ולא, זה לא עוד שירשור על ה"הפרדה" המזעזעת,או על המפגש פורום...
אתמול, לפני הריקודגלים, היינו במדרחוב,
והוא היה- כמובן, מלא בנוער דתי עם חולצות לבנות של ישיבות ואולפנות.
היה שם בצד איש לבוש ומאופר כמו ליצן, שעשה איזה ריקוד, בקיצור- קיבץ נדבות..!
פתאום ראינו חבורה של נערים עם כיפות על הראש ניגשים אליו במהירות ובלי להסס מתחילים להציק לו,
לחקות אותו, להפריע לו בריקוד ולצחוק עליו,
רצינו לגשת אליהם ולהגיד להם להפסיק, אבל קצת פחדנו,
כי היינו קצת בנות, והם היו חבורה של בנים שהיו נראים די ערסים...
אחרי בערך חמש דקות שנמשכה ההתעללות הזאת,
ראינו שהוא מקפל את הדברים שלו, ועוזב את המקום עם דמעות בעיניים, (ממש קלישאה, ליצן בוכה!)
אחרי דקה ראינו אותו מדבר בפלאפון עם מישהו ואומר לו משהו כמו "אבל אני לא יכול! אני לא מסוגל! קשה לי!",
באמת שזה פשוט היה קורע לב!!
ניגשנו אליו, וביקשנו ממנו להמשיך, אמרנו לו שזה היה ממש יפה, ושחבל שבגללם הוא יפסיק,
אבל הוא רק מילמל תודה והלך משם... זה היה פשוט עצוב!! עמדו לי דמעות בעיניים!!
פשוט התביישתי!! ככה הנוער שלנו נראה?! זה הערכים שאנחנו כל כך מתהדרים בהם?!
(ברור לי שרוב הנוער הדתי לעולם לא היה עושה דבר כזה, והם לא בדיוק מייצגים, אבל בכל זאת ... )
יש עוד דרכים להפסיק אותם בלי להגיד שיפסיקו.
