שלום
אם תשימי לב, לא כתבת כקביעת עובדה- "יש לי הרבה בעיות" או "אני חיה מיום ליום" אלא הדגשת את העובדה ש"את מרגישה", וכאן לדעתי טמון חלק מפתרון העניין, והוא בכך שתביני שעולם הרגש שלך תלוי בך. נכון שרגש זה משהו שאנחנו לא מזמינים אותו, אז איך אפשר לשלוט בו?! אפשר ואפשר- לפי המחשבות הטובות שלנו. אלא שלחשוב זה קצת קשה, זה דורש מאמץ, לא כמו הרגשות שבאות אוטומאטית. לכן, דבר ראשון- תנסי להקדיש לעצמך חמש דקות ביום של חשיבה חיובית, תסתכלי בנקודות הטובות שלך, מה יש לך וכו'.
ועוד, אין עניין שאדם ירגיש "חשוב מדי" לא בעיני עצמו ולא בעיני אחרים. את צריכה להיות חשובה בעיני עצמך כפי הערך שלך האמיתי, והוא מן הסתם ערך גדול כי את יהודיה. זכית. ולגבי החברה, לא צריך לחפש מהם את הרגשת החשיבות, רק לדאוג שלא תעשי מעשים כאלו שיגרמו להם לזלזל בך ולהתרחק ממך.
לגבי ההורים, תאמיני לי שאת כן חשובה להם, אלא שהם נמצאים כמו כולנו בטרדות ובלחצים של היום יום, ונוסף לזה עבודת המידות האישית של כל אחד ואחד כך שנוצרת בעינייך תמונה כאילו את לא חשובה להם. אבל עצם זה שהם, מן הסתם, נותנים לך בגדים ואוכל - זה לא בא מהאוויר, זה כי יש להם משהו, אולי חבוי, שמלא אהבה אלייך, את תביני את זה כשתהיי אימא.
לגבי החברות האמיתיות, צריך להבין שזה תהליך, עד שיש לאדם חברים אמיתיים, ולא סתם חז"ל אומרים "קנה לך חבר", כי זה תהליך הכרוך בעמל, בהקרבה, בנתינה, אל תדאגי - זה יבוא. אדם שמקרין חום- אנשים מתקרבים אליו כדי להתחמם גם כן.
אולי את מרגישה שאת צריכה לרצות את כל העולם כי את לא יודעת מה את רוצה מעצמך ולכן את נגררת אחרי מטרות ובקשות של אנשים מבחוץ, ברגע שתהיי נעולה על תחביבים, מטרה, עבודה נפש או גוף מסויימת ותמצאי שם את מנוחתך, לא תרגישי שאת צריכה לתת דין וחשבון לכל העולם. כשתרגישי שאת מקבלת מעצמך את מה שאת צריכה כבר ירד לך הדחף להגיד לא לכל העולם.
את לא חייבת, אבל תשתדלי כמה שאפשר לא למעט באכילה. הגוף שלך הוא הבסיס, המשכן לנפש שלך, אם תמעטי באכילה זה יפגע לך במצב רוח. בדבר הזה תנסי לא לזלזל, זה מאוד חשוב לאכול לא רק בהסבר הסגולי של ההשפעה בין הגוף לנפש אלא גם בהסבר הנורמלי הטבעי שמדבר על קשר בין גוף ונפש.
בהצלחה גדולה
