(אני יודעת שפתחו שירשור דומה, אבל אני באה לדבר על עוד כמה דברים)
קודם כל, אני אתן לכם הקדמה קטנה על עצמי: אני חכמה. לא גאון, אבל אני חכמה. ב"ה יש לי זיכרון טוב, וקליטה מהירה.
אני מסוג ילדי ה"ילד טוב ירושלים כזה" כזאת שמעולם לא הבריזה, ולא מפריעה בשיעורים, כזאת שמכירה את החדר של המנהל רק בגלל אותות הצטיינות. מכירים? בטוח שכן. לכול כיתה יש את הילדה הזאת.
כמו לרוב הבנות החכמות יש לי בעיה חברתית. אין לי כמעט חברות.רוב הבנות בכיתה נזכרות בי רק לפני המבחן, כשצריך עזרה. אז האמת - נמאס לי. אין לי בעיה לתת להם, אבל בחייאת, שיזכרו בי גם בזמנים אחרים!
אבל זה היה תזכורת שקשה לי להאמין שמישהו ישים עליה. עכשיו לחלק שרציתי לפרוק:
יש לי חברה טובה אחת. שתינו החכמות של הכיתה. והאמת - היא יותר חכמה ממני. ולפעמים זה מציק.
(עכשיו אני מעלה עוד נושא מעצבן, שבגלל זה זה מציק)אני - מה לעשות, לא מעולה באנגלית. אפילו לא חצי. אני בא'2 (לא לשאול אותי איך הצלחתי להגיע לשם) וחוץ מבשיעורי אנגלית, אני שונאת לשמוע מישהו מדבר לידי באנגלית.
שונאת.
החברה שלי דווקא טובה מאוד באנגלית. היא לא דוברת, אבל היא בדוברות. ואכשהו כל הידידות שלי מהכיתה הן דוברות.
גאוני, נכון? מה אני הכי שונאת? אנגלית. מי החברות שלי? דוברות. פשוט מדהים. אז כול פעם שאני עם 2 דוברות הן מדברות באנגלית. ואני מתה! מתה!
-סוף פריקה-
