אני מציע לעבד את מה שעוצראותך עם עצמך, או איתנו, או עם אדם חכם מסויים

אבל אחרי שהבנת שככל הנראה זה בכלל לא קשור לבחור ההוא- אל תשליכי את הבעיה שלך עליו ותפרדי

לך לא מגיע העונש הזה וגם לא לו.

כנראה שאת מאותם 95% שלא זכו לאהבה ממבט ראשון ובטוחים לגמרי שהנה פגשתי את בעלי, ומתלבטים יותר או פחות במהלך הקשר, ומבינים שאהבה וכימיה (לא מדבר על התאמה בסיסית ראשונית= מציאת חן") ובעיקר רגש, צומחים עם הזמן והחוויות והיכולת להרפות

בהצלחה!!

מקווה שכיוונתי מעט

אני לא.

וזאת גם בעיה. שהוא כבר לגמרי מקדימה עם הקשר הזה. אני הולכת כל כך לאט שלא ברור לי איך יש לו סבלנות.

ניסיתי ללכת ליעוץ אצל מישהי, זה לא ממש עזר

עיקר מה שכולם אומרים הוא שחייב הערכה של מאה אחוז לבן הזוג, ואני פוחדת שיש כאן בעיה, שאני לא מצליחה להעריך אותו בכל מאודי. למרות שיש בו צדדים נדירים שאני כן מעריכה מאד.

אולי היכולת להרפות מאד בסיסית כאן, למרות כל הלחץ מסביב, כבר עכשיו

תמיד הייתה לי מין אמונה כזאת שכשהוא יגיע אני פשוט אדע כשהוא הגיע ולא אתלבט רגע אחד, אז נכון שאחרי הדייט הראשון אמרתי לעצמי שזה בטח יהיה בעלי ועל הדייט השני השלישי והרביעי לא התלבטתי כמעט בכלל, אחר כך הרבה דברים מציקים צפו ועלו

ועדיין ממש חבל לי לוותר עליו, ועלינו

תודה על מה שכתבת.

שאומרים שצריך"הערכה של 100%" לבן הזוג..

אולי יכולים לומר שצריך להיות שלמים ב100% עם ההחלטה (בלי להיכנס לזה עכשיו), אבל "הערכה100%"?  לא יכול להיות אדם שאנו רואים בו גם צדדים לא מושלמים, אבל אנו שלמים עם הבחירה בו?

הרי ברור - אני מניח - לכל אחד, שעם החיים, יהיו צדדים שהוא יעריך יותר ויהיו כאלה שפחות. החכמה היא האם מה שפחות לא יפחית מהיחס אל המכלול של האדם, ואולי אפילו יוסיף חן כחלק מאישיותו.

שאין לו חסרונות?!

ודאי שיש לו!

ובעז"ה עם הזמן תגלי עוד חדשים....

המטרה היא לא למצוא אדם בלי חסרונות, אלא למצוא מכלול של אישיות.

בנ"א שהיתרונות שלו מחפים על החסרונות שלו.

ושאת מסוגלת להתמודד עם החסרונות המסויימים שלו.

חודשיים זה לא הרבה, וזה מאד לגיטימי שעדיין יש התלבטויות ומחשבות לכאן ולכאן.

ואם לצטט אותך "הוא האדם הכי טוב שפגשתי אי פעם"-> זה נשמע לי כמו סיבה טובה להתאמץ, כי בסופו של יום כשמקימים בית הדבר שהכי משפע על היומיום זה המידות של שניכם. יכולת תקשורת נכונה ואמיתית, יכולת לקבל ולהבין. 

אני ממליצה לך לנסות עוד, ללכת לחברים ביחד, לעשות דברים מיוחדים, לנסות למצוא זמן לפגישות ארוכות ואולי גם שבתות אצל חברים. ולהתפלל על זה הרבה

ב"הצלחה מותק!

בשורות טובות!

(ואם בא לך, את מוזמנת לאישי בכיף )

יש סיכוי.

שמעתי על כמה מקרים כאלה, וב"ה רובם נסגרו בחתונה שמחה וחיים מאושרים לאחר מכן,

אז אל פחד, זהו דבר טבעי לחלוטין, ממה אין לנו חששות? 

אתן הנשים, מתחברות לדברים בצורה רגשית, בשונה מאיתנו, הגברים שמתחברים לדברים בצורה שכלית.

התחברות בעזרת הרגש לוקחת יותר זמן מאשר התחברות בעזרת השכל.

בשכל לוקחים את הנתונים הכוללים, מעמידים אותם, בודקים אותם ותוך מספר קטן של פגישות הבחור יודע אם זה זה או לא.

לעומת זאת, הגברת, מנסה להתחבר לדבר בעזרת הרגש, וזהו תהליך, ארוך יותר בד"כ.

דוגמא להסברת העניין, (ותודה לאחותי שמסע קניות קטן איתה עזר לי להבין את זה)

וסליחה מראש על ההכללה 

איך קונים חולצה? 

גבר רוצה לקנות חולצה, רואה חנות חולצות, נכנס אליה ומחפש חולצה.

הוא בוחר מידה, צבע, סגנון וכמובן שהמחיר יהיה כרצוי.

נכנס לתא הלבשה, מתאים? הולכים לקופה ומשלמים.

וגברת? איך היא קונה חולצה?

(יכולות להיות עשרים סיבות למה היא תרצה לצאת לקניות, אבל נניח שהיא צריכה חולצה חדשה לכבוד אירוע כלשהו)

הולכת ברחוב, ומחפשת חנות חולצות. עוד לפני שהיא בכלל מגיעה לחנות,

היא מתחילה לחשוב איזה חולצה מתאימה לה (ואלו הן מחשבות רבות )

או מזל טוב, היא מצאה חנות חולצות, רגע החנות הזאת משדרת אווירה חיובית? אם לא, זה לא שווה!
ב"ה היא מחליטה להכנס לחנות, היא מתחילה לסרוק את מבנה החנות ואת הסחורה שבה. (לאו דווקא את החולצות, אלא את הכל, מי יודע אולי היא תמצא עוד משהו)

היא מגיעה למדף החולצות, בוחרת צבע, מידה וסגנון.

תופסת את החולצה ביד ומתחילה לחשוב

לאיזו חצאיות החולצה יכולה להתאים?

איך אני אראה בחולצה הזאת?

מה אני משדרת עם החולצה הזאת?

ועוד כמה שאלות...

היא מתחילה לדמיין את עצמה הולכת עם החולצה לאותו אירוע. נראת טוב?

במזל טוב היא מחליטה למדוד אותה.

היא יוצאת מחדר ההלבשה ומתחילה לבחון את עצמה (את עצמה לא את החולצה) שהיא לבושה בחולצה.

החולצה משדרת לי מראה טוב?

במידה וכן, עוד כמה סיבובים בחנות, להתרגל למחשבה שהחולצה שלי

וקונים

אז מהו ההבדל?

גבר מתחבר לזה עם השכל, 

הנתונים היבשים טובים? מצויין, זה טוב!

לעומת זאת, הגברת,

לרגש הנתונים היבשים לא מספיקים,

צריך מכלול, צריך חיבור,

אם אין, מאוד קשה לה להתחבר ולהחליט שזהו זה!

ועוד סיבה שיכולה להיות, 

אדם (וכל חפץ בטבע) אוהב להיות בשיווי משקל, הכוונה בלי תנועות חדות.

להשאר בנורמה שלו ולא לחרוג לגבולות אחרים.

לקחת החלטה כזאת, שזהו הבחור/ה שלי.

זוהי החלטה שמוציאה משיווי משקל ולכן מאוד קשה לנו לעשות אותה.

קשה לנו לשנות את הנורמליות הרגילה שלנו.

אבל, בד"כ אחרי שעושים את החלטה וקצת זזים, מבינים שאנו בד"כ נמצאים במקום הרבה יותר טוב.

כידוע לזמן יש נפלאות וסגולות משלו,

אני ממליץ לך לקחת את הזמן שלך,

להתחבר לקשר בצורה מלאה (למרות שתמיד יהיו עוד קצת ספקות)

להבין עם המצב שזהו, את כבר לא בחיפושים אלא מצאת.

 ובעיקר, להשלים עם העניין שאת הולכת לשנות סטטוס.

בהצלחה ובעז"ה גם הרבה מזל טוב. 

שנכנסנו אליה

ביקום?!

ציבור הבנות יודה לך ברמות שאתה לא מתאר לעצמך...

זה מאוד תלוי עד כמה אנחנו מבררות ומזקקות את המקום הזה מדמיונות ושטויות של המקום הנפול בשכל שלנו.

ומקשיבות יותר ללב (כשהוא נקי!) ולאינטואיציה בריאה.

תנסו להיות ביחד זמן ממושך,

משהו כמו יום או יומיים של טיול או משהו כזה,

ואז תראי איך את מרגישה.

בס"ד בר"ה

שעברת הרבה הרבה בחורים. וידעתי לפסול היטב כשזה נצרך.

אחרי שפוסלים כ"כ הרבה, הדבר הראשון שמחפשים בדייט, הוא.."על מה אני יכול\ה לפסול?"

הנפש שלנו מתרגלת לפסול, לכן כשבאצת קורה שם משהו, זה נראה לנו מוזר...

לפי התיאורים שלך, זה נראה שזכית..

בעזרת קל חי העולמים, שתזכי תמיד להתקדם ולהצליח, ולעולם לא לעצור!!

שפע הצלחות וישועות

קחי את הזמן שלך, מה שאת מתארת זה רגיל לחלוטין, ממש לא נצרך להפרד.

תבשרי לנ"ו בשורות טובות!

את מתחברת אליו? מרגישה משיכה? יש לך פרפרים בבטן? מחכה שהוא יתקשר?

אם את עונה "כן", על כל הנ"ל, אז הייתי אומרת להמשיך.

אבל אם את עונה "לא", הייתי שוקלת את זה עוד הפעם, ובודקת מה מפריע לך מהלתקרב אליו רגשית, מה בו "דוחה" אותך (לא "דוחה" בקטע המגעיל), ואולי כאן תמצאי תשובות שיוכלו לעזור לפתור לך את הבעיה..

אני מתחברת אליו, לרוב, יש דברים מסוימים שמפריעים לי.

אני מרגישה משיכה 

פרפרים בבטן. לא נראה לי. בהתחלה- התחלה, כן היו. שבוע שלם לא אכלתי ולא ישנתי.

ואני גם לא תמיד מחכה שהוא יתקשר [בעיקר כי אחרי הפגישות אני מאד מסתבכת עם עצמי, וכי פחות טוב לנו לתקשר בטלפון.]

זה המצב, בערך

בעיקר לאור התגובות...

אז אני אנסה להסביר מעט יותר-

יש בו משהו שבאמת תמיד חיפשתי, גם לטווח היותר ארוך של החיים

הוא בן אדם עם לב טוב בצורה נדירה, אבל באמת, אכפת לו ממני, בכל תחום אפשרי.

זורם לנו ביחד, כיף ונעים.

אבל-

יש בי צד מסוים שלא מצליח לקבל אותו לגמרי. יש לי הרבה היסוסים לגביו, אבל כבדים, לא כאלו שצצים מדי פעם אלא כל הזמן כמעט. לפעמים הוא נראה לי מתאים לי בדיוק, ולפעמים נראה לי שאני איתו רק כי אני פוחדת למצוא את עצמי לבד בסוף... ח''ו. [מה שלא באמת הגיוני כי אם זה מה שמנחה אותי יש רבים שיכולתי להיות איתם ובחרתי לפסול. ובכל זאת אני חוששת שזה מה שמנחה אותי.]

יש לי הערכה אליו בתחומים רבים, אבל יש גם תחומים שאני לא מרגישה אותה

לפעמים יש לי ממש סוג של רתיעה ממנו.

מה דעתכם?

לא כזה ולא כאילו ולא בערך ולא על יד ולא אולי ולא אחר כך ולא כמעט.

אם את לא אוהבת אותו, אל תתחתני אתו.

מאידך, אם משיקולים שונים את כן מתחתנת אתו, אם תצליחו אז תהיה לך הפתעה טובה...

אני לא ככ משתתף בפורום אבל אני חושב שאני חייב הפעם...

נפגשתי עם בחורה קצת יותר מחצי שנה. הערכנו מאוד אחד את השני, היה לנו כיף ביחד, הרבה עליות ומורדות ואפילו תקופות -לא תמיד ככ קצרות- של קושי ממשי.

במשך כמה חודשים הרגש היה ברמת "הוא/ היא נחמד/ה, כיף לי איתו/ה, אבל לא איזה ריצה בין סביונים עם רקע ורוד ולבבות...".

מצידי הייתי בטוח, לה היה המון חששות...

עברנו הרבה שלבים, בהרבה זמן - ובעזרת ה'(!!!) בקרוב אנחנו מתארסים (כבר סגור...)

כדאי גם לתת לזמן לעשות את שלו, אבל גם חשוב מאוד להתייעץ עם אנשים שמבינים בנושא, ומכירים יותר סיפורים ויותר לעומק מאיתנו. הייתי ממש ממליץ על הרב אליקים לבנון וגם עם אהובה צוקרמן.

המון בהצלחה! ושתזכו להקים בית נאמן בישראל בקרוב ממש!!!

ככל שתצליחי לזהות ולהגדיר במילים יותר מדוייקות, זה יקל עלייך לזהות מה נכון לעשות הלאה.

דוגמא שתתפס אולי כקטנונית אך בעיניי היא יכולה לסייע:

טוב לב נדיר. במה זה מתבטא? כי זה שאכפת ממך בכל תחום אפשרי, אולי נכון יותר להגדיר כשימת לב לפרטים הקטנים? או ידיעה איך לשמח אותך, וכו' וכו'

את לא צריכה למהר! חודשיים זה בסיס טוב להעמקת היכרות.

בהצלחה!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳