כלומר, להיות אופטימית יותר ואל תתייאשי!!!

בהצלחה ענקית!!

אולי זה באמת יעזור מקסימום לא..את תמיד יכולה לבטל!!

גם אם יש קושי בעבר, אם את לא מוכנה לדבר עליו - אל תדברי !

אבל אם קשה לך, את יכולה ללכת לטיפול , וכל עוד זה לא טיפול ממוקד - זה הזמן שלך...

את יכולה לדבר על מה שבא לך, להתנהג איך שבא לך, לשתף במה שבא לך... שעה פרטית שלך עם מישהי שנמצאת במיוחד בשבילך ואת לא צריכה להוכיח ולהיות כלום.

זה לא "סתם" להיות אצל פסיכולוגית בלי לדבר על דברים ברומו של עולם. זה לא בזבוז כסף ולא בזבוז זמן כל עוד זה מקל עלייך ביומיום. (ואם יום אחד יעלו דברים ותצטרכי לשתף מישהי... יהיה לך את מי.)

בהצלחה

מצד שני- עדיף להשאיר הכל בפנים?!?! ברור שיש תחברות שפה בשבילי , אבל זה לא אותו דבר.

אני כבר לא יודעת מה לעשות!!!

יש בודאי הרבה מאוד פסיכולוגים שעזרו להרבה מאוד אנשים.ומי שצריך זאת צריך להעזר

כשיש כאב גרון במשך זמן - חייבים ללכת לבדוק, כי החיידק עלול להגיע לראות ואז זה מסוכן.

כשלא מרגישים טוב נפשית במשך זמן, כדאי ללכת לטיפול לפני שהמצב מסתבך עוד יותר.

אם את מרגישה שבסה"כ טוב לך, ויש לך כוחות ויכולות להתגבר - אז באמת הכי טוב לנסות להתמודד לבד.

אבל אם יש לך בור שחור בנפש, שצובע לך את שאר החיים באדישות,

וגורם לך להתאמץ לשכנע את עצמך שאת מרגישה טוב רק כדי לברוח ממנו...

אז אני מאחלת לך הרבה כוחות ואומץ, שיעזרו לך לעשות את הצעד וללכת לפסיכולוג.

ברמה הפרקטית -

א. שתפי את הפסיכולוג בחששות שלך, שאת לא רוצה לשקוע בדיכי לאורך הטיפול.

לפעמים אין ברירה, אבל הרבה פעמים עובדים על זה.

ב. בעז"ה, שתזכי לבוא לטיפול עם כוחות ורצון לקחת אחריות, ואז את תובילי את המפגשים, תקבעי את הקצב, תחליטי מתי מדברים על מה (ולפעמים אפשר לנוח...), ועדיין - תתקדמי.

ג. בסוף יוצאים מזה!!! לאושר אמיתי גדול יותר! וגם התהליך יכול להיות מאוד בונה ומשמח.

יקרה מאוד!

גם בלי שיש לי שמץ של מושג מי את,

אני נמלאת הערכה כלפיך, כמו ההערכה העצומה שיש לי לכל המטופלים באשר הם.

איזו גבורה צריך.

להתבונן לעומק המקומות הכי עדינים ורגישים בנפש שלי.

מאחלת לך שתזכי לשמוח ולהנות מהדרך.

תזכרי שלא משנה מה יש לך את הקב"ה! תתיעצי עם מישו שמכיר אותך ותעשי כרצונך אך הכי חשוב זה אמונה

אני מנסה כמה שפחות לדבר עלזה. לא לחשוב יותר מדי.

אבל פשוט נמאס!! אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ. למרות שזה לא שאני לא מדברת על זה בכלל!!

אבל אם אני עכשיו אפתח הכל, אני פוחדת ל"התמוטט", להישבר.

למרות שבעתיד ברור שזה יכול לתת לי כוחות, אבל עכשיו- בהווה- פוחדת להיכנס לזה. לא רוצה. 

כי בעתיד ברור לי שזה יעזור המון.

אבל לו יכולתי - הייתי בוכה איתך.

יש מאמר מדהים של הרב קוק בספר "עקבי הצאן", קוראים לו - "הפחד".

למדתי אותו לפני החלטה דומה לשלך שהייתי צריכה לקחת, ומאז אני חוזרת אליו כדי להתחזק.

כדי להתגבר על הפחד.

לקבל בטחון שה' איתי, שאם הוא מכניס אותי לבירור כל כך מורכב, בוודאי יש אור גדול שבעמל רב - אני צריכה להופיע.

אחרת הוא לא היה מכניס אותי לשם.

וממילא, כנראה יש לי כוחות מיוחדים, וזאת המשימה שלי כרגע בעולם.

והנה -

רק בעצם ההחלטה ללכת לפסיכולוג, אני כבר גדולה יותר.

אני גיבורה.

במשמעות שרק מזוכיסטים שהולכים לפסיכולוג יכולים להבין...  

אז נכון שהדרך תהיה קשה, אבל באמת אני עושה את הטוב, אני אהיה טובה יותר, יהיה יותר טוב בעולם בזכותי,

וגם לי - גם לי יהיה טוב.

(תתחילי לדמיין את מסיבת ההודיה שתעשי בסוף... ותזמיני אליה את כל האנשים המדהימים שעזרו לך בדרך... ו... תמשיכי לבד - זה העתיד שלך)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....