בסיעתא דישמיא
לא רוצה לעצבן פה אפחד בגלל האנונימי..אבל עדיף לי לרשוםם את זה מאנונימי כי מכירים אותי פה..
לפעמים יוצא לי לחשוב למה דווקא בגיל ההתבגרות רבים עם ההורים..
אני משתגעת, למה אני חייבת כמעט בכל דבר לעשות ההפך מהם?
אני מרגישה שפשוט נגמר לי הכח אין לי אותו ! עוד אומרים שה' מביא נסיונות ועם הנסיון בא גם הכח אז למה רק את הנסיון הוא מראה לנו ואת הכח לא?
אני שומרת דברים בלב ושבא הדבר הכי קטן הלב שלי מתפוצץ לא יכול כבר להחזיק את הדמעות..
למה הכל פה בעולם כ"כ רע? למה אנחנו חיים בעולם של שקר? למה האמת לא יכולה להראות את עצמה? זה שאנחנו חיים בשקר לא עושה לנו טוב!
למה לפעמים מפחדים מהאמת, מפחדים לעבור דרך חדשה להמשיך לתקן את עצמי ולהתחיל את התיקון באמת?
לא טוב במשפחה, לא טוב בחברה, אולי עם 2 אנשים טוב.. אז בשביל מה אני פה בעולם הזה? באמת! לא חושבת להתאבד! ממש לא זה רחוק ממני! אבל באמת אני חושבת בשביל מה אנחנו פה בעולם זה?
|סוף פריקה|









