מה רע בשקט?
אני מבינה מאוד את המבוכה. אבל לדעתי "תתנקי" ממנה.
הרי לשניכם ברור שזה קצת מביך, ולשניכם לא נעים.אז אפשר לקבל את המצב.. אפשר גם לצחוק על המצב.. אבל אם את מזדרזת להפר את השתיקה זה אולי קצת מלחיץ. יש כאלה (המממ... בעיקר גברים..) שאת מה שהם רוצים להגיד הם קודם כל חושבים בפנים, שוקלים אותו, עושים לו עריכה והגהה בשקט, ואז אומרים לך משפט שהוא תוצאה של כל התהליך הזה.
אנחנו הבנות עושות את כל התהליך הזה בשיתוף עם מי שאיתנו, ולכן הבנים מתחרפנים מזה...
אז אולי הוא בדיוק רוצה להגיד משהו? לשתף במשהו? ואז אם את מתחילה לדבר, סתם מתוך חוסר נעימות, אז זה קצת חוסם אותו? רק מעלה רעיון.
אולי אם תשתקי עוד קצת, טיפהלה מעבר למה שנראה לך שאת יכולה לשאת, אז גם הם סופסוף יפתחו את פיהם?
מה לעשות, אנחנו לקחנו 9 קבין ולהם נשאר רק אחד, אז לוקח להם זמן..
(ואת זה לקח לי חמש שנים ללמוד, מאז החתונה... מסכן בעלי..)
חוצמזה- גם בין חברות טובות וזוגות נשואים יש שתיקות לפעמים,לא? אז זה באמת לא נורא.
חייבת, אבל חייבת, לספר לך שפעם יצאתי עם מישהו שממש הרגיז אותי מההתחלה ועד הסוף. בסוף הוא אמר לי: "את יודעת? לא היו לנו שתיקות מביכות". זה כ"כ עצבן אותי, לאור ההתנהגות שלו בכל הפגישה שאמרתי: "טוב, אז אפשר ליזום אחת כזו עכשיו"... ומרוב הלם הוא שתק עד שנפרדנו...
בהצלחה.