השבוע הייתי קצת בדיכאון...
אמא שלי טסה לחו"ל..אבא היה בעבודה..אחי היה בצבא. אחותי בשירות ואחותי השניה אצל חברה..
הייתי לבד בבית... וזה היה כ"כ מעצבן... שמעתי שירים והם עוד יותר דיכאו את מצב רוחי..
הייתי אמורה ללמוד למתכונת..אבל בגלל מצב רוחי.. לא היה לי כח גם לזה!
לא מספיק זה.. התכתבתי עם חברה והיא אומרת לי": דדיי...שהתקופה הזאת תיגמר כבר..שהשנה הזאת תיגמר איכס.אין לי כח וכו וכוכ''..."
הקשבתי..ודיי הזדהתי בהתחלה..
אבל פתאום..לא יודעת מאיפה זה באלי..
חשבתי על זה.. האם אנחנו באמת רוצים שתקופה מהחיים שלנו תיגמר?
הרי הזמן לא יעבור יותר מהר אם נרצה או לא.. אז למה לא להנות?
אם כל תקופה נגיד..: הלוואי והתקופה הזאת תיגמר כבר..
אז לא נתמקד בעיקר..ואף פעם לא נהנה!!
החלטתי שמעכשיו אני נהנת מכל רגעע!! וכל מי שמדבר/ת איתי על התקופה וכמה שקשה אני רק מחזקת אותו!!
תכלס נכון..זאת באמת תקופה קשה.. מלא נסיונות..קשיים..לימודים וכו'.. אבל זאת יכולה להיות גם תקופה מ-ד-ה-י-מ-ה!!
אם רק נרצה!
יום אחרי חברה לי חמשושים דיברה איתי.. ואמרה לי שבטח נורא קשה וזו תקופה מעצבנת...ובטח לה אין שום זכות דיבור.. כי היא חמשושית ואני שביעיסטית..
ולי יש בגרויות ולה אין..
אמרתי לה שאני נהנת מכל רגע בחיים.מהתקופה הזאת!!
היא הייתה בהלם...ולא רצתה להאמין לי... היא אומרת לי שהלוואי וכולם יהיו כמוני..
אז הבהרתי לה..שלא תחשבו שאצלי הכל ורוד.. כי גם לי יש קשיים אבל צריך לדעת להנות מהם...
גיל ההתבגרות יכול להפוך להיות התקופה הכי יפה בחיינו!
אם קצת מחשבה טובה.. ובלי להכינס יותר מידי ללחץ... הכל יכול להיות אחרת!








