היות שבמשך פורום זה נידון פעמים רבות היחס של החסידים לרבי, ומעולם לא היתה לזה התיחסות כמו שצריך,
והרי ענין זה הוא בין היסודות של החסידות,
ראיתי לנכון לנסות להסביר את הדברים (על אחריותי בלבד):
חומש דברים פרק ה' מתחיל: "ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם: שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים . ."
דברי משה ממשיכים כמה פרקים, מתוכם (ו, ד) "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד". המילה 'אלקינו' מזכירה לנו שמשה הוא המדבר כאן.
היום בתפילת שחרית יצאתי מזועזע! מה כתוב כאן?
בהמשך דברי משה, משה אומר: "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי" - מה זה? משה מצוה או ה'?
וממשיך: "לאהבה את ה' אלקיכם, ולעבדו" - בכל זאת זה משה.
הלאה: "ונתתי מטר ארצכם בעיתו" - מה הולך כאן? משה הוא מוריד את הגשם?
וכן: "ונתתי עשב בשדך"..
אני כבר משתכנע שאולי בכל זאת אלו דברי ה', אבל:
"וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים . . ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם" - משהו כאן לא מסתדר.
"ושמתם את דברי אלה . ." - אני כבר התבלבלתי.
-------------
חסידות חב"ד אומרת: השפע הגשמי והרוחני של עם ישראל מגיע מנשיא הדור . .
שמתם לב? גם על המצות (רוחניות) וגם על השכר הגשמי משה מדבר על עצמו (מצוותי . . ונתתי),
אבל העונשים - זה כבר מה': "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים"...
