וואי. הצלחת להעביר כ''כ הרבה כאב בהודעה!

אפשר לומר לך משהו קצת קשה?

(את השורות הבאות תקראי רק אם ענית "כן" על השאלה )

את אומרת שהם הזניחו אותך.

שתמיד הייתן ביחד ועכשיו את לבד.

עלתה לך בראש אולי מחשבה שאולי זה הפוך?

אולי א-ת הזנחת אותם? ויתרת עליהן כ''כ מהר!!

תראי, חברות שלך נמצאות במצב שמח. הן התחתנו/יתחתנו ב''ה עם בחיר ליבן.

וכן. האושר ממלא אותן.

וכן. קצת קשה להם להתנתק מהבעל שלהם. במיוחד כשהם התחתנו לא לפני הרבה זמן.

אז נכון. זה קצת לא נעים כשנשארים תקועים.

ונכון. זה קצת לא נעים כשמסתכלים על חברה שלך שקועה באושר הפרטי שלה. משפריצה אותו לכל הכיוונים. ואת בצד. לבד.

אבל-

עכשיו תגידי לי אם זה נכון מה שאני אומרת- נכון שאם היא היתה בדיכאון עכשיו, היתה מכבה את הפלאפון. מסרבת לדבר עם אנשים. מתנתקת.

נכון לא היית נוטרת לה על זה? נכון שהיית מנסה לשכנע אותה לדבר איתך. ואם לא אז היית פשוט מחכה. מקבלת ומבינה.

אז למה עכשיו כשסוף סוף המשאלה שלה התגשמה את מוותרת עליה,ככה, בקלות?

החברות שלכן עוברת מבחן עכשיו.

משבר בחברות.

את יכולה לקחת את זה בתור נפילה. התרסקות מוחלטת. הרס של כל הדבר הנפלא שהיה בינכם בשנים האלו.

או- שתראי את זה בתור אתגר, תתעלי מעל רגשות העצב (והקנאה?!) הפרטיים שלך. ותעשי מאמץ בשביל החברות הזאת.

היא לא מתקשרת? תתקשרי את!

היא לא יוזמת? תזמי את!

כי בסופו של דבר,אם משהו חשוב לך,את תשקיעי בו. חזק.

ועוד כמה זמן ההתרגשות העצומה קצת תתמתן. ושוב יהיה להן זמן אליך כמעט כמו בעבר.

ונכון שפעם היה לכן הכי מושלם בעולם,אבל צריך לקבל את זה שהחיים משתנים והן חולקות כל רגע מעצמן עם עוד מישהו. ואני בטוחה שגם את, כשתתחתני (בקרוב,בקרוב,אמן!!) תהיה בתוך זה ותחיי את זה.

וזה יתאזן.

אבל זה יקח זמן.

צריך סבלנות והשקעה!

זה רק עניין של השקפה.

(ומ-מ-ש לא באתי להטיף  לך מוסר . ח''ו. אני בטוחה שזה קשה וכואב נורא! אבל רציתי להאיר לך את העניין מזוית שונה. בתקווה שזה יועיל..)

מאחלת לך שהאושר הפרטי שלך יבוא כ''כ מהר שלא תספיקי להיות עצובה!

שיהיה לילה מאושר!

ו--כתבת ממש ממש יפה!

פשוט תקופה קשה, ואין מה לעשות כ"כ,

אבל אסור לשקוע במרמור.

בנושא דומה.

העולם לפעמים אכזר ביותר..

יש לך 2 ברירות.

1. להאמין לכל מה שיאכילו אותך

2. להתמודד עם המציאות.

במקרה שלך זה משבר זמני. את לא אמורה להתחתן עם החברות.

יגיע יום ותקימי את הבית שלך ואז לא תרגישי חוסר (כמו אותן חברות) .

כואב.

תתעודדי. מי שבוטח כך בקב"ה - יזכה גם כן... (ואולי זה ה"ריווח" מהמצב הזה).

ובכל זאת - נאמר טיפה של לימוד זכות: קשה בו-זמנית להתרכז בשני דברים חשובים כשהאחד חדש, מאד תופס ואישי. אולי רק יחידים יכולים.

אז צריך לתת קצת זמן לחברות "להתארגן" על המצב החדש.  אח"כ מסדרים כל דבר במקומו הראוי ב"פאזל".

ואחרי הכל - יש להניח שגם את מעוניינת שכאשר בעז"ה תתחתני - וגם אחרי שתסדרי לעצמך מאוד את האיכפתיות מחברותייך, הבעל יהיה במקום הראשון.  זה לא אומר בשום אופן שאין חברות לעד. זה אומר שיש קומות נוספות. ואז החברות נבנית מחדש כראוי למצב החדש.

[גם הורים עוברים מבחינה מסויימת דברים דומים. איפה הילד?.. רק שהם כ"כ "חברים טובים", שהכי איכפת להם שלילדיהם יהיה טוב. ובסוף - אם זוכים - מקבלים בחזרה מנה גדושה, עם תוספות..]

בעז"ה - בקרוב ממש...

ועוד ניצול קטן לטובת "כל מינֵי" פה: יש כאלה, שמגיע חג - קצת מר להם... כבר מרגישים קצת "גלגל חמישי", ו"עד מתי"...

כדאי לדעת שגם כשבונים בית בעז"ה - תוכן החג, הוא קודם כל מתוך התרכזות בעניינו. והשמחה מופיעה ביתר שאת כשזה בתוך "משפחה".

על כן, כדאי גם כעת להתעודד: לחזור אל התוכן הפנימי של החג, לשמוח בו, לחיות "בתוכו", להאיר פנים, להיות פועלים ולא "נפעלים" מהחסר-הזמני..

וזה גם ימשוך אחריו את השמחה השלמה. ותחגגו כולם חגים שמחים עשירים בתוכן - שכבר הפנמתם עוד קודם - ושלמים ב"צורה", עם החצי שיתגלה בקרוב.

שיהיו שבת שלום וחג שמח לכולם.

ונזכה לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות הלב, בתוך כל ישראל.

אתן אדירות!!!!!!!!!

אפשר להסתפק בתגובות שלכן בלבד

blanca ביטאה בצורה יוצאת מן הכלל תחושות שאני מניחה שקיימות אצל הרבה מאוד רווקות שחברותיהן הטובות התחתנו. אני הזדהיתי עם כל מילה שלך!!!! זה בהחלט לא נעים להישאר מאחור ולבד. 

אני מסכימה עם "כמו צמח בר" שאם הקשר חשוב לנו - נקבל את הצורך של החברה הטובה לטפח את הקשר עם בעלה, ננסה ליזום בעצמנו שיחות/מפגשים איתה ונתאים את עצמנו לקצב שלה. ברור לכולם (אני מקווה) שההתנהגות הזו של הנשואים הטריים איננה מרוע לב (אחרת הופכים את כולם לרעים זו הרי "תופעה" נפוצה מאוד... גם מאוד יכול להיות שהבעייה אצלנו - שקשה לנו לקבל את העובדה שהחברות בינינו משתנה. רוצים שהכל ימשיך כרגיל, כשזה לא מציאותי בכלל... לא צריך להתרגש מזה שהחברה עכשיו מפנה גם תשומת לב לבעלה. זה טבעי ולא מבטל את המקום של החברה. לפעמים בנות נשואות מספרות שהן מרגישות שהרווקות נטשו אותן, מתנכרות להן. גם כשנשואים - יש דברים שעושים/אומרים רק לחברים טובים...).

blanca אני מקווה שתסתכלי בעין טובה על החברות שלך (הרי מי אמר שהן הפסיקו להיות חברות שלך? הרבה דברים הם סתם פרשנויות שלנו...), תהני ממה שכן יש (לא לרחם על עצמנו בגלל שלא מספיק שאנחנו לא נשואות - אלא אנחנו גם חסרות חברות. צריך לשמוח במה שיש!) ותשקיעי בחברות ביניכן.

יכול להיות שעוד תופתעי ותראי שכשאת יוזמת - הן זורמות איתך בכייף!!! (ככה קורה אצלי ב"ה: כשבא לי לדבר עם חברתי הטובה או להיפגש איתה - אני מרימה אליה טלפון. אם היא יכולה - אנחנו נפגשות/מדברות וממש כייף לנו יחד. בדיוק כמו בימים ההם אם לא יכולה - קובעים זמן אחר... זה שהיא נשואה - לא הופך אותה לעסוקה הרבה יותר ממך...).

ב"הצלחה יקירתי!!!

שה' ירפא את ליבך וליבנו 

הרבה פעמים, עם החתונה גם עוברים דירה למקום רחוק, להיפגש איתכן מסובך..

ואנחנו מתגעגעות - יותר מכן!! אין לכן מושג..

זה קשה גם לנו!!

אנחנו אוהבות אתכן, זוכרות אתכן,כן! חושבות עליכן.. 

בודקות על כל בחור שהבעל מצייץ עליו-

מקוות שאולי הפעם הוא יתאים לאישיות המדהימה שאנחנו יודעות שאתן!

ולפעמים (אני לא יודעת על כל המקרים) -

אנחנו גם אומללות בעצמינו...

מהבדידות שבמעבר, שבחיים החדשים ובהתמודדויות החדשות, שבהתחלה חדשה...

ואנחנו מתקשרות לפעמים, ובדיוק לא יכולתן לענות, והחיים רצים אצלכן, אז גם לא תמיד זוכרים להתקשר חזרה..

וההרגשה היא הפוכה -

שאנחנו נשכחנו..

ושאנחנו לבד..

יש לי תחושה שאדם תמיד בודד בסופו של דבר..

ולאו דווקא במובן הרע.

בסופו של דבר- בדיוק כפי שכתבת

זה את/אני/היא/הוא -  מול הקב"ה וחסל.

אין ספק שהגדרת בצורה מדהימה מה שרבות מאיתנו מרגישות..

ואין לי דברים חכמים להוסיף אלא רק להזדהות ואפילו להודות,

שאחד החששות היותר גדולים שלי כרגע, כמאורסת

זה לגרום לחברות שלי, מבלי משים, את אותן תחושות שאת מתארת..

כי נכון, חברות שלי היו שם ועדיין פה בשבילי לכל דבר, כמו שאני משתדלת להיות בשבילן

אבל אין מה לעשות, המציאות משתנה והיא לא אותו הדבר, גם אם נרצה מאוד לשמר אותה כמו שאנחנו מכירות..

והחשש לי הוא גדול, כי אני יודעת שזה בלתי נמנע..

ואני רק יכולה להצטרף לדבריה של כמוצי המקסימה ולומר- אל תוותרי על החברות שלך!

נכון, היית שם בשבילן בכל השלבים! ומגיע לך על כך המון הערכה!

אז חכי רק עוד קצת ואל תרפי מהן!

כי עם כל הכבוד (ויש כבוד!) בעל הוא לא כמו חברה!

ואחרי שהן תתאפסנה על עצמן ותחזורנה לשיגרה, את, החברה הטובה שלהן, תהיי חסרה להן!

ושוב, אני יכולה להגיד לך מנקודת מבט אישית, שכן, יש לי המון חברות שאני באמת באמת חושבת עליהן, אבל פשוט לא מספיקה להתקשר אליהן, וזה כשאני אפילו עוד לא נשואה..

וברגע שחברות שלי, מצידן, מראות לי שחשוב להן לשמור על קשר, אע"פ ולמרות הכל, זה רק מדרבן אותי יותר ומרגיע אותי שבסופו של דבר הן שמחות בשמחתי ויודעות שנצליח להתגבר על האתגר הזה..

אז אהובה, שה' יימלא חסרונך בקרוב ובעז"ה האיש לך יימצא אותך בקרוב!

ותזכי שחברותייך ישיבו לך כגמולך הטוב!

(ולאחר קריאה חוזרת שמתי לב שכתבתי בעיקר לעצמי, אז תודה וסליחה על הניצלו"ש...)

"כי עם כל הכבוד (ויש כבוד!) בעל הוא לא כמו חברה! " (ציטוט) -

בעל הוא יותר, וצריך להיות יותר (אם כי אכן גם בחברות יש גוון ייחודי השייך להן);

את פשוט עוד לא נשואה, ועדיין אין לך בעל... (אפילו שהתארסת..) 

ואכן אתה צודק..

ואפילו התלבטתי אם לכתוב שזה אמור להיות דבר יותר טוב, אך לא רציתי לזרות מלח על הפצעים..

כוונתי הייתה, שעם חברה ממין נקבה זאת חברות אחרת, כמו שכתבת, עם גוון ייחודי,

שעצם זה שהיא בת ולא בן זה נותן משמעות וגוון אחר לקשר..

מקווה שהובנתי ותודה על הארה..

בשמחות!

אין לך מושג כמה דיברת בדיוק מתוך הגרון שלי- לפני חודשיים.

חברה הכי טובה שלי התארסה, ואני עברתי את אותו משבר שאת עוברת עכשיו. מתוך שנכנסתי לזה, אז עוד יותר החמרתי את המצב: הפסקתי להתקשר אליה מיוזמתי כי הרגשתי שארוסה הוא היחיד שמעניין אותה עכשיו ושאף פעם אין לה כוח/זמן אלי, והיא פירשה את זה כ- "קשה לה עם זה, אז אני לא אוסיף על הקושי ואספר לה על כמה טוב לי עכשיו ועל כל ההכנות לחתונה".

נראה לי שגם מתוך נסיון מר של כמה חברות אחרות שממש חתכו את החברוּת שלנו אחרי שהתחתנו, לא רציתי לפתח ציפיות גבוהות מהחברה הזאת, והעדפתי אפילו לא לנסות.

זה היה טיפשי, וככל שעבר הזמן והתרחקנו אחת מהשניה נהייתי יותר ויותר אומללה. 

בסוף חברה אחרת פחות או יותר הכריחה אותי להתקשר אליה, ואז התקשרתי ובמשך איזה שעה בכיתי ואמרתי לה ה-כ-ל, בלי לייפות את זה. כל מה שאני מרגישה.

זה הדבר שאני הכי שמחה שעשיתי עד עכשיו.

ברור שהחברות שלנו לעולם לא תהיה מה שהייתה- היא עברה שלב. אבל זה לא אומר שזה דבר רע.

החיים ממשיכים, ואנחנו ממשיכים איתם וצריך לראות את היתרונות שבמצב החדש. 

זה לפעמים קשה, אבל ללא ספק יש גם יתרונות.

ואני יודעת שכשיגיע תורי ואני אתחתן, המצב שוב ישתנה- אבל לא משנה מה, החברות הזאת מספיק חשובה לשתינו, שגם אם אני אגור באילת והיא בקרית שמונה, אנחנו נמצא דרך להמשיך להיות חברות. 

בקיצור, בלנקה יקרה- אני ממליצה לך לדבר עם החברות שלך, למרות שזה נראה לך עכשיו רעיון ממש טיפשי... אני חושבת שלא תתחרטי על זה

בהצלחה ומליון נשיקות!

וכתבת מקסים.. זה בלי קשר!

בתור מי שהתחתנה יחסית מאוחר מבין החברות, אני יכולה להזדהות.

מצד שני, אל תחשבי שזהו, זה ככה לנצח.

שנה ראשונה לנישואין דורשת כ"כ הרבה כוחות- הסתגלות לכ"כ הרבה מצבים ועניינים חדשים, והכי נכון זה להתכנס פנימה- הזוג עם עצמו. זה הכי נכון והכי בריא.

בוודאי לא תרצי מצב שבו החברה הטובה מדברת איתך שעות בטלפון במקום עם בעלה, או במקום לדאוג לבית שלה, או לעצמה כי היא גם בהריון בנוסף לכל...

עם כל הקושי, אהבה אמיתית מצידך, תתבטא בכך שתביני שהן צריכות עכשיו את הזמן והכוחות לבניה איתנה של הדבר שהוא הכי חשוב, בסופו של דבר, שזה הבית שלהן..

אם לא תכעסי, תביני, וגם תרימי טלפון מדי פעם ולא תיעלבי אם היא לא ממש יכולה לדבר עכשיו, מובטח לך שתקבלי אותה חזרה עוד שנה, שנתיים. ואולי אפילו תופתעי לראות שהיא תתקשר אלייך...

אחרי שהתחתנתי ממש ניסיתי לשמור על קשר

עם שלושת החברות שהיגדרתי אותן כחברות טובות.

עם אחת, החברה הכי טובה זה הצליח,

ועם השתיים האחרות, פשוט ניסיתי להפסיק

לכפות את עצמי על מי שאינה מעוניינת בחברתי.

גם ככה עם השתיים האלה אני יותר הייתי

חברה שלהן, מאשר שהן חברות שלי.

וזה היה כ"כ פוגע שכשילדתי אחת מהן לא הטריחה את עצמה

לבוא לבקר, הילדה כמעט בת שנה ב"ה, וכלום

שום  בדל של התעניינות...

גם לא מעט "חצי חברות"

שבאו לשמוח איתי בחתונה,

סיננו אח"כ כשניסיתי לשמור על קשר.

וגם לי זה גרם להרגיש רע,

"אני האמא הטרייה, אני הנשואה

ועוד אני צריכה לנדנד לכולן"

אז פשוט הפסקתי, וכשהן ירצו הן יתקשרו.

ואחרי כל ההקדמה הזאת,

אני חושבת שכדאי לך לחכות מעט

ואחרי החתונה, כשעוברים למקום חדש

ונגמרות החגיגות, והבעל באונ'/ישיבה/עבודה או מה שלא יהיה

ומרגישים קצת לבד בבית... תסמכי עליהן שהן יתקשרו,

ואם תראי שעבר כבר זמן, והן לא, תתקשרי את.

ואני מקווה שבקרוב תזכי לבנות גם את בעז"ה

את בהמ"ק שלך מתוך שמחה גדולה!

                   חיבוק וחיוך!

שלי.

אז מה אם התחתנתי.

זה לא אומר שכל פעם שאני מתקשרת את צריכה להתפעל ולשאול בעקיצה "מה שלומכם?" (לא, אני לא בהריון, ואני לא חושבת שבעלי ממש מעניין אותך).

גם לי קשה לפעמים,

ולהיות נשוי זה אמנם כיף, אבל לפעמים יש גם רגעים קשים.

וכשלי קשה עם מי שהכי קרוב אלי- אני לא אבוא לבכות לך, ולא לאמא שלי או לאחותי, אז גם אני מתמודדת לבד.

אני יודעת שקל להאשים אותי,

אבל אל תשכחי שעוד לפני החתונה הייתי עסוקה.

את מבינה, אני בתואר שדורש המון, והשנה הזאת מאוד קשה.

אני באמת חושבת עליך, בתור סדר היום המטורף שלי.

כל מפגש עם חברים של בעלי אני מנסה לחשוב למי הרווקים יתאימו.

ואת בראש.

רציתי להגיד לך תודה, שהיית שם בשבילי בחתונה.

מקווה שנבין אחת את השניה טוב יותר.

חברתך שמתגעגעת אליך.

שמת לב ששאר החברות שלנו שדיברת עליהן לא היו בחתונה שלי?

ואז אתן קוראות לי "לא חברה".

אבל תודה שאת הגעת.

מישהי יודעת איך כותבים שרשור חדש??

[אני חדשה פו.]

ואוו! 

אין לכם מושג איך עודדתם אותי בכל התגובות שלכם! 

כשפתחתי את השרשור, רק רציתי מקום לשפוך את כל מה שעובר עליי- ובמקום זה מצאתי מקום שיכול להכיל אותי, אנשים מקסימים ואפילו קצת שלווה.

תודה על כל העצות, הדעות, המחשבות והאכפתיות!

רציתי להגיד שהכעס שהרגשתי (ובזכותכם הוא פחת!) היה בגלל העובדה שחסרה לי התמיכה של החברות הטובות שלי בעניין הדיטיים והעובדה שמאז שהן התארסו/ התחתנו הן לא שאלו אותי מה קורה איתי בגזרה... לא בגלל ההתרכזות בזוגיות שלהם. ברור לי שבמקום הראשון נמצא הבן זוג, וכן, שלהתחתן זה לא לחיות "באושר ועושר לנצח" יש משברים ותקופות קשות וגם החברה הנשואה יכולה להיות במקום הכואב ושזה טבעי שבשנה הראשונה נכנסים פנימה ובכל זאת מהם ציפיתי ליותר...

אנחנו בקשר טלפוני לפחות פעם בשבוע אם לא יותר! ומתראות פעם בשבועיים שלושתינו אבל אני לא מסוגלת להגיד להן את זה כי זה פשוט לא נראה לי נכון (" היי, אתן לא שואלות אותי אם אני יוצאת או לא?", " ממש קשה לי אחרי שהתארסתן שתיכן ואני לבד" או משהו בסגנון...) 

ולכל המתעניינים החתונה של החברה השנייה הייתה אתמול- ב"ה היה שמח! (כן, כן הייתי המלווה- נהגת) והרבה מזה בזכותכם!

ה' עמכם!

הקב"ה ישלח לך את המיועד במהרה

אל תדון אדם וכל הבלה בלה הזה. אבל מה לעשות, שזה נ-כון! וגם לי נמאס להגיד את זה. זה לא אישי, די להיעלב, די לקחת ללב. "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח." תנו לנשואים להיות נשואים, תנו להם לשמוח יחד, תנו להם את הזמן שלהם יחד. זה לא רק כייף חיים, זה גם קשה. תנו לנשום, תנו אויר, תנו זמן.

מה שאת עוברת זה סוג של אבל (חלילה) שאת נפרדת מחברות ולפי מה שאת מספרת אף אחד לא מכבד את זה. אז תני לעצמך זכות להתאבל על מה שהיה. 

אני מבינה איתך כי אילו לא כל החברות שלי ככה, אבל הוי אלא שהשקעתי בהן - שבע ברכות שבת כלה מלווה נסיעה לחו"ל בשביל החתונה ... ומאז החתונה פשוט נגמר הקשר - וזה כבר עניין של כמה שנים.  ברור שזה לא יהיה אותו דבר מאז החתונה והזוג צריך זמן, אבל פשוט רק לקחת ואז לנטוש  את מי שהשקיע בך נשמה, לב, זמן, וכסף ולא להגיד תודה על השבע ברכות שלבד בישלת בשביל 30 איש כולל כל הקניות בלי מכונית. נראה לכם סביר פשוט לא להרים טלפון אי פעם להגיד תודה, לדוגמה. נראה לכם סביר לנטוש חברה שאת בעצמך אמרת שהיא אחותך הגדולה, או החברה הכי טובה. 

ב"ד כל החברות שלי נשואות ויש אלו שממש בסדר. אנחנו שומרות על הקשר, אפילו שהזמן מוגבל וכולי. אבל אין לי עוד כוח לעוד חברות רווקות שמתלוננות על הרווקות, שיחות על ההוא ורק לוקחות ואז נעלמות. 

אז הכי כיף זה להתיידד עם אישה נשואה שהיא כבר מסודרת ויודעת איך לנהל את החיים שלה וגם לשמור על קשר עם חברות.

מתישהו תשתררי מהעצבות ותחזירי לחיים, בטוח. באמת זה יהיה בסדר. בינתיים תשמרי על עצמך.

דבר שני לשאול דברים שאני יודעת שמשמעותיים לי שעליהם יפול או יקום השידוך.

דבר שלישי לקבל קצת מידע על האדם שאני הולכת לפגוש. זה לא כיף להגיע בעיניים עצומות.

אפשר גם לקחת את המידע ובעזרתו לקחת את הפגישה הראשונה בפרופורציות נכונות,נגיד אם אומרים לי שהוא ממש חברותי וזה חשוב לי ובפגישה הוא לא היה ככה אני אדע שזה כנראה מהתרגשות וכו' והוא לא ככה ברגיל.

ואמנם לדבר עם חבר אולי מרגיש להגיע פחות עם עיניים עצומות, אבל בפועל… את באמת יודעת יותר? 

גם לי חשוב להוציא הכי טוב את חברה שלי אבל אני לא אשנה ואשקר על האישיות שלה. אני מסכימה שבבירורים אנשים מיפים דברים אבל הם לא יכולים לשקר על עובדות או על האופי האמיתי.

וגם לא כולם רוצים את אותו הדבר. יש כאלה שלא רוצים מישהו חברותי ויש כאלה שזה חשוב להם או שבכלל לא משנה.

(זה מזכיר לי ששאלתי פעם אחת בחור על החכמה של חבר שלו והוא אמר שהוא לא הכי חכם)

כן בהחלט כן, לפני הבירורים ידעתי א ב ועכשיו אני יודעת ש א ב באמת נכונים ויש גם את ג וד ואני קצת מכירה ומבינה את מי אני הולכת לפגוש, נוצר סקרנות ואולי יש לי כבר נושאי שיחה שהייתי רוצה לשוחח איתו עליהם, או דברים שהייתי רוצה ללבן שעלו מתוך הבירורים. זה בהחלט חשוב.

אם אתה לא מברר זה נתפס שאתה כך וכך.

יש גם עניין של לקלוט את הטון שהחברה מדברת עלייך ולא רק את המלל. אפשר גם להגיד תספרי לי עליה במקום לעשות את זה בצורה של שאלון.

אבל באופן כללי זה נכון שהבירורים לא כ"כ תורמים לבנים כי הם פחות ערמומיים וכי לבנות יש יותר טקט בד"כ אז הן יותר ייפו את המציאות.

ניסית פעם לענות לטלפון של הבירור בעצמך כשהוא חושב שאת החברה?

היו לי מורות טובות

הרבה פעמים בכרטיס אישי כתוב יותר דברים טכניים, או במילה שתיים ורציתי יותר להבין מה זה אומר (לאיזה רמה בדיוק מתכוונים כשכותבים חכם/מסודר/אחראי וכדומה), ומי שמציע לא תמיד מכיר טוב את הבחור או הבחורה אז לא יכול לעזור. אבל כן לרוב פשוט ביקשתי שיספרו לי עליו קצת, ולא שאלתי שאלות ספציפיות, וככה אתה מבין מה הדברים הבולטים בו, ממה שהחבר בוחר לספר עליו

אישית, לא יצא לי לברר המון, הפעמים היחידות שביררתי היה כשהיה תיאור של משהו בפרטים שלא הייתי בטוח מה הכוונה והבירור לרוב סיפק את התשובה שאפשר לוותר על להיפגש ולחסוך את הזמן לשני הצדדים.

אם מי שמבררים אצלה מבינה שאין שום תועלת ב"לשווק" את החברה ועדיף שתענה בכנות זה יועיל באמת, אם היא תחשוב שמטרתה לשווק היא מייתרת את הבירור.

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

רתיעה - אין דיבור לעולם על להתחתן עם מישהו שמחשבה על קרבה ואינטימיות איתו גורמת לרתיעה. זה פשוט לא עובד, ומי שמתעלם מזה גוזר על עצמו חיים של אומללות.

משיכה - יש אנשים יפים מאוד שכשמסתכלים עליהם אומרים "וואו!" והם מושכים את תשומת הלב והיופי שלהם מהפנט. ולכל אדם יש רצון שבן הזוג שלו יהיה עד כדי כך יפה.

אבל לרוב האנשים *יש* משיכה גם לאנשים פחות יפים. אני רואה על עצמי שרוב מוחלט של בנות ישראל כן מוצא חן בעיניי, גם אם הן לא דוגמניות... אבל יש נשים שאני לא יכול להעלות על הדעת קרבה אליהן ואני נגעל רק מעצם המחשבה...

לכן לדעתי המלך המשיח שציטטת מדבר על הסוג הראשון ומכריח שתהיה משיכה כלשהי, אבל לא שחייבים למצוא את המהפנטים והמושכים והשש קוביות בבטן והחיוך מיליון דולר...

אני יוצא כיום עם מישהי והיא בכנות מאוד יפה, ובהמון סיטואציות אני מתפלא עד כמה היא יפה ושמח בה. אבל כשאנחנו ליד נשים יפות ממנה צובט לי הלב מאוד ואני מאוד משתדל לא להסתכל על נשים כדי שלא יכאב הלב ככה, ומטבע הדברים לידן היא נראית פחות יפה... אבל אני יודע שיהיה לי טוב איתה כי היא *מספיק* יפה, וזה מאוד מאוד משמעותי

אז אין יותר מדי מה לעשות עם זה.

אם יגידו לך שאת חייבת לבחור אחד מבין שני בחורים,
אחד חתיך אבל כלומניק והשני לא חתיך אבל עם מידות טובות.

את מי תבחרי?

צריך לזכור שהרבה ממציאת החן היא מההערכה שיש לך אל בן הזוג, ולאו דווקא מפרמטרים חיצוניים.

ואת זה אי-אפשר לגלות מיד, ואפילו לא תמיד בפגישות הראשונות.

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"

או חתיך וכלומניק או מכוער עם אופי טוב, אין כזה דבר כן?

ויש המון, שגם נראים טוב(גברים ונשים כאחד) ומלאי תוכן ועם עולם פנימי עשיר.

האמירה שלך היא ניסיון כושל לגרום לאנשים שכן אכפת להם מהנראות של בן / בת הזוג (שאיתו אגב הם הולכים בעזרת השם לחיות כל החיים) קצת מעבר לאדם הממוצע, לוותר על זה וכאילו להבין שיש גם מידות..

שים לב שאף אחד לא אמר שאין מידות, ברור שיש וכבודן במקומו מונח, אבל אמרו שחשוב להם יחד עם זאת, לא במקום, אלא יחד עם זאת מה נקרא בלעד together, יופי ומשיכה חזקה.

ולגבי מה שכתבת

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"...יש מאן דאמר שהיא הייתה אחת מ4 נשים הכי יפות שהיו בעולם, נכון שזו מחלוקת אבל אל תשכח שיש גם את הצד הזה.

אני לא כתבתי מכוער, אני כתבתי שהוא רק לא חתיך.

אני גם לא אמרתי לה שזה מה שצריכה לבחור, רק לתת לה כלים שהיא תדע להבחין מה חשוב לה ולהתמקד בזה.

ויש הבדל ענק בין אכפתיות מהמראה של בן הזוג לבין ההגדרה שזה הדבר הראשון והבסיסי ביותר שבודקים שבלעדיו לא מנסים אפילו להתקדם.

אין שום הסתכלות על מכלול, וכשלבן-אדם אין הסתכלות על מכלול, אז כנראה שהוא יקבל בן-זוג בהתאם.

ולגבי מה שכתבת על אסתר, זה בדיוק מה שחכמים מנסים לומר (וכנראה שלא הבנת את המסר שלהם).

אם היית בוחן את אסתר באמצעות תמונה - אז היא הייתה נראית לך ירקרוקת.

אבל אם היית נפגש איתה ורואה אותה ממש - היית מבחין בחוט של חסד שמשוך עליה והיית רואה שהיא אחת מה-4 נשים היפות בעולם.

בתקופת הגמרא עד כמה שידוע לי לא היו מצלמות, אבל בכל מקרה למזלנו יש לנו חכמים שלאורם אנחנו הולכים, והבן יהוידע קובע נחרצות שאסתר הייתה יפה, ומוכיח שם שלא סתם "יפה" אלא "יפת תואר ויפת מראה" מדנקט לישנא "יפייפיות" ועוד מוסיף שם "לא הכחישו יופיין מתחילה ועד סוף" זאת אומרת היו יפות בזקנותן כמו בצעירותן, ועוד שאומר שם שאף למאן דמפיק אסתר ועייל ושתי, בא להדגיש עוצם יופיה של אסתר. עיין שם באורך ותרווה צמאונך דוד.

אני הייתי עושה תרגיל בעל שני שלבים , בדרך כלל באמצע השיחה או כשהיא מתחילה לזרום.

שלב ראשון- כשהבחור מדבר יוצרת קשר עין ומסתכלת אליו תוך כדי הקשבה.

שואלת את עצמי איך הוא נשמע לי? איך נוא נראה לי?

בשלב השני ממשיכה להקשיב והפעם מסתכלת על נקודה אקראית באופק.

ואז מפנה את המבט אליו

והשאלה מתחדדת-

האם כשאני שומעת את תוכן הדברים בלי קשר עין, המראה שלו משתנה בעיניי?

האם כשאני מסתכלת ישירות תוך הקשבה אליו משהו מוצא חן בעיניי במה שאני רואה ?

מקווה שזה היה ברור... 

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

הכי קל לי, (במיוחד שאני קצת מקורר ולא מרגיש טוב)

להגיד לך "מסכים עם כל מילה שאמרת. אני פשוט עניתי תשובה כללית לכל הקוראים שנותנת -עוד- זוית."

אבל אני לא מוכן להסתפק בזה.

כי גם כשאני קורא את התשובה שלך

ואני מסכים איתך,

אני יודע שיש משהו שמפריע לי (מפריע לי, בשבילך. שאולי אתה מפספס)

ואני אתן דוגמא :

"ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה."

לזה אני לא מתחבר. ויתכן שאני לא מבין אותך או מפספס.

כשאתה מקבל הצעה,

אותך צריך לעניין :

א. האם אני מעוניין בה.

ב. האם אני חושב שאני יכול לספק לה את הציפיות שלה ואת השאיפות שלה בטווח הארוך.

הפרמטר "היא לא רוצה מאוד" "היא רוצה מאוד אבל בתנאים"

הוא מעצבן, הוא לא נעים, אבל...בחישוב קר, הוא לא נכון.

אני אגיד לך למה.

כי יש מיליון דוגמאות.

כלומר זה לא איזה סיפור נדיר,

זה חלק מהאופי של הבחורות (אל תאמין לי , תברר את זה לעומק)

שבחורה רגילה לגמרי עם היגיון בריא, יכולה לומר על בחור מסויים "מממ...לא יודעת.." "תבדוק לפני את זה..."

אבל אח"כ הכל משתנה אצלה ובני הזוג צוחקים שהיא לא רצתה בהתחלה. מלאאאאאא מקרים כאלה.

זו הסיבה שאני אומר לך (שוב, זה לא קל, אבל זה באמת ככה !)

יותר חשוב זה מה שיש לך להציע, מאשר הסרט שהיא חיה בו.

זה יכול להשתנות בדייט אחד !

מספיק שהיא תראה זוית חדשה שהיא אהבה אצלך,

אצל בחורות נורמליות, זה מקבל תפנית חזקה בעלילה. הרגש משחק כאן תפקיד גדול מאוד.

אז כאילו, אני אומר לעצמי "בואנה, שלא יתחיל עכשיו להתבאס מכל מי שתתחיל להציב תנאים"

תלך לפגישה הראשונה.

תנסה להבין מי הבחורה

ואם החלטת שאתה מעוניין בה *ו* אתה מתאים לה *ו* היא מתאימה לך

זה מה שחשוב <---------

מה שהיא אומרת, לא רלוונטי (בהקצנה).

לצערי,  אולי אני מסביר את עצמי לא טוב.

בוא נגיד ככה.

נניח שהעמדה שלך היא 3 והעמדה שלי שהיא מאוד קלה בתאוריה כי הכי קל לקשקש, היא 8.

אז אני אומר "אוקי, אל תשאר ב 3 . תדאג שאתה לפחות ב 5".

כלומר שחס וחלילה, לא תכנס לאוטומט "יש תנאים ? ביי". כאן הבעיה.

תהיה קר ומחושב עם עצמך. כן ! אבל תבדוק בצורה כנה, אם זו שחיה בסרט, שווה להלחם עבורה

כי שניכם תרויחו בסופו של דבר.

לזה שהיא לא רצתה כ"כ בהתחלה, ***אין משמעות*** להמשך הקשר. מבין?

צוחקים על זה אח"כ.  לא אני אומר. העובדות אומרות את זה על אלפים...ואולי עשרות אלפי זוגות.

מקווה שאני קצת ברור יותר אחרי הקידוח הזה.

רציתי לסיים "אוהב אותך" אבל, אין לי מושג מי אתה באמת, אנחנו לא מכירים מעבר להודעות בפורום.

אז אני אסיים, מחבב אותך מאוד ובהצלחה בהמשך, בציפייה להודעה משמחת שלך בפורום.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

שיעביר הלאה.

שיש הבדל בין שאלות לבירור לבין אמירה של הגברת שהיא נפגשת מתוך התלבטות.

גם הבחור מברר דברים שחשובים לו, אותו דסר הצד השני.. לכן אני חושבת שאם הדברים נעשים בצורה שיש מתווך-

אז גם שהמתווך יהיה חכם ולא יגיד לך "היא רוצה להיפגש אבל מתלבטת".

באופן עקרוני, תמיד פגישות הן עם ספק, לא?

זה לא שבדייט ראשון אני יודעת שזה האדם שאיתו אתחתן.

מטרת הדייטים היא לבדוק אם הפוטנציאל שקיים כאן הוא בר מימוש.

כלומר, הספק מונח על השולחן תמיד.

יכול להיות שזו צורת התבטאות מסוימת, איזושהי רתיעה ממחויבות, להדגיש שזה רק בדיקה ולא הצעת נישואין.

אדם שרוצה לברר דבר ספיצפי שיברר אותו ואז יחזיר תשובה. זאת היתה האמירה.

ספק כללי, זה שאתה לא מכיר את הבנאדם עדיין ואין לך מושג מה באמת היחס שלך כלפיו.

אבל מהצד הגברי כן יש מקום להחליק את זה. לפעמים התשובות המהוססות מגיעות מתוך מגננה אחרי פגיעה כלשהי, או מתוך חשש שהצד השני לא מספיק רוצה.

למה יש עניין מה הצד הגברי להחליק? יש לי גם רגשות

אין סיבה שאני אהיה חסר רגש בגלל שאני גבר

כוונתי היא שבתחילת קשר אף אחד לא מכר את השני ולא באמת מבינים את ההקשר והעוצמה של כל ביטוי.

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

תעזרו לי בבקשה - לקראת נישואין וזוגיות