אוף זה ממש מבאס אותי לפעמים...
טוב, אודה ואתוודה- מאוד קשה לי עם תפילות. אני מגדירה את עצמי דוסית, ואני חושבת שאני אכן כזאת, אבל נקודתית עם זה קשה לי...
ואז נגיד יש מבחן נורא גדול, או טסט במקרה שלי... ואני רוצה להיות הכי טובה בעולם, להקפיד על קלה כבחמורה, ולהתפלל אליו שייענה לבקשתי ויעזור לי... ואני מרגישה שאני לא בסדר! למה מה קרה שפתאום כן יש לך כח לקום רבע שעה מוקדם יותר?! מה קרה שפתאום יותר קל לך להתכוון?! מי את בכלל שתבקשי ממנו משהו בכלל, לא מגיע לך!!
ואז אני לא יודעת מה לעשות- להתפלל ולהיות כביכול צבועה, או לא להתפלל ולהיות לא בסדר כי לא התפללתי...?
הלוואי והייתי יכולה תמיד להיות ברמה שיהיה לי פשוט להתפלל, על זה אני מתפללת כל הזמן... אבל אין לי את הכח... ![]()
אז מה עושים, באמת שזה משגע...








