גברת פסגת זאב, בואי ננסה להבין למה לכתחילה עלולה לעשות בת אולפנה קדושה וזוהרת בצניועתה נזם. אני מבדילה בין שתי קבוצות עיקריות-
נתייחס קודם לקבוצה הראשונה.
קבוצה של בנות שפויות למדי, שעושות נזם בדיוק כמו שאת עושה עגיל, (ראשון או שני, תבחרי.) בפשטות, כי לדעתם נזם זה דבר שמחמיא לאף החינני שלהן.
נסי לדמיין דבר כזה קורה: מישהי עושה נזם בתמימות, האולפנה מתלהטת עליה ודורשת שתוריד- מה תעשה אותה הבת? אני מניחה שהיא תשאיר אותו. יצר המרדנות שיתחיל לשלוח בועיות קטנות של תסיסה באזור בין המוח לאף של אותה נערה, יקבע את הנזם לאף שלה כמו מסמר עם פתיש.
האם הטיפול הנוקשה של ההנהלה הועיל לאותה הנערה? לא. האם הוא הועיל לשמה הטוב של האולפנה? לא. האם היחס הה תרם לנערה תודעה חיובית מסוג כל שהוא? עוד יותר לא.
נתייחס גם לסוג השני, המורכב יותר.
בגילינו, מדעית, יש צורך בהתמרדות (נקרא לזה בדרכים עקיפות- יש צורך בשינוי, בהרחבת אופקים, בתשומת לב שלילית וכו'). כרגע, הנושא הוא לא למה מופיע היצר הזה, למה הוא מוביל, ואם הוא חיובי או לא, ואיך כדאי לווסת אותו, והאם טוב לדכאו- נתייחס אליו רגע כעובדה קיימת.
כל רגש הקיים בתוכינו, דורש להתבטא באופן כל שהוא. למשל, אני די לא סובלת גורם בסביבה שלי, הרגש הזה ידרוש להתבטא בצורה של חוסר חיבה כלפיו. הגיוני, לא?
המצב מסתבך כשמגיעים ליצר המרדנות. אצל רובינו, בגילינו, הוא יצר בעל עוצמה וכוח, שמשפיע על המחשבות, הרגשות, ואולי אפילו המעשים שלנו. (אני חיייייייייייבתתתתת לאמר ב-ז-ה-י-ר-ו-ת כפיל המהלך בין הכוסות שבת שאמא ירשה מסבתה רבה, שלעיתים אפילו כדאי לתת ליצר המרדנות להתבטא באופנים שונים, כדי למנוע ממנו להתפרץ באופנים אחרים, גרועים יותר. במילים אחרות, בקשר ליצר המרדנות, לפעמים טוב לזרוק לנפש הבהמית איזה עצם כדי שהיא תפסיק לקרקר.)
אם נערה עושה נזם מתוך הרגש הזה, מתוך התחושה השורפת הזאת, צעקות של ההנהלה יפגעו בה מאוד. גם שיחה רגועה אך תקיפה לא תועיל במקרה הזה. הנזם הזה הוא דבר הרבה יותר עמוק מנקודה קטנטנה באמצע האף, הנזם הזה הוא דבר שבא ממקום דורש טיפול שורשי, ולא סתם שיחה על אפים חינניים יותר או פחות. גם לילדה הזאת לא תועיל שיחה דורשת כזאת, בשום תחום. אולי אפילו להפך.
[כמובן, יש גם את השאלה של האם הלכתית\חברתית אפשרי בכלל לעשות נזם.
בכללי, נזם וגלח הם דברים די מקבילים, לשניהם יש התכונות אותם אולפנות שונאות: בולטים, קשורים להופעה חיצונית, מתמרדים, ומדביקים תדמיות לא-מחמיאות.
לא ניכנס לשאלה של האם יש לנהוג באופן שאינו מגרה סטיגמות, או שדווקא צריך להיכנס לתוכן ולנסות לעקור אותן- אבל לי זה נראה די ברור, שלסטיגמות כאלה אין צורך לשים יותר מידי לב. א עוד כמה אנשים צרי עין יסיקו כמה מסקנות, וידברו עליך רע בשידוכים. כפרת עוונות.
צנוע?
בעיני זה לא מה שמשנה, סוגיה שהיא יותר לכל בת ובת. יש כאלו שדווקא הגלח במקום הצמה עשה להם פרצוף מדוסדס, עסק אינבידואליסטי.]
בקיצור, אני בהחלט חושבת שההנהלה שם טעתה, (נתמקד- אם הבת הא מהסוג הראשון, ודאי ששיחה בבגרות לא תעזור, ואם היא מהסוג השני, במיוחד שודאי ששיחה מהזג הזה לא תועיל.) ושהיה עליה או להחליק ולהתעלם, או להראות לה את הצד ההנהלתי של המטבע, ולתת לה לבחור את צעדיה הלאה.
אגב, חילוקי דעות בנושאי נזם לא מחייבת את חוסר התאמתה של האולפנה לבת. פרופורציות.
חופש מהנה.
