[פייסבוק של מארק צוקרברג..] [מתאים להפליא גם למציאות של פורומים]
לימוד קצר, "חוג" שעברתי במסגרת סמינריון בשבועות..
אנחנו מוצאים את עצמינו מול המסך עד השעות הקטנות של הלילה. ואחרי מס' שעות שינה, מי פחות ומי יותר, שוב מול אותו מסך לראות מה, אם בכלל חדש..
ימים שלמים, שעות על גבי שעות, של בהייה. כל תגובה שניה היא תגובה שלי, כי סופסוף יש חידוש- ואני הראשון להגיב.
הדיבור מתקצר, כל הרגשות, התוכן והמילים שיש לי להביע מסתבכמות ב"פחחח" אחד או שניים..
וגם פנ"פ- הרבה מההתעסקות היא סביב מה שהיה שם, על הקיר, בשירשור.
שפת ה"לייקים", בלי לפרט, להסביר, לנמק. תן לחיצה ואצמע מורמת, ואמרת את כל מה שיש להגיד.
לא באתי להעביר ביקורת על העניין, רק להאיר נקודה קטנה.
כל העסק הזה מוכיח שיש בנו את הכח לדבקות מטורפת!
ואפשר לקחת את הדבקות הזאת לעבודת ה'!!
אני חייבת לעוף, אז קצת קיצצתי ת'סוף, תפנימו ת'פואנטה..
המשך יום טוב לכולם!!!
