[עריכה: לבקשת הכותבת]

זה שוב על נושא של "בינו לבינה".. אבל אנימ בקשת שבכל זאת תתנו לי לכתוב את זה. בלי להרגיש "עוד אחת ש.."

פשוט פריקה. כי לא מצאתי מקום אחר להגיד את זה ככה..

הייתי בקשר עם מישהו. ב"ה זה לא היה קשר ארוך כל כך, וב"ה מצאנו את הכח להגיד שזה לא זה ולהפסיק אותו.

הוא גמר את זה.

ואני מודה ל-ה' שהוא עשה את זה. כי אני לא בטוחה שאני הייתי מוצאת את הכח לסגור את העניין, וברור לי שהיה חבל להמשיך אותו..

לפעמים, אולי בדרך כלל.. במצבים כאלה צריך לשכנע את העומדת במקומי למה זה טוב שזה נגמר. ולמה טוב שזה נגמר עכשיו. ושאם זה לא קרה- סימן שזה לא היה צריך להיות! ושבעז"ה עוד יבוא טוב יותר.

אבל אני מאמינה בזה. אני מרגישה שזה טוב.

היה טוב-למדתי מזה הרבה. אני לא מצטערת שנכנסתי לזה.

טוב שהיה- כי זה פשוט לא זה. ואם זה היה ממשיך זה היה יכול להיגמר בכאב דו צדדי הרבה יותר גדול.

אני משתדלת להאמין בלב שלם שעוד יגיע אחד, והוא יהיה יותר טוב בשבילי. הוא בעז"ה יוציא אותי יותר טובה לעצמי ולעולם סביבי. ואני אזכה להיות טובה בשבילו, ולהשלים אותו לשלם אחד גדול וחזק.

אני מקווה שההוא ימצא את האחת שלו ושהיא באמת תהייה טובה לו! כי באמת שהוא אחלה בנאדם..

ברור לי שטוב שזה נגמר. וטוב שנגמר עכשיו. ואני לא מתחרטת או מצטערת בכלל!!

ובכל זאת אני מוצאת את עצמי במקום של "דיכי".

ברור לי שמותר שיכאב. ואני מקווה שבעז"ה הזיכרון יתערפל ויהיה לי יותר קל להמשיך..

אבל אם אני אמשיך להתעסק עם זה כל הזמן- אין יתערפל הזיכרון?

אני משתדלת להעסיק את עצמי. ללכת, לסוע, לבוא, להיות, לעשות.

להעסיק את עצמי בדברים אחרים ובעצם לתת לחיים להמשיך לזרום איתי, ולא רק לידי..

אבל אין מספיק "שבירת שיגרה" כדי למלא את כל הזמן הריק..

והזמן הריק מביא מחשבות. והמחשבות מתעסקות בדמות מסויימת....

אחרי שנגעתי בנושא הזה. אחרי התנסות שב"ה הביאה אותי להבין כמה אני לא מוכנה לזה, כמה חבל לי להיכנס לזה עכשיו..

דווקא עכשיו אני הכי רוצה את זה.

אני לא מחפשת. אבל אם זה יבוא- אני לא בטוחה שיהיה לי את הכח לצאת מזה..

עם כל הכבוד לכל המקורות והפ"שים על זה ששמחה היא הצורה הטבעית של הנפש, הרבה יותר קל לנו להיות מבואסים..

זה לא כייף לנו. אבל אנחנו בכל זאת ככה בד"כ..

ועכשיו, כאילו יש לי "תרוץ" להיות מבואסת. אפילו שכשאני חושבת על זה- אני ממש שמחה שהיה מה שיהיה, אבל הוא היה!!!

אז למה אני מבואסת? למה קשה לי להקשיב בשיעורים? למה אני מוצאת את עצמי מסתובבת עם פרצוץ כזה בערך ?למה אני יכולה למצוא את עצמי תוך 30 שניות עם הפרצוץ ההפוך? באמת להרגיש שמחה. ובכל זאת- כשאין משו' מיוחד סביבי אני מבואסת..

ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭

מה הסיבות שלכם בחיים?

הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות

יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת 

יש למישהו דרך לעזור לי?

בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)

אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד

או סרטים אחרים