אני לא ממש יודעת איך להתנסח.
אני בת 18 וחצי, בוגרת לגילי.
עברתי הרבה בחיים ואני מאמינה שהניסיון שלי חישל והכין אותי לחיים.
מבחינה מסוימת אני מאוד מוכנה לזוגיות, יש בי יכולת הכלה, רצון ושאיפה לבניית העתיד ויכולות תקשורתיות.
הבעיה היא שיש לי לב שבור(לא רק בגלל אהבה נכזבת, אלא יותר בגלל ההתמודדויות שהיו לי בחיים האמיתיים...): אני לא מאמינה שאמצא מישהו שבאמת יבין ויצליח להכיל אותי, אני מוכנה לתת המון לבן הזוג שלי- נפשית וטכנית אבל אני יודעת שלא אצליח לתת לו להכנס ללב שלי.
וזאת אחת הסיבות שחשבתי ללכת על מתכונת השידוכים- שלא נדרשת ממני אהבה בשביל להינשא- צריך התאמה טכנית ומציאת חן.
אני לא יודעת אם זה פייר לבן הזוג שלי- שיהיה אדם מיוחד, שאני נכנסת מתוך ידיעה והכרה בכך שלעולם לא אצליח לתת לו את כולי.
האם כשאלמד להכיר ולהעריך את האחד המיועד לי אצליח וארצה להכיר לו אותי?
אציין שאני עוברת טיפול פסיכולוגי כבר תקופה.
תודה שקראתם
אני בת 18 וחצי, בוגרת לגילי.
עברתי הרבה בחיים ואני מאמינה שהניסיון שלי חישל והכין אותי לחיים.
מבחינה מסוימת אני מאוד מוכנה לזוגיות, יש בי יכולת הכלה, רצון ושאיפה לבניית העתיד ויכולות תקשורתיות.
הבעיה היא שיש לי לב שבור(לא רק בגלל אהבה נכזבת, אלא יותר בגלל ההתמודדויות שהיו לי בחיים האמיתיים...): אני לא מאמינה שאמצא מישהו שבאמת יבין ויצליח להכיל אותי, אני מוכנה לתת המון לבן הזוג שלי- נפשית וטכנית אבל אני יודעת שלא אצליח לתת לו להכנס ללב שלי.
וזאת אחת הסיבות שחשבתי ללכת על מתכונת השידוכים- שלא נדרשת ממני אהבה בשביל להינשא- צריך התאמה טכנית ומציאת חן.
אני לא יודעת אם זה פייר לבן הזוג שלי- שיהיה אדם מיוחד, שאני נכנסת מתוך ידיעה והכרה בכך שלעולם לא אצליח לתת לו את כולי.
האם כשאלמד להכיר ולהעריך את האחד המיועד לי אצליח וארצה להכיר לו אותי?
אציין שאני עוברת טיפול פסיכולוגי כבר תקופה.
תודה שקראתם
