לספר - לא בפגישה הראשונה, אלא כחלק טבעי מההיכרות.

נגיד, פגישה שלישית, תוך שאת מספרת על עצמך ומשפחתך - בנחת ובאופן טבעי.

ב. אם זה מפריע לבחור - זה לא אומר עליו משהו מיוחד, חוץ מזה שהוא קצת חושש מהשפעות של דבר שאינו מכיר; וגם - במקרה שאין לכך כל השפעה עלייך בנושא - זה אומר שהוא לא כ"כ מכיר אותך ואת המציאות שאצלכם. זה הכל..

גם אני בת להורים גרושים(לא מעט שנים בכלל...)ועליי הגירושין עצמם לא השפיעו,מבחינת משהו שיעורר בעיות בזוגיות שבעז''ה תהיה לי בעתיד...
אבל אני חושבת שהשאלה שלך אמורה להפנות אותך לחשוב על איך הגירושין של ההורים שלך השפיעו עלייך,ואם הם השפיעו בעניין שהוא קריטי,ושחשוב שמי שאולי מתעתד להיות בן זוגך ידע,אז מין הראוי שיידע,אבל אם זה לא השפיע עלייך באופן שזה גרם לאיזה בעיות או שבעתיד יגרום לבעיות,אז זה לעניות דעתי זה נטו לשיקולך כמו כל פרט אחר שאת מספרת והוא פרט שלא קריטי לגביי האישיות שלך,ולא של הורייך....
מקווה שהובנתי...
ומצטערת,אבל כיוון שאני עוד רק שמיניסטית...אינלי תשובות לגביי שאר שאלותייך...
 

על אנשים שרק מקווים שההורים שלהם יתגרשו כבר...
מפריעה לי התווית הזו של "ההורים שלך גרושים - יכול להיות שנדפקת", כשהמציאות היא שכנראה נדפקתי הרבה פחות מאנשים שכל החיים שמעו את ההורים שלהם רבים. מה גם שההורים שלי ביחסים טובים.
מישהו שגדל בבית עם שני הורים ביחד אבל בלי שום אהבה ושמחה, ירגיש צורך לספר, או בכלל לתהות, אם יכול להיות שהוא נדפק מזה?

ההורים שלי התגרשו כשסיימתי תיכון ומאז הם היחסים ביניהם טובים- יכולים לדבר בלי לריב

אז רשמתי אותם...

יומקסים!

1. צריך לספר? אני לא חושבת שיש כלל ברור לגבי זה. יש שיגידו שלא ויש שיתעקשו שכן, כמו הרבה דברים בחיים. מה אני חושבת? שתחליטי את איך את מתייחסת לזה, ואת זה תשדרי לכל מאן דהוא.

2. כהמשך ל1. אם את מודעת לכך שזה השפיע עלייך בצורה מסוימת, או שיש לך חשד, אולי יגידו שכדאי לספר על זה, אבל דווקא זו דרך שהוא ידע את הפרט הזה אבל לא ידע את ההשפעה כפי שאת מכירה אותה. יש מקום לדעתי לספר בהיכרות אישית, ובכך למנוע אי-הבנות גדולות.

אם זה משהו שאת לא מתביישת בו (כמו שצריך להיות!), פשוט עוד פרט על החיים שלך, כמו "איפה את גרה?" ו"מה את אוהבת לאכול?" אפשר לספר על זה קודם.

אני מבינה למה מי שלא ידע קודם עלול להפגע ש"הסתירו ממנו משהו", אך ברור שאת צד מאוד חשוב בסיפור הזה, ואין להתעלם ממה שיהיה טוב גם לך.

3. מה זה אומר עליו? סליחה מראש אם אני פוגעת במישהו, אבל אם מישהו שומע את הפרט הזה על חייך, ובלי לדעת את ההשפעה שלו עלייך פוסל, לדעתי הוא טועה ובגדול. מסוג האנשים שנאמר עליהם שהם לא גרים רחוק, "רק 30 שנה מכל מקום אחר בארץ". המצב היום ממש לא אותו דבר, משפחות טובות מאוד הן חד-הוריות, וכל אחת שונה. אדם שחי בימינו צריך לדעת את זה, ולדעת ש"משפחה חד-הורית" בימינו זה לא שם נרדף ל"נוער נושר" ו"משפחה במצוקה" ב"ה. צריך להכיר ולדעת, ולא לשפוט מהצד.

שיהיה לך ב"הצלחה בהמשך, ולכל שאלה את מוזמנת..

וברוב במקרים זה פשוט נאמר כבדרך אגב וגם מתקבל ככה,
המקרה עם אחי פשוט גרם לי לחשוב על זה יותר לעומק.

ותודה רבה!

בעלי בן להורים גרושים, אז מהניסיון שלי אני יכולה לנסות קצת לעזור:

א. לספר, בפגישה שלישית-רביעית, ולא כ"הסתרתי ממך משהו עד עכשיו", אלא נגיד כחלק משיחה על המשפחה.

ב. החשש של בחור מבת להורים גרושים הוא מובן מהרבה סיבות, זה לא אמור להגיד עליו משהו.

בסופו של דבר מי שיתחתן איתך יתחתן איתך, בגלל מי שאת ולא בגלל ההורים שלך.

בהצלחה יקרה!!

1. אם יש לך התלבטות על "מידע כלשהו" (ולא משנה מה זה) האם צריך לשתף עם מי שיהיה בעז"ה השותף, אפשר לראות בעצם ההתלבטות מענה - כן יש לשתף. כעת נשאר לברר...

2. מתי, ואיך? לדעתי, לפני התבססות הקשר באופן שישבור לחינם בעקבות "מידע" זה.

3. לדעתי, ראוי שזה יפריע לבחור, אבל לא במידה כזו של לפסול על הסף. כמובן שכאשר לא מדובר ב"ילד להורים גרושים" אין כל ערובה.

אישית, אני לא מאמין שאפשר שמציאות לא בריאה בבית ההורים (בין אם הם גרושים ובין אם לא) תשאיר ילדים בלתי מושפעים, במידה כזו או אחרת.

ואני לא מדבר על המורכבות הטכנית של עוד סבא או סבתא, לארח או להתארח וכד'.

שה"מושפעוּת" יכולה להיות לשני הכיוונים. כלומר - גם לנחרצות של התמודדות וזהירות מצד ילדים אלו.

ואת בסדר גמור - לומדת לשרשר, לומדת את החיים.. רק שהכל יהיה בקצב מתון..

ויש לך שכל ישר, אפילו אם לא חושבים כמותך בכל פסיק.

תצליחי.

ברור שזה דבר שמשפיע, אבל יש כאלו שמושפעים מזה באופן חיובי (למשל: רצון לשמור על המשפחה של עצמם כמעט בכל מחיר, הבנה של החשיבות של הקשר בין ההורים על הילדים שלהם ועוד)

בקיצור - ברור שיש השפעות, צריך לבדוק מאיזה סוג...

שיהיה ב"הצלחה!

ילדים להורים גרושים הם מאוד רגישים לאחרים, רגילים לטמרן בזהירות בין רגשות הורים ובני משפחה שונים.

הם בדר"כ הרבה יותר בוגרים, הרבה יותר חדים. 

בדר"כ יש להם חזון ממשי וברור לאיך יראה ביתם.

בוודאי שיש השפעות. אבל גם לילד שעבר דירה בכיתה י' יש השפעות. ואולי אפילו צלקות. זה אומר שצריך לספר את זה בדייט ראשון? לא, צריך כשזה רלוונטי ומשתלב נכון.

יפריע לך גם לצאת עם בחורה יתומה? הרי גם היא גדל ב"מציאות לא בריאה בבית ההורים". 

ומה עם מישהו שהוא בן יחיד, בלי אחים ואחיות? ומה עם מישהו שגדל בבית עם 12 אחים ואחיות ולא קיבל הרבה תשומת לב אישית בבית מההורים? 

האדם יכול לקחת כל אירוע שקורה לו בחייו ולתעל אותו לטוב ולרע. כל אירוע. כולל גירושים של ההורים. באותה מידה שיכול להיות שזה פגע, יכול להיות שזה רק הוסיף. 

מן הסתם זה השפיע, כמו כל אירוע אחר בחיים. אם לטוב או לרע? אי אפשר לדעת. תלוי בבנאדם. 

לדעתי, באופן כללי, צריכים לספר הכל וכמה שיותר מוקדם, וזה גם יכול להיות מסננת בשבילך - מי שפוסל או לא רואה בעין יפה את הענין, פשוט לא ראוי לך. 

היית רוצה להיות עם מישהו שפוסל אותך או מסתכל עלייך כסוג ב' שעושה לך טובה שהוא יוא איתך, בגלל זה? 

לדעתי, מה שזה מפריע לו - זה מעיד דווקא עליו ולא עלייך.  

אבל הייתי נותן יותר תשומת לב.

אין מה לעשות, החיים בצל גירושין, יתמות, חזרה בתשובה, גירות וכו' - הם לא חיים רגילים.

חלק מהאנשים האלה לא חווה בית רגיל, בית עם שולן שבת נורמאלי, עם יחסי הורים ילדים, ועם יחסי משפחה אלוקים.

ברור שזה לא כולם.

ולכן לא הפריע לי לצאת עם בת להורים גרושים - אבל הקדשתי יותר תשומת לב.

וכיהודא ועוד לקרא:

גם אדם שנרתע ברמה כזאת או אחרת, מנסיון חיים או הכרות (גם אם לא מייצגת סטטיסטית),

ברמה שאותה הירתעות מקשה עליו ומעיקה עליו במידת מה -

הוא כעקרון אדם לגיטימי, לא גוי מומר להכעיס ששייך בו דין מורידין.

לא יודע מה איתכם.

לא הייתי רוצה שמישהי תתחתן איתי בגלל שהיא מרחמת עליי מסיבה מסויימת,

ורואה את "זריקתי" כמעשה לא מוסרי וחסר חמלה.

רחמי עליי באמת - תני לי הזדמנות לאישה שחיה בהרמוניה עם פצעיי.

לדוגמא, משפחה עם שני ילדים, זה נורמלי? מה עם שלושה? ילד אחד? 7 ילדים? 

ואם נניח תגדיר משפחה נורמלית כמשפחה בת 4-7 ילדים - האם כל לכל בחורה שתצא איתה תצטרך להקדיש תשומת לב מיוחדת אם היא לא עומדת בקירטריון? 

ואם למשל, האמא היי-טקיסטית שעובדת שעות ארוכות? זה גם מחייב תשומת לב מיוחדת? 

בקיצור, הנקודה היא, שאין דבר כזה נורמלי, ולמעשה, 99% מהבחורות שתצא איתן, לא יבואו מ"משפחה נורמלית". 

וכמו כל דבר - יש דברים שישפיעו על אנשים מסוימים לטובה וישפיעו על אחרים לרעה. אני לא יודע למה יש סיכוי יותר גדול, ולכן, אף אחת בעיני לא מחייבת "תשומת לב מיוחדת". 

פוגשים את הבחורה, וזה כל מה שחשוב. 

כדאי להיות מודעים לעצמנו ולדעת מה יְשָנֵה לנו יותר או פחות,

וכן לבחון את הדברים לאור המכלול אצל בחורה פלונית אלמונית -

אולי אצלה זה לא יפריע לי, למרות שבד"כ זה כן יפריע בשאר בחורות.

ואולי זה דווקא יהיה חיובי. גורם מחשל.

אם לדעתי יש גורם אינטנסיבי שעשוי להשפיע על אישיותה של הבחורה,

ובפרט על התפקוד שעשוי להיות בין שנינו בעתיד -

טובתה וטובתי שזה יילקח בחשבון.

לאו דווקא לשם פסילה - אלא לשם מודעוּת בריאה, ותכנון בריא.

החוויות שאדם עבר הן גורמים מעצבים בבניין אישיותו.

אנחנו לא מתעלמים מהן, אלא לוקחים אותן בפרופורציה מושכלת,

כל עוד יהיה צורך בזה.

לא יותר מהרבה דברים אחרים. 

יש הרבה גורמים אינטנסיבים - זה לא גורם משמעותי יותר מהרבה אחרים. 

לא חושב שזה מצריך מודעות מיוחדת או "תכנון בריא" במיוחד.

בקיצור, אני לא רואה סיבה שזה "יפריע" או חושב שזה מצריך לקיחה בחשבון כלשהי.    

ב"ה שזה לא הגורם הכי משמעותי שישנו...

אבל לא לקחת בחשבון? בכלל?...

(ברור שזה ממש לא משמעותי עד כדי כך. אבל לא חסר משמעות כלל.)

לא אצל כולן, ואפילו לא אצל רובן. 

וצריכים לקחת את זה בחשבון בדיוק כפי שלוקחים בחשבון את העובדה שאמא שלה היתה מורה מתוסכלת או שאבא שלה היה הייטקיסט שעבד שעות מטורפות או כל דבר אחר בסגנון. 

לא יותר. 

ואני שוב אדגיש - לא התכוונתי שזה סיבה למנוע קשר.

אני לא מדמיין את עצמי מפסיק קשר על רקע גילוי הפרט הזה.

אמרתי שיהיה לי בהחלט חשוב לדעת על הפרט הזה באישיותה.

אין ספק שכשיודעים עליו - ההיכרות איתה אחרת.

כל ההתנהגות שלה תתפרש בעיניי באור אחר.

אם אזהה אצלה קשיים מיוחדים -

ונדמה לי שיותר קל להם להיווצר אצל מי שחווה את הטראומה הזאת

של התפרקות הבית, מוקד היציבות בחיים - בפרט בגילאים קטנים -

אדע להעריך יותר את האצילות שלה, בהצלחתה לחיות עמם ולהתגבר עליהם.

למה ההתנהגות שלה תתפרש באור אחר?
מה מייחד אותה ממי שגדל בבית מפורק מבפנים אבל שלם במחוץ?
העובדה שאצל אחת זה מוסתר ואצל השניה זה גלוי?

והיא תתפרש באור אחר - כי היא צריכה לחיות וללחום את מלחמת החיים,

כשהיא סוחבת אבן קטנה בלב...

ההורים שלנו, הבית בו גדלנו - זה דבר חשוב מאוד מאוד אצלנו.

בטח כשמדובר בשנים בהם צמחנו.

אוף

זה לא ספציפי לכבשת החורף

(אבל אני בקטע של להוציא קיטור אז תסלחו לי)

אולי תתחילו להשתמש בשכל הישר שלכם ולבדוק מה באמת מתאים לכם לפי מה שהבן אדם עכשיו!!!

אדם נידון לפי רובו ולא לפי דבר ספציפי ולכל אחד יש יתרונות ויש חסרונות אין אדם מושלם..

אחד ההורים שלו גרושים, אחד הוא יתום, אחד ביטל חתונה כל אחד והשריטות שלו..

ואם על כל שריטה נתחיל להתנהג בצורה שונה עם הסביבה שלנו נצטרך ללכת בין הטיפות

מה לעשות אנחנו חיים בעולם משוגע!!

ואולי במקום לבדוק מה רע נבדוק מה טוב במי שנמצא מולנו נגלה שהשריטות לא גדולות מידי..

ובסופו של דבר להזכירכם זוגיות זו עבודה של שני בני הזוג - עבודה!

וכל אחד מביא איתו את המטען שלו שהוא צבר במהלך החיים לטוב ולרע..

לפעמים צריך להסתכל על הדברים במאקרו.. ואם יש דבר ספציפי שנראה לנו לא מתאים מכל מכלול האישיות של האדם אז כדאי לחפור..

קיצר..

אני סתם מתוסכלת מההודעות האחרונות שרצות פה..

אני לא חושבת שאני יותר שרוטה מאנשים אחרים.
יש לי מטענים כמו שיש לכולם, ואני יודעת להתמודד איתם, ואם יש משהו שצריך לעבוד עליו - בשביל זה חיים ביחד, בזוג, כדי שיהיה לך מישהו שחי איתך וייתן לך ביקורת בונה ויעזור לך לתקן את עצמך.
אני יודעת בוודאות שאני יכולה לקבל שריטות ומגרעות של אחרים בסבלנות,
אני בטוחה שיהיה מישהו בעולם הזה שיקבל אותי כמו שאני

למה החלטת שרוב הבנות הן מבתים לא נורמאליים?

באתי לאמור שיש חיים נורמאליים של בית, כל מיני סדרי חיים - ואם יש מישי שהחיים שלה לא התנהלו כראוי, אז אני אבדוק שזה לא השפיע עליה.

אם מישי לא ראתה חינוך ילדים, חיים של בית, יחסי הורים ילדים - זה מצריך בדיקה יותר עמוקה איך הדברים האלו חיים בה, איך היא ממשת את הדברים האלו.

זה דברים שלא תמיד יש לנו עליהם משנה סדורה, אלא זה חי אצלנו, ככה אנחנו וככה גדלנו - ומי שלא, אז מאיפה זה יבוא לו? נבדוק.

תגדיר חיים נורמלים. 

בת יחידה, זה נורמלי? 12 ילדים, זה נורמלי? 

ויש לי חדשות: גם הורים גרושים מחנכים את הילדים שלהם ומגדלים אותם. זה מצריך בדיקה מעמיקה בדיוק כמו שמצריך בדיקה מי שאמא שלה היתה עקרת בית ולא עבדה וישבה לה כל היום על הראש ועל הורידים. 

בקיצור, בעיני זה לא מצריך שום בדיקה. חסר משמעות לחלוטין. 

אין!!

החיים האלה משוגעים מידי!

תבוא אליה הביתה ותראה שאין אבא ואמא אלא רק אמא או רק אבא.

ואז תגיד לעצמך שהיא לא יודעת לתפקד במשפחה נורמטיבית כי אין לה?

או שתקח אותה לבית שלך ותראה איך היא מסתדרת? אבל זאת לא המשפחה שלה אלא המשפחה של הבחור שהיא יוצאת איתו וגם זה מלחיץ! 

אז אולי תדבר איתה? תפתח בפניה את החששות שלך ותראה מה יש לה להגיד?

הרי אם היא יודעת לנהל בית נורמטיבי תדע רק כשיהיה לה בית. 

אבל היא לא חיב בוואקום. זה לא שמי שלא גר אצל הורים מאושרים לא ראה מימיו זוג מאושר ותקין. יש לה ב"ה דודים, סבים וסבתות, חברות עם הורים לא גרושים, חברות נשואות, מורות, מדריכות, רבנים.

ב"ה למי שלא מסתגר בביתו כל היום לא חסר מאיפה לשאוב בית נורמאלי. ילדים להורים גרושים יודעים טוב מאוד ללמוד ולהסיק מסקנות

מה אני לוקח ומה אני לא לוקח מהבית שלי. 

ברור שאני לא אקח את הדברים הרעים, להפך, אני אתרגם אותם הלכה למעשה לאיך הבית שלי יהיה נכון יותר.

בדיוק כמו שאם אמא שלך לא מכניסת אורחים, וזה יבלוט לך ויצרום לך בילדות, אתה תקבל החלטה בליבך שכשאתה תקים בית, הוא יהיה פתוח תמיד לכל מי שירצה לבוא.

זה אומר שבחורה מכניסת אורחים צריכה לפסול אותך כי אמא שלך לא? 

מורה אחת סיפרה לנו שהיה לה מדוייט לפני שנים רבות...

והלך להם ממש טוב ביחד. אבל הוא ציין שמאוד מפריע לו שהיא בת להורים גרושים והוא חושש להיכנס איתה למערכת זוגית, כי אולי היא נפגעה מבחינת התחייבות לקשר בריא וכו'..אז הוא חתך באמצע.

המורה המדוסברת התחתנה עם זיווגה זמן קצר לאחר מכן, ולפחות לפי איך שזה נדמה- היא מגדלת ילדים בשמחה ובאהבת ה', ומהסיפורים שלה נשמע שהיא מאושרת מהקשר עם בעלה..

הבחור המדובר התגרש פעמיים בחייו הקצרים לאחר שפסל אותה...

רק לתשומת ליבכם-

לפעמים אומרים שדווקה ילדים להורים עם קשיים בזוגיות יש נסיון חיים שיעזור להם לבנות זוגיות טובה, כי הם יודעים בדיוק מה ל-א לעשות...

הפואנטה שלי היא שה-כ-ל תלוי בך! את מן הסתם בן אדם מדהים ובוגר שמפיק תובנות מהעולם סביבו ולומד מטעויות.. לא הייתי חוששת להיכנס למערכת יחסים עם אדם שיש "בעיה " שכזאת במשפחה שלו-לא אם אני רואה שהוא עצמו איש מכיל, אוהב וירא שמיים.

לכן, לסיכום-תני קודם לאדם להכיר אותך, כדי שלא יבססו את מי שאת ויתייגו אותך רק לפי מה שההורים שלך עשו.

לא צריך על ההתחלה... אין טעם... אולי זה לא מעניין

אפשר בפגישה שניה שלישית משהו כזה.. זורמים עם העניין...

וחשוב לספר. הצד השני גם צריך להתמודד עם העניין במידה ויתפתח משהו.

בס"ד

וכיום אני נשוי ב"ה באושר ואושר! אני לא חושב שזה אמור להפריע..

1. לספר בהתחלה ולא לעשות מזה סיפור ענק..

2. בהתחלה..

3. זה קצת מוזר שזה יפריע..

1. צריך, בהחלט

2. אני ביקשתי שיספרו כבר בשלב הבירורים

כדי לחסוך לעצמי מפגשים מיותרים עם מי שלא שייך לו.

בפועל, לא סיפרו לבעלי, וטוב שכך

אני העליתי בשיחת טלפון הראשונה עוד לפני הפגישה

3. זה אומר שהוא לא הבחור שלך

עם זאת עלי לציין, שאכן יש השפעות וצריך לבחון אותן היטב,

את עם עצמך וביחד

וגם לדעת שלעולם לא תדעי איך זה השפיע עלייך עד שלא תעמדי בסיטואציות של נשואים

ועוד נקודה קטנה, לפעמים אנשים מבתים "שלמים" מתנהגים פחות נכון

ופחות עובדים על עצמם מכאלו שראו מה זה בית מפורק

לפעמים הדפוסים שהם ראו ולמדו מההורים שלהם יותר גרועים

לפחות מהורים גרושים אתה לומד מה לא...

התחברתי מאוד לכל הדיבורים היפים עד כמה שלא חייבת להיות השפעה ויש לבחון את בן הזוג לפי מצבו ולא לפסול וכו'.

אבל לקחת בחשבון צריך.

כי על פי רוב צפויה השפעה ואולי אפילו ניכרת.

ילדים נוטים לאמץ דפוסי התנהגות מההורים שלהם גם באופן בלתי מודע - הן לטוב והן לרע, ופעמים לא מעטות בנים/בנות להורים עם זוגיות לא תקינה יאמצו את אותן דפוסי התנהגות וחשיבה מבלי לחשוב אפילו שזה מה שגרם להוריהם את אי הזוגיות הטובה. לא כל אחד עושה עבודה נפשית של בידוד החסרונות והיתרונות והחלטה אמיצה על איזה חסרונות עליו להתגבר ועל איזה הרגלים עליו לעבוד. רובנו זורמים עם מה שאנחנו מכירים, ומאוד יכול להיות שירשנו מההורים גם דברים לא טובים.

זה כמובן יכול להיות בכל בית ובכל זוג, וזה שההורים נשואים ולא גרושים עוד לא מבטיח שהכל פה בבית מושלם. אבל אם הם כן התגרשו זה ודאי מעיד שהזוגיות שלהם לא היתה בריאה והם השכילו לפרק אותה (בין אם באופן יפה ומכובד, ובין ב"גירושין מכוערים").

צריך קצת בירור וצריך במהלך הדייטים להכיר ולהבין מי מולי ואיך אסתדר איתו.

אך להגיד שהורים גרושים זה פרט שולי באישיות - זה הרבה יותר מתמימות.

וכמובן, אני חוזר ושב - חלילה וחלילה מלפסול על כך (לספר בשלב הבירורים???? אתמהא!) אך זו בהחלט נקודה שצריכה לצוף, ובן הזוג, כמו גם האדם עצמו צריך לבחון היטב היטב האם נטל איתו גם השפעות שליליות ואיך הוא מתמודד עם זה.

"לא כל אחד עושה עבודה נפשית של בידוד החסרונות והיתרונות" "רובנו זורמים עם מה שאנחנו מכירים" 

זה בדיוק ההבדל בין ילדים להורים גרושים לילדים להורים "מבית נורמטבי". 

ילדים מבית שלא עבר טלטלות מיוחדות, יכולים "לזרום עם מה שהם מכירים". ילדים שראו את הבית שלהם מתפרק, בין אם זה בגיל ההתבגרות, בגיל 20 או בגיל 5, לא יזרמו עם מה שהם מכירים. הם יעשו בירורים מעמיקים עם עצמם, הם יחשבו על מה היה לא בסדר, עם יסיקו מסקנות. בין עם זה בינם לבין עצמם, עם חברה או ממש עם איש מקצוע. 

ילדים להורים גרושים לא יכולים להרשות לעצמם "לזרום עם מה שהם מכירים" והם יודעים את זה. ולכן הם דווקא כן עושים עבודה נפשית של בידוד החסרונות והיתרונות. הם כן משקיעים בזה המון זמן, מחשבה, כוחות נפש.

כדי שבבוא היום הם יוכלו להקים בית שלם, בריא, נכון.

השרשור הזה רק משכנע אותי כמה הרבה יותר כדאי להתחתן עם בן להורים גרושים. הרבה יותר איכותיים. 

בס"ד

זה ממש קשור לאופי..לדעתי רוב האנשים רק מתבגרים מגירושין של ההורים..אבל להגיד שזה דפקט?! זה מוזר..

אני בן להורים גרושים, נשוי כבר 4 שנים, ברוך ה', בשמחה.

אמנם המשפט האחרון שלך מעט חריף, אבל נראה לי כי בסופו של דבר המשתנה העיקרי ואולי היחידי הוא פשוט במודעות הבן זוג בענייני זוגיות. אם בן הזוג מעוניין להשקיע בזוגיות שלו, מעוניין לבחון את הזוגיות שלו, מעוניין להתקדם יחד ולבנות זוגיות ביחד, אז למי זה משנה מה ההורים שלו עשו כשהוא היה קטן??

כל הניסיונות של כל מיני אנשים שהגיבו באשכול זה לנסות ולהכליל ולהכיל דפוסי התנהגות על ילדים להורים גרושים הם מתכון לכישלון חרוץ, זה פשוט לא ילך. וכל העיסוק של האם לקחת בחשבון או לא לקחת בחשבון, והאם זהו פרט שולי באישיות או לא, לא קשור לדיון כלל. המטרה היא לבדוק האם השפה שלכם, של שניכם, היא שפה של בנייה, לפחות מבחינתכם, וכמו שאמרו כאן, מה איכפת לכם האם זאת הייתה הטראומה הכי גדולה של בן הזוג אם הוא יצא מזה מחוזק...

בקיצור, יכול להיות שזה דפקט, ויכול להיות שזה פגם מהותי באישיות, ויכול להיות שזאת טראומה שלא תשכח לנצח נצחים, אבל מה איכפת לכם כיצד אנו הולכים להגדיר את זה? אם בשיחה בארבע עיניים אתם מוצאים אדם שמדבר בשפה שלכם, שמעוניין במטרות שלכם, ושנמצא במודעות בדיוק כפי שאתם אוהבים, תפד'ל, הגעתם לאן שרציתם להגיע.

נ.ב.

אגב גם בין בני זוג זוהי טעות שעושים בדרך כלל. הרי אם אני פונה לבת זוגי בטענה כי "היא לא מבינה את הצרכים שלי (נניח ואני רוצה ללמוד בישיבה)", ברור שהיא מייד תיעמד ותכריז כי אני בכלל לא מבין אותה, וחוזר חלילה עד... אבל אם נשים לב השפה שהם עוסקים היא שפה של הגדרות, אני הגדרתי אותה כי היא לא מבינה, וברור שיש לה הרבה מה לומר על זה. בעוד, אם הייתי בא ואומר "אני לפעמים מרגיש נפגע מהתנהגות כזו או אחרת שלך בזמן שאני יוצא מהבית לישיבה", השיחה הייתה נראית אחרת. וכמו שאדם חכם פעם אמר לי "על הרגשות אי אפשר להתווכח".

מתנצל על האריכות.

לפי התגובות פה בערך כל יושבי הפורום הם ילדים להורים גרושים +- (כמובן, שלא אוציא עצמי מהכלל..)

האם זה אומר עלינו משהו? האם אנחנו כילדים להורים גרושים אוהבים להכנס יותר לפורומים?

ומה זה אמור להגיד למיועד/ת? (לגבי הפורומים כמובן..)

ועכשיו קצת ברצינות,

זה כמובן לא משמח אותי שאנחנו ילדים להורים גרושים, אבל זה מצב נתון, אין לנו מה לעשות איתו.

השאלה היא איך מתמודדים. העובדה שפה בפורום פתאום אנשים מדברים, זה רק מראה כמה בחברה בחוץ אנשים לא מדברים..וזה פשוט עצוב...

אתמול דיברתי עם חברה שלי, כבר כמעט שנה שאנחנו מכירות, ופתאום היא נתנה איזה רמז עבה בטירוף..

אז אמרתי לה "ההורים שלך גרושים?" וכשהיא ענתה שכן, באמת שהייתי מופתעת.

אמרתי לה "לא ידעתי", אז היא אמרה לי "כי לא יודעים".

ואני ממש בטוחה שאם אני לא הייתי בת להורים גרושים אז היא בחיים לא הייתה מספרת לי..

אני יודעת שזה לא הפורום הנכון להעלות את זה, אבל זה פשוט גם ככה כבר עלה פה..

לכל אחד, יש התמודדויות בחיים, ולאו דווקא בדברים שאפשר להצביע עליהם כמו הורים גרושים, זה יכול להיות הרבה יותר מסוכן כשזה בעיות רגשיות / חברתיות וכו'.

אנחנו צריכים לראות את הבן-אדם, את האופי שלו, את המידות שלו, ולא להתפס לדברים שטותיים שהוא קיבל

כמצב נתון בחיים.. 

סתם, נקודה למחשבה, 

בהצלחה לכולם,

ורק בשמחה!! 

אני מזמינה את הנוגעים בדבר (כלומר ילדים להורים גרושים! לא אנשים עם דעות!) לפורום בין שני בתים.

צריך לדעת שיש גם אנשים שרגישים למה שהם רואים בו ניסיון להעלמת מידע. כלומר, ייתכן שיהיה מישהו שבסדר מבחינתו להפגש/ להתחתן עם בת להורים גרושים, אבל יראה בחומרה את זה שלא שסיפרו לו את העובדה הזאת. 

(כמובן יכולים להיות גם מקרים הפוכים, שבבירור ראשוני המידע ירתיע, אבל אחרי ההיכרות  עם הבחורה כבר לא, ככה שאין לי ממש המלצה מה משתלם, מלבד שלא נכנסתי כלל לשאלה מה הוגן).

לנסות להעלים מידע, וגם ממש לא אכפת לי אם זה משתלם או לא.
[ואם זה לא משתלם, אז? זה ככה וזהו]

שאלתי כדי לדעת אם זה משהו שאני צריכה להגיד מראש, כי אולי יהיו כאלה שיכעסו שלא אומרים להם מראש,
אבל אני די בטוחה שיהיו גם כאלה שירתעו מההצהרה "ההורים שלי גרושים", ולא בגלל שהם גרושים, אלא עצם ההצהרה.
בגלל זה שבכלל הרגשתי צורך להגיד מראש כשזה דבר לא ממש חשוב [לדעתם].

כלומר, להזכיר את זה במובלע, כחלק מתיאור כללי, בצורה שלא מראה על "צורך מיוחד להגיד מראש". 

כשסיפרתי על עצמי והמשפחה

זה מאד בסיסי-

הכרות מי אני-שם, מאיפה מה אני עושה

אבא אמא אחים

זה לא פצצה שמטילים

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?