קודם כל השלישי הוא עדיין בקלאסיקות ועוד לא מתחיל באמת האקשן אז  הוא לא אינדיקציה 

דבר שני כיוון של לא קראת את אחד ושתים אז את לא הרגשת כנראה את כל המכלול ואת הגאונות של הסופרת 

ושלישית הספרים באמת הרבה יותר טובים מהסרט , הסרט הוא רק דגימה מזערית וקטנטנה ולא משקף אפ' בחצי את הספרים  

לא יכול להיות לי מושג לגביו.

רק לאחר שאקרא אוכל לדעת.

אבל הסרט השלישי מקביל כמעט לגמרי לספר. לא זכור לי שהפסדתי בו הפסד משמעותי. בטח יחסית לספרים אחרים שבוימו לסרטים.

אבל השלישי הוא לא הכי טוב שלה

הכי טובים הם

במקום הראשון: 7- אוצרת המוות

במקום השני-1-אבן החכמים

ובמקום השלישי-4 - גביע האש

רק מהסרט החמישי בערך מתחילים לחרוג מהספר...ולגבי-ספר ילדים,למה צפית?לקלאסיקה ספרותית?יש כל מני סגנונות של כתיבה וספרים,המטרה של הספר היא לא השפה הגבוהה וניתוח הרגשות,אל תצפי ממנו להיות נשים קטנות,או-אל תיגע בזמיר- כי הוא לא..זה סגנון שונה,וגאוני בפני עצמו..וכמובן יכול להיות שדעותינו חלוקותעל טעם וריח..

אם רואים קודם כל את הסרט, ואח"כ קוראים את הספר, זה שונה מאשר לקרוא את הספר, ואז לראות את הסרט, כי ככה אתה שם לב לפרטים הקטנים שאולי הם לא חשובים... בקיצור, הסתבכתי....

אבל העלילה בספר השלישי באמת הכי פחות טובה, כי היא הכי פחות חשובה לעלילה הכללית.

אם רואים קודם כל את הסרט הוא מצמצם את המבט על הספר

נ.ב. לא ליגוע בהארי פוטר הוא פרה מאוד קדושה

טוב, אני אמשיך לקרוא עוד ספרים בע"ה, ונראה מה יהיו התוצאות...

נ.ב. יוסי שושן, לא הבנת כבר, שאחד ה-תחביבים שלי זה לשחוט פרות קדושות?...

אני ממש לא מעלה שסוגדים לספר, אבל אני חושבת שיש בו הרבה יותר מאשר 'ספר ילדים'

שכנראה באמת יותר חזק בגיל צעיר יותר..

אבל ה"סגירת קצוות" בספר השביעי מעולה, וגם איך שהסיפור מסופר..

מווחה על כבוד הסופרת

אבל זכור לי שכשקראתי את הספר היו דברים שהיא סגרה באופן מעולה -כמו הסיפור של סנייפ, אבל היו גם כמה דברים שהפריעו לי.
הבעיה - אני ממש לא זוכרת אותם כרגע..

הסופרת היא אנטישמית מס 3 בעולם..

מאיפה המידע?

6

5 

7

4

1

3

2

אגב יהי ממש נחמד אם תהיה אפשרות למנהלים לפתוח אותו מחדש כי יש עוד קושיות [טעויות של רוליג ]

וגם חלק מהתשובות לא נכונות [פעם כשזה היה בין הדפים הראשונים ניסיתי להגיב אבל עברו שבועיים]

.

לאיזה גיל אתה מתכוון כשאת\ה  אומר\ת ילדים?!??

ותכלס גם חסרות בו מאד התפתחויות הדמויות (הארי וחבריו בגיל 18 נשארו מאד דומים לעצמם בגיל 10..)

אבל לבנות עולם אחר לגמרי - זה גאוני. הבתאדם הזאת אשכרה בדתה את כל הפרטים לפרטי פרטים בתוך הראש שלה.. והשילוב של מה ששמענו בספר אחד לדברים ששמענו בספר אחר לעלילה הגיונית מתמשכת - זאת אומנות.

זה נראה לך נורמלי ורגיל (:

מבליחה לרגע לפני שאני נעלמת מכאן שוב -

בתור אחת שקראה את הספרים הרבה פעמים (במיוחד את הראשונים, כי כמעט כל פעם שיצא עוד ספר, קראתי שוב את כל הסדרה, ובזמן שחיכיתי עד שייצאו הספרים הבאים, קראתי שוב את הראשונים), זו דעתי:

הספרים באמת קסומים וקוסמים יותר (משחק מילים לא מכוון) לילדים. כשאני קוראת את הספרים עכשיו, הם פחות שובים אותי ממה שהיה פעם. בגיל צעיר יותר, היה להם יותר קסם, משהו שא"א להסביר אותו.

ואחד מהדברים שאני אהבתי זה הסיטואציות שרולינג מתארת, שעם הרבה מהן הזדהיתי ויכולתי להרגיש אותן קרובות אליי- לא כי חוויתי משהו דומה, אלא גם בחוויות שונות... כאילו משהו בתחושות ובמחשבות הרגיש לי זהה. דוגמא קטנה- האמירה של הארי לדמבלדור, בתחילת הספר השישי, שזה פשוט קשה לחשוב שסיריוס לא יכתוב לו יותר (לא מצטטת במדויק). אז לא חוויתי אובדן מקרוב, ברוך ה', אבל התחושה הזו כן חזרה אליי כשנפטרו אנשים מסביבי, והרגשתי קרבה והזדהות לכאב שהמשפחה האבלה חווה, והמשפט הזה עלה לי.

עד כאן חפירה לילית.

לדעתי דווקא הספר השלישי הוא הספר הכי טוב והוא גם הספר שהכי דומה לסרט..

הספר הכי פחות טוב לדעתי הוא החמישי..

השישי הכי טוב!

השביעי מעולה, אבל אין על השישי!!

הספר נחמד אבל הסרט תודי-זוועת עולם!!

לדעתי, העניין בהארי פוטר נסוב לא סביב עלילות בית ספריות ,

אלא סביב עולם מאגי שלם שיצרה רולינג. הפרטים הקטנים שמתאספים לכדי העולם הזה, מאבדים ערך אם כבר צפית בסרט.

הפנטזיה מאוד פשוטה במובן שזה לא ספר מדע בדיוני למבוגרים שעושה שימוש בחוקים פזיקליים ומתמטיים ומכופף אותם באופן שמצריך חשיבה פרוצדוראלית ומופשטת בשביל להבין. היא לא מאוד פשוטה לעומת זו של טולקין למשל, שעושה שימוש במיתולוגיה. גם ההוביט מיועד לילדים, אלא שהוא רפטטיבי ומלא מלחמות, לא משהו שיצליח בקרב ילדים, אבל כן בקרב מבוגרים צעירים.

אין ספק, שקהל היעד של הארי פוטר הוא ילדים. המבוגרים יכולים להנות כאמור, לא מהעלילות הקטנות, אלא מהתמונה הגדולה דווקא. וזה אובד ברגע שצפית בסרט.

_____________

שערים חשמליים

כנראה שבכל זאת יש לי נשמה צעירה...

תובנות ועידכונים יגיעו בע"ה, בסיום...

תיהני!!

ולגבי הודעתך הראשונה -

אין לי כוח לחפור,

אז בקיצור - לדעתי אכן ספר נחמד, כהגדרתך, יצירתי למדי ברעיונות שבו (בעיקר הקטנים והחמודים כמו תחנת 9.75..)

קריא מאד - אבל רק פעם אחת (באיזשהן X שנים..)

כי הכתיבה דלה מידי עכשווית מידי ומיסחרית מידי

מכדי שיהיה תענוג אמיתי  -מעבר לסיפוק הידיעות של מה התרחש הלאה - בקריאה שלו.

השביעי ממש לגילאים גדולים.

השלושה הראשונים באמת ספרי ילדים.

כשהיא ראתה שגם מבוגרים מתעניינים, היא המשיכה לכתוב ברמה יותר גבוהה.

אם ראית את הסרטים  אני חושבת שאכלתך אותה- הנאה מהארי פוטר לא תהיה לך.

לא נראה לי שיש מצב שתקראי את הספר ותדמייני משהו שונה מהדמויות והמקומות בסרט- והסרט פשוט גרוע!!! -את רואה את הספר כמו הסרט, אז למה שתאהבי אותו?!

וזו לדעתי גם הסיבה  שאת לא רואה הבדלים עצומים בין הספר לסרט, קראת את הספר עם הסרט בראש..

אני לא ראיתי אף סרט בשלמותו כי נורא עיצבן אותי שהסרט כ"כ שונה מאיך שאני רואה את הדברים.

וחוץ מזה, זה באמת ספר ילדים, ואם קוראים אותו בקריאה בקורתית של מבוגרים "רציתי לראות על מה המהומה"

בספרים האלה צריך אך ורק להנות מהעלילה הכיפית כי אין שם שום עומק אחר!!!

וטוב, זה באמת ספר ילדים....  אני קוראת את הספרים האלה בלי סוף מגיל שמונה, ככה שעכששיו זה גם מין נוסטלגיה כזאת... בתור אחת שנורא אוהבת את הספרים האלה- לא נראה לי שהייתי נהנת לקרוא אותם סתם עכשיו..

בכל מקרה החוסר התלהבות שלך נובע נראה לי בעיקר בגלל הסרטים.

להעלות תובנות.

טוב, אז בעיני, הספר הכי חמוד, הוא דוקא הראשון. בו הקסם של האגדה הכי חזק בעיני.

העלילה 'מותחת' ואני שמה אותה במרכאות כי היא מותחת באמת, בעיקר לילדים.. כן, מה לעשות.. בעיני היא כך עד הסוף.

נהנתי מהמשך הקריאה בסדרה, בשל הסיבות שהזכרתי כבר.

הכרתי את הדמויות, וקסם לי אורח חיי החברים בבית הספר, והכי הכי  קסמה לי 'המחילה'... גם הדמות שהכי חיבבתי היא גברת וויזלי...

אין ספק יש בספר כמה רעיונות ממש מתוקים, כמו רשת 'הפלו' 'מכתב צרחן' 'הגיגית' ועוד רבים...

בעיקרו

בעיקרו של דבר, הספר כספר פנטזיה די בנאלי.

הדמויות העיקריות נחמדות, הדמות של הארי פוטר חביבה אבל כל העניין הזה, עם כוח האהבה שגובר על כוחו של לורד וולדמורט, גובל בהחלט בקטשיות, וגם בניחוח נוצרי.

כמובן דמבלדור, הוא דמות הסבא הטוב, שכולנו היינו רוצים לעצמנו...

הרמיוני היא האינצקלופדיה המהלכת השימושית כ"כ...

וכן הלאה...

אבל בהחלט נהנתי מן הקריאה. היא חמודה ומאווררת כמו שרק ספרי ילדים עשויים לאורר...

האם אקרא אותה שוב? ימים יגידו...

מה שבטוח הספר השביעי הוא הפחות טוב בעיני...

תוך כמה זמן אתם מתכננים לענות?

עיין נא בכמה פורומים אחורה בפורום סופרים. כתבתי שם רשימה ארוכה.

בהצלחה!

מצד אחד יש זכויות יוצרים, ומוסר דרך ארץ וכו',

מצד שני יש שיאמרו שזה זוטו של ים וכו'.

ולמה ספרים בדרייב, אם אפשר לשאול? אתה קורא במחשב?

יש אפליקציות טובות לזה, בתשלום סמלי או יותר

אבל אני לא מכירה לעומק כי אני קוראת אותם מודפסים

פשוט יש לי קורא ספרים

ולא בא לי לשלם על כל ספר שאני קורא, אני קורא מלא ספרים ולוקח לי לילה לספר גדול, אז לא חבל על הכסף?

ויפה על הציטוט בחתימה

אילו היה לי כח הייתי קוראת שוב את הסדרה ומוציאה משם ציטוטים יפים לשמור לי

ייצבה אצלי המון יסודות לעבודת השם ולעבודה פנימית.

מי הכי אהבת מהדמויות, ואיזה ספר לדעתך הכי חשוב?

מה הכוונה ספר הכי חשוב? מבחינת מה?

מהדמויות מאוד התחברתי לטורנאל מהספר האחרון אבל יש עוד הרבה

אני חושבת שאיסתרק הוא הספר הכי הכי

אבל הדמות שהתחברתי אליה היא מהללאל

זה שאיסתרק קוצר את המקום הראשון זה דבר מוסכם

אמנם לצערי קראתי את הסדרה בסדר מבולגן, כך שזה מעט פגם לי בקריאת איסתרק שהסוף צפוי... אך חלק גדול מההנאה בקריאה הוא החזרה פעם שניה ושלישית ולא רק העלילה. כך שנותרתי עם הנאה

שקידה במסך,
אני רואה את זה עליי, ככל שאני יותר במסך
ככה אני פחות רוצה לקרוא ספרים...

אבל קראתי לא מזמן את נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב

ואמנם לא לגמרי גלאט (לא משהו מוגזם או משהו)

אבל... וואו.

תודה על התגובה. אני כל כך אוהבת לנתח ספרים (טובים!)

"והיום איננו כלה" מתעלה עליו מכל בחינה ובייחוד ברמה הטכנית.

אבל אלה שני סיפורים שונים ואני חושב ש"נמר השלג" נוגע בעניינים מאוד מהותיים, בעומקם של דברים.

נראה לי על פניו ספר רציני. כן?

קראתי לפני שנים

ועדיין זוכרת לטובה את הדמויות, העלילה, המסרים.

תהני

יש סקאלה של ספרים, כמו סקאלה של רמה תורנית. ולדעתי זה תלוי בכותב וביראת שמים שלו..

אלה ספרים שהכותב או הספר מדברים על העולם הדתי:

אבידות- מיכאל שיינפלד

וגם מים שאין להם סוף - מיכאל שיינפלד

וגם עד שנגיע הביתה- מיכאל שיינפלד

הרב ליאור אנגלמן כתב ספרים יפים-

לא מפסיקים אהבה באמצע,

קשורה בנפשו

סולם גנבים

הספרים שלו כתובים טוב והדמויות מעניינות.

שמונה דקות אור- של ליהרז טויטו פרומן,

מספר על הרב מנחם פרומן זצ"ל, כביכול מנקודת המבט של אשתו אבל בצורה של סיפור עלילתי מעניין ויפהפה לדעתי.

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון- יפה ממש ברעיון המרכזי וגם הספר עצמו כתוב טוב

השנה שאחרי הפור- אברהם אליצור- ספר טוב באווירה ישיבתית

וכמובן חרשתא- של יהודית קגן. ספר ביכורים אבל כתוב ממש טוב, ברמה איכותית מאד

ספרי סיפורים ששווה לקרוא:

וופלים לימון, של יהודה גזבר

סיפור קטן- ספר שיצא לפני בערך 17 שנים עם הסיפורים של העלון עולם קטן

גלגל חוזר- איתן הוד

חצי חלון, חצי מראה- של מוני אנדר. זה בעצם ספר חרדי אבל אנושי מאד, ולכן הוא לא חרדי קלאסי.

יש עוד כמה, אבל נראה לי זה מספיק להפעם.

ויש גם ספרים חילוניים שאהבתי, לרשימה אחרת

סולם גנבים לא אהבתי - זה של הרב ליאור אנגלמן?!

4 רווקות מהשומרון - לא הייתי ממליצה. לגמרי לא. מאוד לא צנוע

בלשון המעטה. רק הולך ומדרדר. די הזדעזעתי . בכל זאת, בחורה דתית.

אנסה בלי נדר את היתר.

ספרים חילונים אני מכירה , ראי את הרשימה שלי

אם את רוצה, כדי למנוע כפילויות (בערך מלפני חודש וחצי,

חודשיים).

מוכנה לשמוע עוד. אין הרבה ספרים טובים, לצערי.

תבורכי.

ושהמסר שלהם צנוע וטהור?

לי ב"ה יש מספיק ספרים בספריה- קוראת הכל.

ואני חושבת שלפעמים המסרים גדולים יותר מהסיפור עצמו...

באמת בספר "הקב"ה וארבע רווקות מהשומרון" יש תיאור של תהליך שהבחורה עוברת.

כן היא נהיית פחות "שומרת" על ההלכה ועל הגדרות והצניעות.

אבל המסר הוא, ובכן, המסר הוא, שהשם יתברך נמצא איתה. 

שם שום מסר מיוחד מלבד קלות ראש וחוסר גבולות.....לא הרגשתי שום שום הערכה

לבחורה הזו. וגם הספר לא מעניין במיוחד בכלל.

בודאי שהקב"ה נמצא איתנו בכל, אבל אנחנו נעשה את כל התועבות ונאמר בגלגול עיניים צדקני

שהשם איתנו?  במה זה בדיוק מתבטא? מה הקשר שלך לבורא העולם, איך את מבטאת אותו מלבד

לעשות ככל העולה על רוחך ולהגיד שאת מחוברת להשם? זה קצת נוצרי, הייתי אומרת...

אני מדברת על הספר כמובן.

אבל באמת, מעדיפה אם אין ברירה לקרוא משהו לא צנוע

של גויים או חילונים, רק לא פריצות במעטה של יראת שמים.

אני קוראת גם ספרים לא משלנו ולא דתיים ולא עם מוסר יהודי דווקא.

כן מאוד מעדיפה לקרוא ספרים נקיים. אבל לצערי, אין כאלה כמעט.

אם תעייני ברשימת הספרים ששלחתי לפורום פעם, תראי שרוב

הספרים, בעצם, כולם כמעט, הם ספרים לא משלנו.

אם את לא מוצאת את הרשימה, תכתבי לי ואשתדל לחפש ולשלוח

(אם אדע איך, אני די סתומה לגבי כל הקשור למחשבים, טכניקה

וכו'....)

נורא תודה על ההתייחסות שלך. זוכרת שענית לי פעם כששאלתי אם

קוראים שאת קוראת.

וגם אז נראלי יותר צופה אבל גם קורא הרבה (בעיקר בפורום)

כאילו, התחלתי לקרוא, ממש בעמודים הראשונים, ונראה אמנם מחוספס אבל מלבב.

סיימתי זה עתה את "חתול נודד וחברים" ולהערכתי הוא פשוט יפני מדי לקרוא הישראלי. והאמת גם לא כזה מרשים כמו הספר הראשון.

נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב קצת מסובך לקריאה, לא מדהים ברמה הטכנית כמו והיום איננו כלה, אבל אדיר. לא 100% גלאט אבל בגבול המאופק. מאוד מדכא בהסתכלות הכוללת.

שירה: חוץ מהידועים, ממליץ על דוד פוגל. גם אהבתי את "זמירות ירוקות" של זרובבל גלעד, נדמה לי שתאהבי.

גם די עצוב. אבל שווה. 

לא מכירה את החתול....

אייטמטוב - שמעתי שלא ישווה להיום איננו כלה. אנסה, בלי נדר.

דוד פוגל - משורר שואה, אא"ל (אם איני טועה). נכון?

אני אוהבת את זלדה, מבלי להבין מרגישים ש ז ו   שירה!

אולי את יהודה עמיחי (ממה שקצת קראתי. חוששת קצת מהחילוניות שלו....)

אנסה אולי בעז"ה את חלפי וזרובבל גלעדי גם.

מהו הספר הראשון של חתול נודד...?

קרא, לענ"ד, את חכמת (או מתנת, לא זוכרת, כתבתי ברשימה) היפני; מאוד פשוט במובן החיובי ויפה. יש בו משהו שמעבר.

גם גן הפרחים הלבנים, יפני, מלחמת העולם השניה, מנקודת ראות יפנית. ספר טוב. לענ"ד

סודוקו רוצה לחיות- ילדה שנפגעה בפצצה האטומית על יוון. יפה מאוד ועצוב. מה שמוזר זה שהכותב הוא....גרמני. לא יודעים

כנראה מי הוא. נכנס ונתן את מה שכתב וזהו. נדמה לי.

גיט שעבאס לכולם!

יחסי אליו הוא קצת אמביוולנטי. ממש אהבתי אותו כשקראתי אותו. גם ברמה הטכנית, זה הרגיש שהוא כתוב מצוין וייחודי. העלילה היא קצת צפרדע מתבשלת כזה והחלק הכי טוב בעלילה אני חושב הוא מתי הצפרדע (הקורא) קולטת שהיא מתבשלת. בכיתי לא מעט. ואז ברטרוספקט, הרגיש קצת קיטש. אבל אם זה עובד, זה עובד. אגב, יצא לזה גם סרט – נקי לחתולין, קיטש עוד יותר מהספר, די קלאמזי אבל יש פסקול של הזמרת קוטרינגו שזה נחמד מאוד.

כן דוד פוגל משורר שואה וגם נספה בשואה. שירים מאוד, מאוד כבדים. אבל יפים.

זלדה מהממת. למרות שלא לכל ממש התחברתי. יש לה סגנון כזה מחובר, אנושי ואותנטי, יחד עם העדינות הדתית.

אולי זו סנוביות. (יש בזה משהו....), אבל מהמעט שקראתי, לא התרשמתי במיוחד. 

כן נהניתי מפסיעות (?) בחול של אורנה....(?)

 על מה הספר?

גיט שעבאס!

כנראה שאני שייך לפורום אנשים רגישים

לא קראתי את הספר

ורגישות זו תכונה טובה

עם כל אווזי הבר

היא ניסתה ללמד גיאורפיה כך, נכון? צריכה אולי לנסות שוב.

החלפתי בספריה את הסיפור שלא נגמר - אבל הוא כתוב כולו ב...ירוק!

מבינה את המחבר, אבל קשה לקרוא כך!

וזכור בתור ספר חמוד שאהבתי

לגבי הסיפור שאינו נגמר – חלקו כתוב באדום!

וזה חלק מהעניין, זה ספר ישן וחמוד מהזמן שבו סופרים היו מאוד יצירתיים