כי אם לא, אז זה גובל בהמון מכות ובלאגן...

אם את לא יודעת אל תכנסי לזה

את לא יודעת מה חסכת מעצמך שאת לא יודעת:p

מעצם זה שאת שואלת - אני מבין שהסוגיה לא בוערת אצלך...

וזה כמובן בסדר גמור.

זה גם אומר לדעתי שתוכלי להסתדר טוב יחסית עם מגוון דעות, וזה נפלא.

מסתבר שיש הרבה שחושדים את עצמם לפנאטים -

והם ממלכתיים למהדרין בעיני אחרים...

מה שכן, יכול להיות נחמד אם תשבי ותלבני בינך לבין עצמך את היחס שלך לשאלות מרכזיות בנושא.

וכן את השאלה - עד כמה מפריע לך שבעלך יאחוז בדעה כזו או אחרת.

(ואם למעשה כן מפריע לך? - לא צריך להתבייש בזה! זו את, זו דעתך וזכותך.)

אפשר גם לשמוע מחברות על חוויות שלהן מדייטים שקשורות לזה,

ולחשוב מה היית עושה במקומן.

אבל מעל הכל כמובן - הכי חשוב שלווה ונחת...

הרבה הצלחה וסייעתא דשמיא!

ממלכתיים - מתונים

פנאטים - קיצונים

אם השאלה שלך היא מי במדינה פנאט ומי ממלכתי - את זה תשאלי את עצמך

גם ליברליזם יכול להיות לוחמני כידוע...

. חחח

עפתם על עצמכם לגמרי

מה לא הבנתם בכל הארבע מילים שכבתי??

נראה שקיש היחיד כאן שהבין. אולי הוא החכם היחיד פה. אולי בנות לא מבינות כאלה דברים.

המשפט האחרון נשמע אדיוטי, נכון?? ככה גם התגובות שלכם

והם קנאים בהיצמדותם למדיניות הזאת, כי היא חיונית לדעתם!

להבדיל מפלורליסטים (כעקרון), שאמורים להיות מתונים גם בהנהגתם הפרטית.

אבל זה מאפיין די בולט שאפשר לאפיין בו ברמה מאוד כללית וגסה את ההשקפה הממלכתית.

מספיק לענייננו, כשאתה צריך לאפיין בקצרה "ממלכתי" ולהישאר ברור ומובן,

בלי יותר מדי בלבולי שכל.

(בלבולי שכל הם התחום שלי כאן...)

שזאת הבעיה הראשונה בעצם, אתה גם מתנשא. 
לא בא לך טוב מה שכתבתי - אתה מוזמן לסתום. רוצה להגיב? אני אגיב לך בחזרה. 

לגבי השאלה שלה - הסברתי במובן הכי פשוט מה ההגדרות. אתה מסביר מי זה מי ולמה. וזה - לא מעניין!

שהמילה ממלכתי אין פירושה מתון, בשום צורה. 

הפירוש המילוני למילה ממלכתי הוא - משתייך לממלכה, למדינה לממשלה.. 

אין שום קשר למתינות או קיצוניות.

המילה פאנאט היא אכן מתפרשת כקיצוני, אבל גם בזה יש גוונים..

בקיצור לא היה שייך להשוות כך את המילים ע"פ הפירוש, או לחלק כך את סוגי האנשים.

זה הכל דוני - אפילו שמתי סמיילי שטן שם^^!

אפשר לקחת אותי יותר בקלות...

שלא נראה לך כ"כ - לא עוזר מדי לדיון.

למה להכניס לפורום השליו הזה סגנון בריוני ומתלהם?...

אנשים- אתם כבדים!!!

ממתי נהייתם כאלה?

ולא התבטאתי בצורה מזלזלת כלפי אף אחד בשרשור הזה..

אני ניק זקן מדי במקום הזה.. כבר לא מבינים אותי ואת הסלנג שלי!

|מזדקן לו בשקט|

שזאת התנסחות מכבדת וראויה.

(ודוני צריך לשבת בשקט ולהבין...)

מוותיקים - נדמה לי שיש יותר ציפיות.

ועל דרך הסלנג והמליצה -

נדמה לי שאת יודעת על איזה זקנים נאמר ש"ככל שמזקינין -

דעתן מתטרפת עליהן".

הקיצור...

בכל אופן הצלחתם לעצבן אותו יחד, מה הפלא שהוא "כבד"...

יאללה, לא חשוב.

מה זה קוניק? הבנתי שיש ישיבות הקו וכו', אבל לא הבנתי מה זה אומר (ואולי זה גם קשור לשאלת פותחת השירשור?)

המתאפיינות ב"קו מחשבתי" ממלכתי ומוצק יחסית.

קווניק הוא מי שחי על פי ההשקפה הזאת.

קצת פירורים על קצה המזלג:

ממלכתיות גאולית (כי הוא תופס את הקמת המדינה כחלק ממהלך הגאולה),

דגש מיוחד על לימודי אמונה (לא רק גמרא והלכה ומוסר. למשל: ספר ה"כוזרי", כתבי המהר"ל מפראג והרב קוק.

כל זאת לאור תפיסה שנובעת מפנימיות התורה),

וגישה ללימודי תנ"ך מתוך הגדלת אישי התנ"ך ומעשיהם, ופחות ביקורת (להבדיל מ"תנ"ך בגובה העיניים", וכן

מגישות אקדמאיות וביקורתיות ללימוד תנ"ך. מכאן גם גישה לוחמנית במיוחד כלפי האקדמיה, בפרט כשהיא באה

לעסוק בעניינים שנוגעים לקודש).

הגישה הזאת מוצקה, ונתפסת כנחושה יחסית וסתגרנית, בעיקר בשל הנקודה האחרונה שהזכרתי.

יש עוד להאריך כמובן, כתבתי קווים ממש כלליים.

הממ, מעניין. אני מנסה להשליך את זה על עצמי: עונה על ההגדרה של ממלכתית-גאולית, אני מחשיבה מאד לימודי אמונה (עם זאת, כל אחד עם ה"אחוזים" והחלוקה שלו בסוגי הלימוד אותם הוא צריך ללמוד ולחזק בעצמו), אבל... אני כן לומדת באקדמיה לימודי קודש. אז כנראה שאני קו עקום (שמיישר הכל )?

אז את לא...

זה לא רק מאפיינים חיצוניים שאפשר להגדיר

יש כאן גם השתייכות חברתית די ברורה.

כך שאם לא ברור לך מהן ישיבות הקו על כל פרטיהן ודיקדוקיהן

אז כנראה שאת לא כ"כ בחברה הזאת ואז באמת זה לא אמור להיות חשוב.

ובעיקרון לא הייתי מקטלגת ככה אנשים..

אם את מחפשת לצאת עם מישהו ואומרים לך בגדול שהוא פאנאט, כדאי שתבררי את זה איתו בנקודות ברורות יותר בפגישות..

אותו דבר ממלכתי..

אלא אם כן את מעוניינת רק באחד מהצדדים ולא מוכנה לסבול את הצד השני...,

מה שלא נראה לי שעולה משאלתך.

זו לא סוגייה קריטית למי שלא מתכוון לחיות את חייו על פי דעותיו הפוליטיות..

אז גם אם יהיו לכם חילוקי דעות ביניכם בנושאי פוליטיקה - זה לא אמור לפגוע בזוגיות.

מפחדים לענות...

הביטוי של ההבדל מתגלה בעיקר בענייני ארץ ישראל,

שם הממלכתיים/ ישיבות הקו הולכים לפי מה שהמדינה קובעת כי היא מגלמת לדעתם את רצון ה' בעולם,

לעומת זאת הפאנטיים מאמינים במדינה בעירבון מוגבל או שבכלל לא, כי מה שקורה שם לעיתים הוא בניגוד לדעת התורה.

ומתוך זה עונים לשאלות-

כיצד להתנהג בפינויים?

האם להתפלל לשלומו של אריאל שרון או לא?

להקים מאחזים חדשים בא"י או לא?

ועוד ועוד...

תבררי לעצמך איפה את בעניין,

מניסיון שלי- לפעמים זה יכול לגרום לחוסר התאמה ולפעמים ההתאמה בשאר הדברים גוברת על זה.

בהצלחה!

(לגבי "ישיבות הקו", כביכול), פשוט אינו נכון.

טעות גמורה.

קורה..

אפשר להסביר את ההבדל בין מה שמכנים היום ממלכתים ופנאטים כך-

הממלכתיים רואים בגופים הממלכתיים (ממשלה, צבא וכו') כגופי קודש ממש וככאלה, א"א לבקר שת גופי קודש אלו.

ה"פנאטים" מסכימים לעובדה שגופים אלו קדושים, אך מסתייגים- במידה והגופים נוגדים את התורה, התורה שניתנה לנו היא שקודמת, כי הרי הקדושה שבמדינה וזרועותיה נובעים מכוח המדינה ואם המדינה ל"ע נוגדת את התורה, יש להתנגד ולצאת בתוקף נגד החלטות אלו.

אבל כדאי להדגיש את הרב המשותף מאשר את ההבדלים הזעומים!

שניהם אוהבי הארץ, אוהבי עם ישראל, מתמסרים בכל מאודם לתורה, לצבא ולמדינה. דרך הפעולה אולי מעט שונה, אך המטרה זהה...

לדעתי, זה לא צריך להיות שיקול כלל (אלא אם כן מדובר במקרה קיצוני...)

אלו התלמידי חכמים המכונים כאן "ממלכתיים" מסכימים שבוודאי מותר וחובה לבקר את הגופים הללו (ממשלה, צבא) כאשר הם פועלים נגד התורה ונגד המוסר.  וכמו שכתב הרצי"ה בזמנו: הממשלה בשביל העם ולא העם בשביל הממשלה...

הקדושה שבגופים אלה, היא בגלל ייצוגם את שלטון כלל ישראל בארץ, בגלל עוסקם במצוה כללית של שלטוננו בארץ.

לכן, גם כשמבקרים (וזה בכלל טוב בביקורת..) - צריך לכבד, ולזכור גם את צדדי הטוב, ואת שליחותם ותפקידם. לפעמיםדווקא ע"י כך - נותנים להם כח ותקוה.

כלומר, דווקא ההגדרה הנחמדה שניתנה כאו ל"פאנאטים" מתאימה לראשונים.

וזו "טעות טובה" - כי זה מראה שבאמת זה לא הבדלים קיצוניים, כמו שמנסים לעיתים לצייר...

הם כנראה לא מספיק ממלכתים..

והאמת - אני לא כ"כ מסכימה עם הדיוק.. יש הרבה פאנאטים שלא מסכימים בשום פנים ואופן לקדש גופים מדיניים כלשהם.. (לא שאני תמיד מסכימה איתם) או לקחת חלק בצבא..

מה שכן - הם אכן כולם אוהבי ה' ויראי אלוקים..

הזה..)

האמיני לי - אני מכיר מקרוב את מי שמהם בא הכיוון באופן מקורי (כמובן, לא אחראי לכל מיני סטיגמות שבאות לעיתים לצורך נוחות-התיוג...  בין אם זה מכאלה שחושבים ששייכים הכיוון הזה, בין מההיפך...).

ולגבי הה"פאנאטים" - אינני יודע בדיוק מי הם, ואם זה אכן "זרם" או כל אחד עם סברתו, אבל עניות דעתי והבנתי היא, שבוודאי אנחנו לא "מקדשים", הקב"ה מקדש, ואנו יכולים לתת לכך חלוּת. הקדושה של עם ישראל זה מה', וגם הקדושה של ארץ ישראל, ולכן גם הקדושה של שלטון עם ישראל על ארץ ישראל, הקרויה מדינה, ושל הכלי המרכזי לקיום מצוה כללית ונישאה זו - כולל עזרת ישראל מיד צר - הנקרא צבא.

ובוודאי שצריך לנהוג כבוד במי שהקב"ה מסר בידם את השליחות לשלטון עם ישראל על ארצו, והציבור בחר בהם. ואליהו רץ אפילו לפני אחאב משום כבוד מלכות.

אבל בוודאי שכאשר הם עושים משהו נגד שליחותם, צריך למחות בכל תוקף. אבל צריך שֵכל - לפעמים "צעקות" טובות, ולפעמים מחלישות. ככלל, תוכחה שבאה מתוך אהבה והכרת הערך, פועלת יותר ומעודדת את הטוב, ומחזקת את הכח לעמוד מול לחצים מכל העולם.

וגם כשמוחים - צריך לחזק מה שכֵּן טוב. אי אפשר לזרוק את כל החסד שה' נתן לנו בתקומת עם ישראל בארץ אחרי 2000 שנה, בגלל יש דברים שעוד לא בסדר.  וכי מישהו העלה בדעתו שעם ישראל יקום מהגלות, בגאולה בדרך הטבע, בלי סיבוכים וקשיים?..

יראה כל אחד כמה סיבוכים הוא עובר אישית בדרך ליישום אידיאל. בוודאי הכלל. "לקטר" ולהתלונן אולי קל - אבל לא תמיד בונה..

והאמת, שדווקא מי שלא מתייאש חלילה מהמדינה ומהממשלה, אולי כואב לו יותר. כמו לכל מי שרואה מישהו שהוא מאמין בפוטנציאל שבו, ואינו ממצה אותו דיו.

לראות את הטוב, להכיר טובה לה' (זה חלק מאהבת ה' ויראתו), וגם לפעול ליישום הטוב הזה במציאות. לעיתים בשמאל דוחה, לעיתים בימין מקרבת. ללא יאוש כלל. באמונה.

[טוב, כפי שמובן ושקוף - כבר ניצלתי את ה"במה"...]

למרות שדעתי בד"כ ידועה.. (לא ברור לי אם המורכבות שבה, או רק הסטיגמה בגדול)

רק ציינתי בחיוך שיש ממלכתים שלא מוכנים לבקר שום דבר..

ויש פאנאטים שלא מוכנים לקדש שום דבר..

אלו שני הקצוות, ובאמצע ישנם הרבה מאוד גוונים.

<צ>

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?