(פשוט אם אני יזדהה,ויראו את זה אז יש מי שעלול לכעוס,שאני כותבת כאן ולא מנצלת ת'זמן ללמוד....)

גם אני אותו הדבר!

רק שלי זה מתכונת.....

בעזהי"ת

מה שאני עשיתי עם מחשבת- במקום 'לשבת ללמוד', שזה מבאס באמת- הסתכלתי על זה כעל 'דיון אמוני'. ישבתי עם חברה, ופשוט קראנו כל פיסקה- והתווכחנו, חשבנו איך זה מתאים לנו לחיים שלנו, אם אנחנו מסכימות עם זה, מה אנחנו לא מסכימות, האם הספר עונה לנו על שאלות, איזה שאלות, וכו'. אם היו מראי מקומות בנקודות שעניינו אותנו- הלכנו ופתחנו ולמדנו את זה כמו שלומדים אמונה, לא כמו שלומדים לבגרות.

לא היינו בלחץ של זמן בכלל; לימוד כזה לוקח המוווווווון זמן, אבל הוא כייפי וזוכרים ככה הכי טוב..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....