בקושי יכלתי ליראות את המסך מרוב דמעות. תודה רבה שהעלת את זה למדתי מזה המון!

שיהיה שבוע טוב ושנשמע רק בשורות טובות

קראתי את לפני שנה 

בכיתי איזה שעתיים

איזו אישה מיוחדת.

הלוואי עלינו לדעת להיות כאלה גדולים.

ברוך דיין האמת (אפילו שעברו שש שנים.)

מכירה את מי שכתב את זה הוא היה המדריך שלנו בשבת סמינריון השנה...אמל'ה איזה סיפור עצובב...צדקת שכזאתתת יוואאוו אני בוכה עם דמעות בעיניים זה כ"כ קשה....

לגבי המכתב זה באמת עצוב ומרגש אי אפשר לא לבכות... אותי זה גם מעורר לעשות חשבון נפש ולזכור שבאנו לכאן למטרה

בא לי בזמן.

תודה.

(זכור לי שקראתי את זה כבר פעם.. מזמן. אבל עכשיו זה היה ממקום אחר.)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....