האם החזקה על היידים בגיל כזה נחשבת פינוק או שזה נצרך וחשוב לילד..?

אשמח לשמוע דעתכם

לפני בסכ"ה 3 שבועות הוא היה מחובר אלייך 24 שעות ביממה

אז הגיוני שיקח לו זמן להסתגל, ולהפסיק לרצות להיות צמוד אלייך כל הזמן

בעיניי, הפתרון הטוב ביותר במצב כזה הוא מנשא שמאפשר גם להחזיק אותו הרבה וגם לעשות דברים אחרים (ורצוי כזה שמאפשר נשיאה נוחה על הגב, אם כי זה בדר"כ לגיל קצת גדול יותר)

ובמחשבה שנייה, מנשא מתאים לגיל 6 שבועות. עד אז את במשכב לידה, ולא אמורה לעשות יותר מאשר לנוח ביחד עם התינוק, ובשביל להחזיק תינוק בשכיבה/ישיבה לא צריך מנשא

ושיהיה מזל טוב

בהתחלה, לשבת/לשכב כשהוא עלייך

ואחר שנגמר משכב לידה, להתחיל להשתמש במנשא אפשר קידמי, ויותר נוח אחורי, שיאפשר לעשות עוד דברים בזמן שהוא עלייך. ואם לא אפשרי לך לסחוב אותו כל הזמן (בעיות גב למשל)

והדברים האלו פשוט משתנים מילד לילד. הראשון שלי לא התעקש להיות עלי בלי סוף, אבל לא היה מוכן לשחק לבדו, אלא היה מתעקש שאני אשב לידו בזמן שהוא משחק בצעצועים, את השני שלי לעומת זאת הייתי צריכה לסחוב עלי ממש כל הזמן כשהיה קטן, ובאופן כללי הוא הרבה יותר דביקי לאימא, אבל כשהוא התחיל לשחק בצעצועים הוא בהחלט היה יושב ומשחק בעצמו גם בלי שאני אהיה לידו.

ואם בכל זאת לא מתאים לך להיות עם התינוק כל הזמן, אפשר לחפש דרכים אחרות. למשל לשים אותו בעגלה עם התמונות האלו של התינוקות. ואולי תבוא עוד מעט מישהי שכן מצאה שיטות אחרות לגרום לתינוק קטנטן להיות רגוע, ותתן לך עצות מה אפשר לעשות.

הוא בדיוק מה שנצרך וחשוב לילד

"ילדים גדלים מחום ואהבה " (ולא רק מאוכל ושינה)

הטיפול הוא מאוד אינטנסיבי,להאכיל,לחתל וידים.

קודם תמיד  תבדקי אם יש סיבה לבכי,רעב,חיתול,גזים,רוצה תשומת לב

דברי עם הבעל שבזמן שהוא בבית שיתחלק איתך ויאפשר לך לחדש כוחות

אני יכולה להגיד לך שתינוקות הם מורים גדולים לסבלנות

היום, מרוב "שיטות חינוך", לפעמים עלולים לאבד את הרגש הטבעי קצת..

ילד בן 3 שבועות לא "מחנכים".. אולי כואבת לו הבטן?...

הוא רק הגיע לעולם - חדש כאן...

אם היית נוחתת כעת מהחלל - היית מסכימה שישר "יחנכו" אותך?....

מה שאת לא רוצה שלא תהיה היענוות לבכי שלו כדי שלא "יהפוך לילד רגזן וכעסן" - זה מאד יפה.. אבל עוד לא עכשיו. עכשיו זה פשוט כי את אמא שלו ואת לא רוצה שיבכה. את רוצה שירגיש טוב.

את יכולה לנסות לשים אותו בעגלה ולטפוח על הגב, לנדנד. גם לשים מוזיקה נעימה, לתלות מלמעלה דברים מענינים.

תחליפים חיוביים לידיים-כל-הזמן. וגם - על הידיים. טוב מאד..

ו...שכחנו: מזל טוב..

לנסות להרגיע ע"י ליטוף עדין על הגב, עיסויים קלים, עירסול וחיבוק.

מזל טוב! הרבה נחת וגידול קל.

לא עניין הבכי הוא המפריע כאן,אלא התלות שלו בידיים..

הוא היה רגיל להיות במקום מוגן וחמים המון זמן...

אם הוא היה בן שנה אולי זה היה תלות..

את יכולה לשים אותו במנשא אם קשה לך או שתנסי לראות מה מפריע לו (קור/חום/גזים) לא חסר

בהצלחה רבה ומזל טוב!!

הוא קטנצ'יק...

הרי הבנו שזה מה ש"מפריע"..

אבל הוא אשר אמרתי: מה שצריך להפריע כעת, זה אם הילד מרגיש טוב או לא...

תינוק קטן.

אלא שגם אמא צריכה להרגיש טוב, כמובן -

ולכן הציעו כאן כמה דברים, שיכולים להיות קצת תחליפים ל"ידיים" כל הזמן.

אבל ככלל, בגיל הזה - אמא צריכה לנהוג לפי האינסטינקט הבריא, האימהי, שלה.

בוכה, מרגיעים..  בחום, באהבה; בחיבוק, בנדנוד, במילמול בחיוך, בדיבור... וכו'

זה גם ה"חינוך" הכי טוב לכעת: שהעולם הוא טוב וחם ואוהב ונעים ומוגן.  מזון טוב גם להמשך...

בהצלחה.

כי הגוף שלו עוד לא יכול לעשות הרבה בשילו

כולם כתבו כל כך יפה! 

התינוק היה תלוי עלייך 24 שעות, וגם נשמת בשבילו ואכלת בשבילו וגם וויסתת את חום גופו!

הגוף שלו כבר עושה הרבה יותר ממה שהוא ידע לעשות לפני 3 שבועות, אבל עדיין יש לו עוד כל כך הרבה ללמוד!

ועד אז - הוא בהחלט תלוי בך. את המתנה של השם בשבילו  

לתינוקות יש צרכים שהוריהם חייבים למלא על מנת שיתפתחו באופן תקין. יש צרכים פיזיים- מזון, נקיון, שינה וכו'. יש צרכים רגשיים שאמנם לא נראים לעין אך הם חשובים כמו הצרכים הפיזיים להתפתחות נפש התינוק. אחד הצרכים של תינוק רך הוא להרגיש את אמו, להיות קרוב אליה, כפי שהיה לא מכבר... להחזיק תינוק כה רך על הידיים, לא רק שזה לא פינוק, ההיפך- זהו מילוי צורך בסיסי שלו ומפתח בו בטחון ורוגע. כמובן שאי אפשר להחזיקו 24 בשעות ביממה, אך כמה שיותר הרי זה משובח ואין פה אף פעם "יותר מידי".

קחי אותו על הידיים כמה שרק אפשר, שיצבור כמה שיותר "שעות אמא" לחיים.

ופתרון מעולה- מנשא. גם משחרר את הידיים לפעילות, גם מרגיע את התינוק וגם הוא מרגיש כה מוגן ונינוח צמוד לאימו, לה הוא זקוק כל כך.

תינוקות קטנים בוכים הרבה, לפעמים נראה לנו שזה ללא סיבה, אבל הרבה פעמים הקרביים שלהם מציקים להם, או שסתם קשה להם להסתגל לעולם, צריך הרבה סבלנות ולא לשכוח שהתינוק לא בוכה "סתם", ואם נשיאה בידיים מרגיעה אותו, אין מה להסס.

ומזל טוב שיהיה לך, גידול בנחת!

לא זקוק לשקט מוחלט.

דווקא לפעמים הקול של אמא, השירה שלה - הם אלו שמרגיעים אותו.

ברחם התינוק שמע את כל המתרחש מבחוץ, וכשהוא מגיע לעולם, השקט הופך להיות משהו מבהיל עבורו. לכן דווקא חשוב לשיר, למלמל, וגם מגע של אמא הוא זה שיעזור להקנות לו בטחון.

לכן לטעמי אם התינוק בוכה גם כשהוא רגוע: לשיר לו, לדבר איתו, להשמיע לו שירים וכו'.

לעניין הההרמה המרובה ביידיים- נסי את דרך האמצע: 

גם שהוא ירגיש אותך, וגם שיבין שנרדמים במיטתו שלו.. והדרך היא: להניח אותו בלול, ללטף ולדבר איתו, למלמל, לשיר, קצת לנענע. כך לאט לאט עד שירדם.

ייתכן שבהתחלה יהיה קשה, כי הוא הורגל לידיים אך צריך לזכור שהילד הוא תוצר שלנו ולא אנו תוצר של הילד.

כך שעם התמדה, רגישות והרבה תפילות בע"ה דברים יסתדרו 

הצלחה רבה

לפחות חלק מהיממה כדי שאז את תהיי פנויה יותר, 

וכן - לומדים לעשות הרבה דברים גם כשהם על הידים- כמו לאכול למשל,

ולפעמים ניתן להרגיע תינוק בעגלה בתנועה, ע"י מוצץ, או בסל -קל או טרמפולינה.

לפעמים הם רוצים דוקא על הידים.

אם את רוצה את יכולה לשאול גם בפורום של הריון ולידה, שרוב 'התינוקות' שם.

נסי להיעזר בלוחשת לתינוקות, מעולה להכרת התינוק שלך.

אולי הוא רעב? עייף? משועמם? רטוב?

נסי לבדוק זאת ורק אח"כ הרימי אותו למעט פינוק.

קשה לי להסביר צריך להיעזר באמא.

אם קשה לך והידיים תפוסות כל היום היייתי ממליצה על מנשא על הבטן

הבעיה היא אצלך- שאין לך זמן ואתלא חופשיה. אז הפיתרון או שאחרים יעזרו לך להחזיק אותו או מנשא..

אם לא תעני לבכי שלו בשלב מסויים הוא יפסיק אבל יפנים את זה שאין מי שנענה ומקשיב לצרכיו וחבל...

תפיסת העולם של ילד היא אגוצנטרית - אני במרכז.

תינוק בא לעולם. בהתחלה מוגבל ,מבולבל. לאט לאט מתבהרת התפיסה שלו. הדבר הראשון שהוא תופס זה אני. הוא מתחיל להכיר את עצמו . להרגיש שהוא קיים. התפיסה הבסיסית של הילד : 'אני קיים' . ואז מתחיל לראות דמויות מסביב.  בהתחלה הדבר המפחיד הזה (שאחר כך לומד לקרוא לו "אמא" ) הענק הזה שמוריד אותו מרים אותו, מגלגל אותו ,מסובב אותו ,מגרד לו באוזן, הוא מתחיל לבכות דוחפים לו בקבוק לפה. הוא רוצה להסתובב על הגב- עוד פעם בקבוק. ממש "צער גידול הורים" .קשה לו, אבל הוא לומד לשאת את זה.

כיוון שהוא במרכז העולם הוא לא יכול לתפוס שיש משהו מחוץ לו. ומרגיש שהרעש הזה מכוון אליו , עלול לאיים עליו, לפגוע בו, אולי לשעשע אותו( אם יש לו בטחון עצמי מופרז ) אבל בכל מקרה מחובר אליו.

מכיוון שאנו חיים בחברה עצבנית ומתוחה , שאון מכוניות והמולה רבה. כל זה מאיים על הילד ומפחיד אותו.

בחברה המודרנית,באווירה שבה אנו נמצאים כל ילד באופן טבעי מרגיש מאוים, נרדף , מנוכר, דחוי ואף עוין.

למאמר המלא...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....