלל. הרי אם אני פונה לבת זוגי בטענה כי "היא לא מבינה את הצרכים שלי (נניח ואני רוצה ללמוד בישיבה)", ברור שהיא מייד תיעמד ותכריז כי אני בכלל לא מבין אותה, וחוזר חלילה עד... אבל אם נשים לב השפה שהם עוסקים היא שפה של הגדרות, אני הגדרתי אותה כי היא לא מבינה, וברור שיש לה הרבה מה לומר על זה. בעוד, אם הייתי בא ואומר "אני לפעמים מרגיש נפגע מהתנהגות כזו או אחרת שלך בזמן שאני יוצא מהבית לישיבה", השיחה הייתה נראית אחרת. וכמו שאדם חכם פעם אמר לי "על הרגשות אי אפשר להתווכח".

מתנצל על האריכות.

לפי התגובות פה בערך כל יושבי הפורום הם ילדים להורים גרושים +- (כמובן, שלא אוציא עצמי מהכלל..)

האם זה אומר עלינו משהו? האם אנחנו כילדים להורים גרושים אוהבים להכנס יותר לפורומים?

ומה זה אמור להגיד למיועד/ת? (לגבי הפורומים כמובן..)

ועכשיו קצת ברצינות,

זה כמובן לא משמח אותי שאנחנו ילדים להורים גרושים, אבל זה מצב נתון, אין לנו מה לעשות איתו.

השאלה היא איך מתמודדים. העובדה שפה בפורום פתאום אנשים מדברים, זה רק מראה כמה בחברה בחוץ אנשים לא מדברים..וזה פשוט עצוב...

אתמול דיברתי עם חברה שלי, כבר כמעט שנה שאנחנו מכירות, ופתאום היא נתנה איזה רמז עבה בטירוף..

אז אמרתי לה "ההורים שלך גרושים?" וכשהיא ענתה שכן, באמת שהייתי מופתעת.

אמרתי לה "לא ידעתי", אז היא אמרה לי "כי לא יודעים".

ואני ממש בטוחה שאם אני לא הייתי בת להורים גרושים אז היא בחיים לא הייתה מספרת לי..

אני יודעת שזה לא הפורום הנכון להעלות את זה, אבל זה פשוט גם ככה כבר עלה פה..

לכל אחד, יש התמודדויות בחיים, ולאו דווקא בדברים שאפשר להצביע עליהם כמו הורים גרושים, זה יכול להיות הרבה יותר מסוכן כשזה בעיות רגשיות / חברתיות וכו'.

אנחנו צריכים לראות את הבן-אדם, את האופי שלו, את המידות שלו, ולא להתפס לדברים שטותיים שהוא קיבל

כמצב נתון בחיים.. 

סתם, נקודה למחשבה, 

בהצלחה לכולם,

ורק בשמחה!! 

אני מזמינה את הנוגעים בדבר (כלומר ילדים להורים גרושים! לא אנשים עם דעות!) לפורום בין שני בתים.

צריך לדעת שיש גם אנשים שרגישים למה שהם רואים בו ניסיון להעלמת מידע. כלומר, ייתכן שיהיה מישהו שבסדר מבחינתו להפגש/ להתחתן עם בת להורים גרושים, אבל יראה בחומרה את זה שלא שסיפרו לו את העובדה הזאת. 

(כמובן יכולים להיות גם מקרים הפוכים, שבבירור ראשוני המידע ירתיע, אבל אחרי ההיכרות  עם הבחורה כבר לא, ככה שאין לי ממש המלצה מה משתלם, מלבד שלא נכנסתי כלל לשאלה מה הוגן).

לנסות להעלים מידע, וגם ממש לא אכפת לי אם זה משתלם או לא.
[ואם זה לא משתלם, אז? זה ככה וזהו]

שאלתי כדי לדעת אם זה משהו שאני צריכה להגיד מראש, כי אולי יהיו כאלה שיכעסו שלא אומרים להם מראש,
אבל אני די בטוחה שיהיו גם כאלה שירתעו מההצהרה "ההורים שלי גרושים", ולא בגלל שהם גרושים, אלא עצם ההצהרה.
בגלל זה שבכלל הרגשתי צורך להגיד מראש כשזה דבר לא ממש חשוב [לדעתם].

כלומר, להזכיר את זה במובלע, כחלק מתיאור כללי, בצורה שלא מראה על "צורך מיוחד להגיד מראש". 

כשסיפרתי על עצמי והמשפחה

זה מאד בסיסי-

הכרות מי אני-שם, מאיפה מה אני עושה

אבא אמא אחים

זה לא פצצה שמטילים

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.