כי אם לא, אז זה גובל בהמון מכות ובלאגן...

אם את לא יודעת אל תכנסי לזה

את לא יודעת מה חסכת מעצמך שאת לא יודעת:p

מעצם זה שאת שואלת - אני מבין שהסוגיה לא בוערת אצלך...

וזה כמובן בסדר גמור.

זה גם אומר לדעתי שתוכלי להסתדר טוב יחסית עם מגוון דעות, וזה נפלא.

מסתבר שיש הרבה שחושדים את עצמם לפנאטים -

והם ממלכתיים למהדרין בעיני אחרים...

מה שכן, יכול להיות נחמד אם תשבי ותלבני בינך לבין עצמך את היחס שלך לשאלות מרכזיות בנושא.

וכן את השאלה - עד כמה מפריע לך שבעלך יאחוז בדעה כזו או אחרת.

(ואם למעשה כן מפריע לך? - לא צריך להתבייש בזה! זו את, זו דעתך וזכותך.)

אפשר גם לשמוע מחברות על חוויות שלהן מדייטים שקשורות לזה,

ולחשוב מה היית עושה במקומן.

אבל מעל הכל כמובן - הכי חשוב שלווה ונחת...

הרבה הצלחה וסייעתא דשמיא!

ממלכתיים - מתונים

פנאטים - קיצונים

אם השאלה שלך היא מי במדינה פנאט ומי ממלכתי - את זה תשאלי את עצמך

גם ליברליזם יכול להיות לוחמני כידוע...

. חחח

עפתם על עצמכם לגמרי

מה לא הבנתם בכל הארבע מילים שכבתי??

נראה שקיש היחיד כאן שהבין. אולי הוא החכם היחיד פה. אולי בנות לא מבינות כאלה דברים.

המשפט האחרון נשמע אדיוטי, נכון?? ככה גם התגובות שלכם

והם קנאים בהיצמדותם למדיניות הזאת, כי היא חיונית לדעתם!

להבדיל מפלורליסטים (כעקרון), שאמורים להיות מתונים גם בהנהגתם הפרטית.

אבל זה מאפיין די בולט שאפשר לאפיין בו ברמה מאוד כללית וגסה את ההשקפה הממלכתית.

מספיק לענייננו, כשאתה צריך לאפיין בקצרה "ממלכתי" ולהישאר ברור ומובן,

בלי יותר מדי בלבולי שכל.

(בלבולי שכל הם התחום שלי כאן...)

שזאת הבעיה הראשונה בעצם, אתה גם מתנשא. 
לא בא לך טוב מה שכתבתי - אתה מוזמן לסתום. רוצה להגיב? אני אגיב לך בחזרה. 

לגבי השאלה שלה - הסברתי במובן הכי פשוט מה ההגדרות. אתה מסביר מי זה מי ולמה. וזה - לא מעניין!

שהמילה ממלכתי אין פירושה מתון, בשום צורה. 

הפירוש המילוני למילה ממלכתי הוא - משתייך לממלכה, למדינה לממשלה.. 

אין שום קשר למתינות או קיצוניות.

המילה פאנאט היא אכן מתפרשת כקיצוני, אבל גם בזה יש גוונים..

בקיצור לא היה שייך להשוות כך את המילים ע"פ הפירוש, או לחלק כך את סוגי האנשים.

זה הכל דוני - אפילו שמתי סמיילי שטן שם^^!

אפשר לקחת אותי יותר בקלות...

שלא נראה לך כ"כ - לא עוזר מדי לדיון.

למה להכניס לפורום השליו הזה סגנון בריוני ומתלהם?...

אנשים- אתם כבדים!!!

ממתי נהייתם כאלה?

ולא התבטאתי בצורה מזלזלת כלפי אף אחד בשרשור הזה..

אני ניק זקן מדי במקום הזה.. כבר לא מבינים אותי ואת הסלנג שלי!

|מזדקן לו בשקט|

שזאת התנסחות מכבדת וראויה.

(ודוני צריך לשבת בשקט ולהבין...)

מוותיקים - נדמה לי שיש יותר ציפיות.

ועל דרך הסלנג והמליצה -

נדמה לי שאת יודעת על איזה זקנים נאמר ש"ככל שמזקינין -

דעתן מתטרפת עליהן".

הקיצור...

בכל אופן הצלחתם לעצבן אותו יחד, מה הפלא שהוא "כבד"...

יאללה, לא חשוב.

מה זה קוניק? הבנתי שיש ישיבות הקו וכו', אבל לא הבנתי מה זה אומר (ואולי זה גם קשור לשאלת פותחת השירשור?)

המתאפיינות ב"קו מחשבתי" ממלכתי ומוצק יחסית.

קווניק הוא מי שחי על פי ההשקפה הזאת.

קצת פירורים על קצה המזלג:

ממלכתיות גאולית (כי הוא תופס את הקמת המדינה כחלק ממהלך הגאולה),

דגש מיוחד על לימודי אמונה (לא רק גמרא והלכה ומוסר. למשל: ספר ה"כוזרי", כתבי המהר"ל מפראג והרב קוק.

כל זאת לאור תפיסה שנובעת מפנימיות התורה),

וגישה ללימודי תנ"ך מתוך הגדלת אישי התנ"ך ומעשיהם, ופחות ביקורת (להבדיל מ"תנ"ך בגובה העיניים", וכן

מגישות אקדמאיות וביקורתיות ללימוד תנ"ך. מכאן גם גישה לוחמנית במיוחד כלפי האקדמיה, בפרט כשהיא באה

לעסוק בעניינים שנוגעים לקודש).

הגישה הזאת מוצקה, ונתפסת כנחושה יחסית וסתגרנית, בעיקר בשל הנקודה האחרונה שהזכרתי.

יש עוד להאריך כמובן, כתבתי קווים ממש כלליים.

הממ, מעניין. אני מנסה להשליך את זה על עצמי: עונה על ההגדרה של ממלכתית-גאולית, אני מחשיבה מאד לימודי אמונה (עם זאת, כל אחד עם ה"אחוזים" והחלוקה שלו בסוגי הלימוד אותם הוא צריך ללמוד ולחזק בעצמו), אבל... אני כן לומדת באקדמיה לימודי קודש. אז כנראה שאני קו עקום (שמיישר הכל )?

אז את לא...

זה לא רק מאפיינים חיצוניים שאפשר להגדיר

יש כאן גם השתייכות חברתית די ברורה.

כך שאם לא ברור לך מהן ישיבות הקו על כל פרטיהן ודיקדוקיהן

אז כנראה שאת לא כ"כ בחברה הזאת ואז באמת זה לא אמור להיות חשוב.

ובעיקרון לא הייתי מקטלגת ככה אנשים..

אם את מחפשת לצאת עם מישהו ואומרים לך בגדול שהוא פאנאט, כדאי שתבררי את זה איתו בנקודות ברורות יותר בפגישות..

אותו דבר ממלכתי..

אלא אם כן את מעוניינת רק באחד מהצדדים ולא מוכנה לסבול את הצד השני...,

מה שלא נראה לי שעולה משאלתך.

זו לא סוגייה קריטית למי שלא מתכוון לחיות את חייו על פי דעותיו הפוליטיות..

אז גם אם יהיו לכם חילוקי דעות ביניכם בנושאי פוליטיקה - זה לא אמור לפגוע בזוגיות.

מפחדים לענות...

הביטוי של ההבדל מתגלה בעיקר בענייני ארץ ישראל,

שם הממלכתיים/ ישיבות הקו הולכים לפי מה שהמדינה קובעת כי היא מגלמת לדעתם את רצון ה' בעולם,

לעומת זאת הפאנטיים מאמינים במדינה בעירבון מוגבל או שבכלל לא, כי מה שקורה שם לעיתים הוא בניגוד לדעת התורה.

ומתוך זה עונים לשאלות-

כיצד להתנהג בפינויים?

האם להתפלל לשלומו של אריאל שרון או לא?

להקים מאחזים חדשים בא"י או לא?

ועוד ועוד...

תבררי לעצמך איפה את בעניין,

מניסיון שלי- לפעמים זה יכול לגרום לחוסר התאמה ולפעמים ההתאמה בשאר הדברים גוברת על זה.

בהצלחה!

(לגבי "ישיבות הקו", כביכול), פשוט אינו נכון.

טעות גמורה.

קורה..

אפשר להסביר את ההבדל בין מה שמכנים היום ממלכתים ופנאטים כך-

הממלכתיים רואים בגופים הממלכתיים (ממשלה, צבא וכו') כגופי קודש ממש וככאלה, א"א לבקר שת גופי קודש אלו.

ה"פנאטים" מסכימים לעובדה שגופים אלו קדושים, אך מסתייגים- במידה והגופים נוגדים את התורה, התורה שניתנה לנו היא שקודמת, כי הרי הקדושה שבמדינה וזרועותיה נובעים מכוח המדינה ואם המדינה ל"ע נוגדת את התורה, יש להתנגד ולצאת בתוקף נגד החלטות אלו.

אבל כדאי להדגיש את הרב המשותף מאשר את ההבדלים הזעומים!

שניהם אוהבי הארץ, אוהבי עם ישראל, מתמסרים בכל מאודם לתורה, לצבא ולמדינה. דרך הפעולה אולי מעט שונה, אך המטרה זהה...

לדעתי, זה לא צריך להיות שיקול כלל (אלא אם כן מדובר במקרה קיצוני...)

אלו התלמידי חכמים המכונים כאן "ממלכתיים" מסכימים שבוודאי מותר וחובה לבקר את הגופים הללו (ממשלה, צבא) כאשר הם פועלים נגד התורה ונגד המוסר.  וכמו שכתב הרצי"ה בזמנו: הממשלה בשביל העם ולא העם בשביל הממשלה...

הקדושה שבגופים אלה, היא בגלל ייצוגם את שלטון כלל ישראל בארץ, בגלל עוסקם במצוה כללית של שלטוננו בארץ.

לכן, גם כשמבקרים (וזה בכלל טוב בביקורת..) - צריך לכבד, ולזכור גם את צדדי הטוב, ואת שליחותם ותפקידם. לפעמיםדווקא ע"י כך - נותנים להם כח ותקוה.

כלומר, דווקא ההגדרה הנחמדה שניתנה כאו ל"פאנאטים" מתאימה לראשונים.

וזו "טעות טובה" - כי זה מראה שבאמת זה לא הבדלים קיצוניים, כמו שמנסים לעיתים לצייר...

הם כנראה לא מספיק ממלכתים..

והאמת - אני לא כ"כ מסכימה עם הדיוק.. יש הרבה פאנאטים שלא מסכימים בשום פנים ואופן לקדש גופים מדיניים כלשהם.. (לא שאני תמיד מסכימה איתם) או לקחת חלק בצבא..

מה שכן - הם אכן כולם אוהבי ה' ויראי אלוקים..

הזה..)

האמיני לי - אני מכיר מקרוב את מי שמהם בא הכיוון באופן מקורי (כמובן, לא אחראי לכל מיני סטיגמות שבאות לעיתים לצורך נוחות-התיוג...  בין אם זה מכאלה שחושבים ששייכים הכיוון הזה, בין מההיפך...).

ולגבי הה"פאנאטים" - אינני יודע בדיוק מי הם, ואם זה אכן "זרם" או כל אחד עם סברתו, אבל עניות דעתי והבנתי היא, שבוודאי אנחנו לא "מקדשים", הקב"ה מקדש, ואנו יכולים לתת לכך חלוּת. הקדושה של עם ישראל זה מה', וגם הקדושה של ארץ ישראל, ולכן גם הקדושה של שלטון עם ישראל על ארץ ישראל, הקרויה מדינה, ושל הכלי המרכזי לקיום מצוה כללית ונישאה זו - כולל עזרת ישראל מיד צר - הנקרא צבא.

ובוודאי שצריך לנהוג כבוד במי שהקב"ה מסר בידם את השליחות לשלטון עם ישראל על ארצו, והציבור בחר בהם. ואליהו רץ אפילו לפני אחאב משום כבוד מלכות.

אבל בוודאי שכאשר הם עושים משהו נגד שליחותם, צריך למחות בכל תוקף. אבל צריך שֵכל - לפעמים "צעקות" טובות, ולפעמים מחלישות. ככלל, תוכחה שבאה מתוך אהבה והכרת הערך, פועלת יותר ומעודדת את הטוב, ומחזקת את הכח לעמוד מול לחצים מכל העולם.

וגם כשמוחים - צריך לחזק מה שכֵּן טוב. אי אפשר לזרוק את כל החסד שה' נתן לנו בתקומת עם ישראל בארץ אחרי 2000 שנה, בגלל יש דברים שעוד לא בסדר.  וכי מישהו העלה בדעתו שעם ישראל יקום מהגלות, בגאולה בדרך הטבע, בלי סיבוכים וקשיים?..

יראה כל אחד כמה סיבוכים הוא עובר אישית בדרך ליישום אידיאל. בוודאי הכלל. "לקטר" ולהתלונן אולי קל - אבל לא תמיד בונה..

והאמת, שדווקא מי שלא מתייאש חלילה מהמדינה ומהממשלה, אולי כואב לו יותר. כמו לכל מי שרואה מישהו שהוא מאמין בפוטנציאל שבו, ואינו ממצה אותו דיו.

לראות את הטוב, להכיר טובה לה' (זה חלק מאהבת ה' ויראתו), וגם לפעול ליישום הטוב הזה במציאות. לעיתים בשמאל דוחה, לעיתים בימין מקרבת. ללא יאוש כלל. באמונה.

[טוב, כפי שמובן ושקוף - כבר ניצלתי את ה"במה"...]

למרות שדעתי בד"כ ידועה.. (לא ברור לי אם המורכבות שבה, או רק הסטיגמה בגדול)

רק ציינתי בחיוך שיש ממלכתים שלא מוכנים לבקר שום דבר..

ויש פאנאטים שלא מוכנים לקדש שום דבר..

אלו שני הקצוות, ובאמצע ישנם הרבה מאוד גוונים.

<צ>

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

רתיעה - אין דיבור לעולם על להתחתן עם מישהו שמחשבה על קרבה ואינטימיות איתו גורמת לרתיעה. זה פשוט לא עובד, ומי שמתעלם מזה גוזר על עצמו חיים של אומללות.

משיכה - יש אנשים יפים מאוד שכשמסתכלים עליהם אומרים "וואו!" והם מושכים את תשומת הלב והיופי שלהם מהפנט. ולכל אדם יש רצון שבן הזוג שלו יהיה עד כדי כך יפה.

אבל לרוב האנשים *יש* משיכה גם לאנשים פחות יפים. אני רואה על עצמי שרוב מוחלט של בנות ישראל כן מוצא חן בעיניי, גם אם הן לא דוגמניות... אבל יש נשים שאני לא יכול להעלות על הדעת קרבה אליהן ואני נגעל רק מעצם המחשבה...

לכן לדעתי המלך המשיח שציטטת מדבר על הסוג הראשון ומכריח שתהיה משיכה כלשהי, אבל לא שחייבים למצוא את המהפנטים והמושכים והשש קוביות בבטן והחיוך מיליון דולר...

אני יוצא כיום עם מישהי והיא בכנות מאוד יפה, ובהמון סיטואציות אני מתפלא עד כמה היא יפה ושמח בה. אבל כשאנחנו ליד נשים יפות ממנה צובט לי הלב מאוד ואני מאוד משתדל לא להסתכל על נשים כדי שלא יכאב הלב ככה, ומטבע הדברים לידן היא נראית פחות יפה... אבל אני יודע שיהיה לי טוב איתה כי היא *מספיק* יפה, וזה מאוד מאוד משמעותי

אז אין יותר מדי מה לעשות עם זה.

אם יגידו לך שאת חייבת לבחור אחד מבין שני בחורים,
אחד חתיך אבל כלומניק והשני לא חתיך אבל עם מידות טובות.

את מי תבחרי?

צריך לזכור שהרבה ממציאת החן היא מההערכה שיש לך אל בן הזוג, ולאו דווקא מפרמטרים חיצוניים.

ואת זה אי-אפשר לגלות מיד, ואפילו לא תמיד בפגישות הראשונות.

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

הכי קל לי, (במיוחד שאני קצת מקורר ולא מרגיש טוב)

להגיד לך "מסכים עם כל מילה שאמרת. אני פשוט עניתי תשובה כללית לכל הקוראים שנותנת -עוד- זוית."

אבל אני לא מוכן להסתפק בזה.

כי גם כשאני קורא את התשובה שלך

ואני מסכים איתך,

אני יודע שיש משהו שמפריע לי (מפריע לי, בשבילך. שאולי אתה מפספס)

ואני אתן דוגמא :

"ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה."

לזה אני לא מתחבר. ויתכן שאני לא מבין אותך או מפספס.

כשאתה מקבל הצעה,

אותך צריך לעניין :

א. האם אני מעוניין בה.

ב. האם אני חושב שאני יכול לספק לה את הציפיות שלה ואת השאיפות שלה בטווח הארוך.

הפרמטר "היא לא רוצה מאוד" "היא רוצה מאוד אבל בתנאים"

הוא מעצבן, הוא לא נעים, אבל...בחישוב קר, הוא לא נכון.

אני אגיד לך למה.

כי יש מיליון דוגמאות.

כלומר זה לא איזה סיפור נדיר,

זה חלק מהאופי של הבחורות (אל תאמין לי , תברר את זה לעומק)

שבחורה רגילה לגמרי עם היגיון בריא, יכולה לומר על בחור מסויים "מממ...לא יודעת.." "תבדוק לפני את זה..."

אבל אח"כ הכל משתנה אצלה ובני הזוג צוחקים שהיא לא רצתה בהתחלה. מלאאאאאא מקרים כאלה.

זו הסיבה שאני אומר לך (שוב, זה לא קל, אבל זה באמת ככה !)

יותר חשוב זה מה שיש לך להציע, מאשר הסרט שהיא חיה בו.

זה יכול להשתנות בדייט אחד !

מספיק שהיא תראה זוית חדשה שהיא אהבה אצלך,

אצל בחורות נורמליות, זה מקבל תפנית חזקה בעלילה. הרגש משחק כאן תפקיד גדול מאוד.

אז כאילו, אני אומר לעצמי "בואנה, שלא יתחיל עכשיו להתבאס מכל מי שתתחיל להציב תנאים"

תלך לפגישה הראשונה.

תנסה להבין מי הבחורה

ואם החלטת שאתה מעוניין בה *ו* אתה מתאים לה *ו* היא מתאימה לך

זה מה שחשוב <---------

מה שהיא אומרת, לא רלוונטי (בהקצנה).

לצערי,  אולי אני מסביר את עצמי לא טוב.

בוא נגיד ככה.

נניח שהעמדה שלך היא 3 והעמדה שלי שהיא מאוד קלה בתאוריה כי הכי קל לקשקש, היא 8.

אז אני אומר "אוקי, אל תשאר ב 3 . תדאג שאתה לפחות ב 5".

כלומר שחס וחלילה, לא תכנס לאוטומט "יש תנאים ? ביי". כאן הבעיה.

תהיה קר ומחושב עם עצמך. כן ! אבל תבדוק בצורה כנה, אם זו שחיה בסרט, שווה להלחם עבורה

כי שניכם תרויחו בסופו של דבר.

לזה שהיא לא רצתה כ"כ בהתחלה, ***אין משמעות*** להמשך הקשר. מבין?

צוחקים על זה אח"כ.  לא אני אומר. העובדות אומרות את זה על אלפים...ואולי עשרות אלפי זוגות.

מקווה שאני קצת ברור יותר אחרי הקידוח הזה.

רציתי לסיים "אוהב אותך" אבל, אין לי מושג מי אתה באמת, אנחנו לא מכירים מעבר להודעות בפורום.

אז אני אסיים, מחבב אותך מאוד ובהצלחה בהמשך, בציפייה להודעה משמחת שלך בפורום.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

שיעביר הלאה.

שיש הבדל בין שאלות לבירור לבין אמירה של הגברת שהיא נפגשת מתוך התלבטות.

גם הבחור מברר דברים שחשובים לו, אותו דסר הצד השני.. לכן אני חושבת שאם הדברים נעשים בצורה שיש מתווך-

אז גם שהמתווך יהיה חכם ולא יגיד לך "היא רוצה להיפגש אבל מתלבטת".

באופן עקרוני, תמיד פגישות הן עם ספק, לא?

זה לא שבדייט ראשון אני יודעת שזה האדם שאיתו אתחתן.

מטרת הדייטים היא לבדוק אם הפוטנציאל שקיים כאן הוא בר מימוש.

כלומר, הספק מונח על השולחן תמיד.

יכול להיות שזו צורת התבטאות מסוימת, איזושהי רתיעה ממחויבות, להדגיש שזה רק בדיקה ולא הצעת נישואין.

אדם שרוצה לברר דבר ספיצפי שיברר אותו ואז יחזיר תשובה. זאת היתה האמירה.

ספק כללי, זה שאתה לא מכיר את הבנאדם עדיין ואין לך מושג מה באמת היחס שלך כלפיו.

אבל מהצד הגברי כן יש מקום להחליק את זה. לפעמים התשובות המהוססות מגיעות מתוך מגננה אחרי פגיעה כלשהי, או מתוך חשש שהצד השני לא מספיק רוצה.

למה יש עניין מה הצד הגברי להחליק? יש לי גם רגשות

אין סיבה שאני אהיה חסר רגש בגלל שאני גבר

כוונתי היא שבתחילת קשר אף אחד לא מכר את השני ולא באמת מבינים את ההקשר והעוצמה של כל ביטוי.

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

תעזרו לי בבקשה - לקראת נישואין וזוגיות

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)