במיוחד הצעידה לכותל בשעה שלוש וחצי. היה אחד המגניבים היו שמה מיליון אנשים בקושי היה אפשר לזוז 

אבל ממש נהנתי מהקטע שלאין לימודים

פצפונית קטנה.. נשארת עד ותיקין,אבל למה הלכת שעה וחצי לפני הסוף? ,יא מצחיקה??

והשרוולון שלי נשאר על הכיסא,והייתי בטוחה שלקחת לי אותו

הספקתי לעשות די הרבה דברים בזמן שהיה- ללמוד למחשבת, ללמוד לשמה(!!!), ללכת לכותל, לישון וכו'...

צריך עוד פעם שיקרה מצב כזה...

הלכתי לשיעור תורה עד 1 וחצי בערך ואז הלכתי הביתה קראתי תהילים שעה וחצי בערך וב-3 בערך הלכתי לישון

והלכתי לישון בתחילת ותיקין

אני ארגנתי בחסדי ד' ליל לימוד לחב"ב שלנון בסניף וברוך ד' היה מוצלח וזה היה עד 4

הלכתי לישון בערך בשש.

בכלל גם לא ההיתי עייפה...אבל פרשתי למיטה ב8:30 (הלכתי באמצע התפילה....כי כבר ראתי שטיפה אני כבר לא יכולה ....

אבל חוץ מזה,

הייתי בשיחות,

ולמדתי מחשבת,

ובבוקר הייתי בותיקין,

ועשיתי קידוש,

והלכתי לישון בשמונה וחצי בערך.

היה נפלא

מרוב שמילאתי את כרסי הבטן התחילה להראות סימני עיפות..

אך הצלחתי ללמוד את כל החומר שהייתי צריך ללמוד.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....