לפורום הזה..
אני רק אקדים ואומר- אני ודת זה לא ממש הולך ביחד. אני בשמינית, לומדת באולפנא, ודי רחוקה מהדת. אני לא מחפשת עכשיו משהו מעבר, ואנשים מכירים אותי יודעים שאני ככה.
יש לי 2 ידידים, שניהם דוסים [אחד בישיבה, והשני עדיין בתיכון] אבל באמת דוסים
ובכל זאת שניהם מדברים איתי הרבה
הידיד מהישיבה אני לא הכי בקשר רציף איתו אבל הוא אחד האנשים שמכירים אותי הכי טוב.. הרבה פעמים אנחנו משחנשים או שהוא מתקשר באמצע הלילה ומדברים.. אנחנו משתדלים לשמור על קשר ופעם ב גם נפגשים
הידיד שבתיכון הוא בגילי, היינו במסגרת משותפת די הרבה זמן, תמיד התחברנו שמה טוב, ועזבתי לפני שנה, וואלה אנחנו עדיין בקשר. אנחנו מדברים כמעט כל יום, מסוג האנשים שבחיוג המהיר שלי ותמיד יעזור לי [כולל טרמפים הביתה בשעות לילה מאוחרות..]
לפני יום-יומים דיברתי משו עם חברה, ויצא לי מהפה משפט כזה - "בנים דוסים לא ידברו סתם ככה עם בנות לכיף"
וואלה חשבתי על זה. מה איתם? כי הם באמת דוסים בצורה הרצינית [לא האלו עם המיליון ידידות], אז מה זה אומר; הם רצינים?
כי אני מתה על שניהם ממש ותמיד כיף לי לשמוע מהם, אבל לא מעבר. ואם אתם חושבים שזה הולך לכיוון הזה אז אני חושבת שעדיף שאנתק איתם קשר..
בקיצור, מה דעתכם?
[איזה חופרת אני, הא? ;) ]








