<צ>!

סתם, יאללה קח חופש ותעשה לך טוב לנשמה, ותעלה לעיר הקודש..

בהחלט שיש בה משהו לא רגיל. באוויר, באווירה..

ולא זה שאת מוסיפה <צ> בהודעה זה לא עוזר ולא מכפר! חשבת על זה  שאולי ברווח הזמן שבין קריאת הכותרת לקריאת ההודעה את שופכת את דמו? אני דורש שתתנצלי בפניו באופן מיידי!!

ציניות - אם כל חטאת!!

וגם בניית חורבה מחורבות ירושלים..

על מי שמתחתן לא נאמר שהוא בונה חורבה מחורבות ירושלים, דבר זה נאמר על מי שמשמח חתן וכלה.

"וא"ר חלבו אמר רב הונא כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות שנאמר (ירמיהו לג) קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות ואם משמחו מה שכרו אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות שנאמר (שמות יט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר וגו' ויהי קול השופר וגו' והאלהים יעננו בקול. איני והא כתיב (שמות כ) וכל העם רואים את הקולת אותן קולות דקודם מתן תורה הוו רבי אבהו אמר כאילו הקריב תודה שנאמר (ירמיהו לג) מביאים תודה בית ה' רב נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים שנאמר (ירמיהו לג) כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'" (בבלי ברכות ו ע"ב)

אלא אם כן יש מקור אחר לעניין הזה...

שהרי כתוב: "קול ששון..קול חתן וקול כלה... כי אשיב שבות הארץ" - כלומר, שעצם שמחת החתן והכלה היא מקרבת את המצב של "כי אשיב שבות הארץ" - בנין חורבות ירושלים.

ומי שמשמח - שותף לבנין. ע"י העצמת שמחתם. אך מסתבר שהחתן והכלה השמחים - זה עוד יותר.. אלא שהגמ' מדברת על מעלת השימוח.

ענ"ד.

למה אתה חושב שהם חולקים?

רבי אבהו אומר- כאילו הקריב קרבן תודה.

רב נחמן בר יצחק אומר כאילו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלים.

שניהם לומדים מהפס'-

שורש המחלוקת הוא בפיסוק הפסוק:

זה נכון גם בלי אישורך..

חיים נפלאים!

זה מובן מאליו שאכן זה פשט הכתובים.

אבל אם כך - הרי גם דברי הגמ' על מי שמשמח אינם מובנים: איך הוא בונה, כלומר: מקרב את הגאולה? הרי הפסוק מדבר על מה שיהיה בעתיד, כהמשך מהגאולה.

על כן, צריך לומר לדעתי, שבהיות שאכן ה"תוצאה" של הגאולה, אחד הביטויים לה, הוא "קול ששון וקול שמחה" - לכן הסיקה הגמ' שזה גם "להיפך", כלומר - מי שמשמח אותם, נוהג כבר כמו שיהיה אז, הוא מקרב בכך את המצב שהדבר הזה יהיה כחלק מהגאולה השלמה בפועל. ובוודאי גם החתן והכלה עצמם.

אתם לא מבינים כמה הגבעה הזאת חסרה לי..

חסר לי היופי שלה,

האנשים המדהימים שהכרתי בה,

הקדושה החזקה שיש לה,

המערות של השירותים והמחבוא,

ההליכה על ציר 60,

הבנייה שהייתי בונה, האוויר שהוא צלול כיין,

שמישהו יעזור לי??????

הרשעים לא יזהו אותך

די הרבה לא ירושלמים אמרו לי את זה

או שאומרים וואוו את מירושלים, גדלת שם וכל מיני התפעלויות מזה

עם כל הכבוד לירושלים ואני מאוד אוהבת אותה, פשוט לא כל כך מבינה את זה

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?