גם אני ככה. יש קשיים. ואני פשוט מנסה "להתעלם". לא לדבר על זה כמעט. לא להתייחס. לחשוב כאילו הכל * טוב*.

אבל דוגרי, בסוף זה ישפיע עליי. אם אני רק מתעלמת ולא מנסה להתמודד ומכסה הכל בבוץ זה יתפוצץ בסוף.

(ואם אתה לא הבנת, יש פע בטח עוד כמה שלא הבינו..)

צלקות הכוונה היתה לטראומות, לא שאני גורמת לצלקות אלא שהצלקות נגרמות לי. כי אני נחשפת לרע של העולם. לא בקטע של חטאים וזה (לא שאני לא חוטאת או משו. פשוט זה לא הנושא.) יותר על מקרים שקורים בארץ, באולפנה, בעולם, בענראף איפה. ושאני יודעת שאם אני יתן לעצמי להיפתח קצת הם ישפיעו עלי מאוד. לטובה ולרעה.

ואז אני נכנסת לבועה שלי, כדי לא להפגע ולא לפגוש במה שיותר מאתגר..

ובקשר למשוגע בכיוון הנכון> אני מטורפת על כל הראש. זה ידוע. אני מהסוג שלא אכפת להם מה כולם עושים. או שכן אכפת ויעשו דווקא ת'הפך. אבל אני עכשיו משונה כלפני עצמי. שונה ממה שאני בד"כ.. וזה מה שמפריע לי. דווקא בקטע של ללכת נגד הזרם זה ה-מוטו שלי בערך.

הלוואי עלי להצליח להגדיר אותו כל כך יפה כמוך.

מנגנון הגנה זה פלא אלוקי שבלעדיו, כמו שאמרת, לא היינו חיים.

בדיוק כמו שקרישי דם זה מסוכן, אבל כשיש פצע - הם סותמים אותו זמנית, עד שהגוף עומד בקצב ומרפא את עצמו.

לא סתם נפל עליך מנגנון הגנה. כנראה שהנפש מרגישה שאם היא לא תחסום את עצמה - היא תתפרק. ולכן, ב"ה, באופן טבעי היא הכניסה אותך ל"בועה".

לאט לאט, המנגנון עוזב,

עם הזמן רגשות ומחשבות שהודחקו - צפים.

מתחילים לעכל את הדברים.

חשוב לתת לעצמך את הזמן והנחת, לא לדחוק, ולא להכריח,

כדי שתוכלי לצאת מהבועה בהשלמה, בבריאות ובשלוות נפש.

(מתי הבועה הזו היא כן בעייתית?

כשצריך להשקיע אנרגיה בלהשאיר אותה.

כשהחוויה כל כך מפחידה אותי, עד שאני עובדת קשה לא להפגש איתה.)

בהצלחה רבה.

רק אושר .

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...