איזה יום...
בבוקר קמתי כהרגלי התארגנתי יצאתי, בסוף הנסיעה ללימודי אבא מתקשר אלי...
אני: הלו, מה קורה? אני צכה להכנס לכתה.
אבא: |שותק| שמעת חדשות הבוקר?
אני: לא! אבא מה קרה? (בצעקות ולחץ)
אבא: |נאנח| משפחה שלמה מבר יוחאי נמחקה! 
אני: מהההההההההה????????????????? מיייייייי???????????? אבא!!!!!!!!!!!!!!!! מי????? מה????? איך????????
אבא: |שתיקה ממושכת| אטיאס, רפי אטיאס! כל המשפחה חוץ מרחל.
אבא: בתאונת דרכים, אתמול בטבריה
אני: מהה??? לא נכווון |בוכה| |צועקת| |צורחת| |המומה|
כל הבנות בהו ביי!!!! ואני פשוט לא האמנתי!!!!
נכנסתי ללימודים בדיכאון מטווורררףףףףף
כולם ניסו לנחם אותי אבל העפתי אותם
אח"כ עשיתי מתכונת במחשבים וכל המתכונת קשקושים כי עשיתי פול טעויות מחוסר התרכזות
אח"כ כמה שעות לא למדנו כלום אז דברתי עם חברות מבר יוחאי שמכירות התכתבתי עם חברות קראתי כתבה חשבתי עליהם וכו'...
נסעתי הביתה, אבא רצה שאני ירד לבר יוחאי ולא רציתי, נסעתי הביתה, ושוב לראות תתמונות לחשוב עליהם
על רחל אפרת המסכנה שנשארה
עשה לי דיכאון
תפקדתי כרגיל אבל בצורה מכנית לא הרגשתי מה אני עושה.
הלכתי לישון
נרדמתי
אחרי שעתיים אולי פחות..
אבא נכנס אלי לחדר.
שמעת מי עוד נפטרה היום?
|מתעוררת מסויטת| מי????????
צפי...
מההההההההההההההה???????????????
שוב לבכות להכנס לשוק... הוא דבר קצת על אטיאס ויצא
ואח"כ הלכתי להלוויה של אטיאס
פשוט מפחיד, מזעזע עצוב אין מילים
וזהו...
עכשיו אני כאן
לאיודעת מה לעשות









