זה אומר שאת נרטעת מדברים שאולי אינם רצויים..

ההלכה מגבילה את הדיבור בין איש לאישה,ויש דיבורים שאסור לדבר ואסור להרבות.

אדרבה אל תהי חלק מזה,אולי זה צוו של צניעות פנימית.

גמאני כזאת לפעמים....אינמה לעשותת..תחשבי על זה שזה דווקא טוב.. כי אם תחשבי על זה...אם כן תוכלי לדבר עם בנים בלי לפחד יכול להיות שאת תדברי עם הבן הלא בידיוק נכון ותפלי בכל מיני דברים...

את זוכה לחוש את הרגשות העמוקים והטהורים שלך,

רגשות שמתאימים לשלב בו את נמצאת,

רגשות שלא צפים אצל הרבה אנשים, כי המציאות המקולקלת שמסביבנו הורסת אותם בשיטתיות מגיל 0 (יש לה אמצעי מצוין לגרום לנו לדלג על שלבים בהתפתחות הנפשית שלנו, ולהיות מיד מבוגרים - סרטים).

רגשות טהורים שהרבה בנות צעירות מדחיקות - כי הכי מגניב לדבר עם בנים, כולן עושות את זה, ובאמת זה נחמד. אז בהתחלה נתעלם מהרתיעה, אח"כ היא מעצמה תעזוב...

טבעיות עדינה ואמיתית שכדאי להקשיב לה.

לאט לאט, באופן טבעי, תוך עיכול נפשי ובניית כוחות ראויים - גם תרגישי את הצורך בשיחה עם בן המין השני.

(מאחלת שתזכי גם אז לחוש את הטבעיות שלך, ולחוש את הרצון הטבעי לקשר רק עם האחד והיחיד - ולא עם אלף לפניו)

מצד אחד, ממש כמו שאוסנת אמרה- זה טבעי.

לדבר עם בנים זה לא בהכרח טוב. להפך, כל דבר בזמנו. ב"ה שיגיע הגיל..

מצד שני, אני לא יודעת בת כמה את, אבל זה חייב להגיע מתי שהוא..

בגלל זה אני לא כ"כ אוהבת את הדרך של תנועת "אריאל" שמפרידה לגמרי בין בנים לבנות.

אני אומרת לחברות שלי מ"אריאל" שמנותקות לגמרי מבנים בגילנו:

מה תעשי שבאמת תצטרכי?! תעמדי בדייט מול בחור ותתחילי לגמגם, להתרגש וכו'?!

אולי הלכתי קיצוני.. אבל כך אני חושבת 

-לא הרחבתי על הצד השני, אבל זה לא אומר שזה לא נכון.

ולגבי הפחד שלך, תנסי לדבר עם אדם קרוב. אמא, חברה וכו'.

-ול-... >> 

זה לא רק בנים כאלה.

בנים מהשבט למשל?! מה זה יעזור אם נדבר עם אחים?! גדלנו איתם וזה טבעי.

גם בני דודים, וכל מי שבא בביתך לעיתים קרובות.. זה טבעי.

זו לא התמודדות.

ובעניין "להרתע מדברים לא רצויים" - צריך לשים לעצמנו גבולות. תמיד. בכל דבר.

אני מקווה שתשתחררי מהפחד בעז"ה. 

נכון שעבור בנות שחיו בחברה נפרדת, המפגש עם איש למטרת נישואין, 

חדש יותר, 

ולכן לפעמים מלחיץ יותר, מבלבל יותר, ופשוט אחר.

אבל הן לא יוצאות דביליות, הן לא מתחתנות עם הבחור הראשון רק בגלל הפרפרים וגם לא נשארות רווקות רק מהפחד...

ואת יודעת למה הן זוכות?

כשהן מגיעות לשלב בו כולם מבררים מהו איש, מהי אישה, מה זה נישואין וחברות, איך הקשר צריך להראות, מה לחפש -

הן באות מרקע נקי.

מוכנות לקבל את האמת הגדולה כפי שהיא,

בלי להסתבך עם הדמיונות שהן צברו, האקסים, המושגים המוטעים, ההשקפות הריקות והרדודות שנטבעו בנפש שלהן מהיום שהן ראו המומינים...

כפי שאמר די"מ, זה די מוכח שלגודלים בחברה נפרדת פשוט יותר להתחתן.

אנשים בגילם שגדלו בתרבות קצת אחרת - עסוקים בלהשתחרר מדמיון היופי, דמיון ההתאהבות, מהאגואיסטיות.

(לא שלהם אין את אותם דמיונות - בסופו של דבר כולנו חיים בכפר גלובאלי אחד קטן. אבל יש הרבה פחות... וגם אין אקסיות. שזה משמעותי מאוד)

פעם גם אני הייתי ככה לגמרי (גם היום קצת אבל פחות)

והלוואי שגם היום הייתי ככה

אבל נראה לי שיש לי בעיה יותר רצינית....

אני בכללי לא אוהבת לבלוט כנ"ל ליד בנות!!!!!!!

אין לי שמץ מה עובר עלי...!

לפעמים זה ממש מעצבן במיוחד שאחותי(שקרובה ממש לגיל שלי)ההפך ממני!

שזה רגש מאד מאד שימושי שאלוהים נתן לנו..

לכי תדעי מי זה במיוחד בערים הגדולות (לא בגבעות )

חוצמזה שבתור בן-אם בת מתחילה, מאד קשה לאמר "לא מדבר עם בנות".

אז מה שאצלך נחשב דיבור פשוט אצל הרבה אנשים נחשב התחלה..

עם בנים או גם שאת מדברת בשיחה אישית את מפחדת?

היום שחזרתי מהתפילה היו ליד איפה שהלכתי כמה בנות בספסל..

הן היו מאד שקטות עד שהגעתי... ואז הן התחילו לדבר לצרוח..

ואני לא ג'סטין ביבר כן? (למזלי..).

אז ככה:

אני לא מפחדת לדבר..אני לא יודעת מה יש לי..רק הם מגיעים ואני שותקת..

אבל יש כאלה שאני כן ידבר איתם...

אולי בגלל שאני פחות בקשר איתם..

וממש לא בגלל שזה אסור ובלה בלה בלה..

ודרך אגב..אני בת ארבע עשרה...

ואמיר..למה שאני יפחד לדבר בשיחה אישית??

יש פעמים שאני נפתחת ומדברת איתם אבל רוב הפעמים אני נועלת את הפה..

וגם כשאני רוצה לדבר זה לא הולך לי...

אבל ב"ה זה עבר לי..

 אחרי שהתגברתי על עצמי..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...