שאלה לדיון ומחשבה-
הקב"ה חנן כל אחד מאיתנו בכישרונות וכוחות שונים ומיוחדים.
יש "מתנות" יחודיות יותר ויש פחות... (לא ממקום של זלזול ח"ו..)
האם האדם נדרש לנצל את המתנה הייחודית שלו?
האם בשיקולי הבחירה יש מקום גם לנטיית ליבו?
האם תרומתו לעולם היא דווקא בתחום הייחודי לו, בכישרון המיוחד לו, או שבכל תחום בו יבחר הוא יכול לתרום?
לדוגמה -
אם מישהי חכמה מאוד, באמת הקב"ה חנן אותה בהרבה שכל, והיא יודעת שאם תבחר בכך - היא יכולה לתרום למדינה ולעולם, נניח בתחום המדע. לפתח דברים, לחקור וכו'...
חוץ מהשכל שניחנה בו, היא רוצה להיות מורה. זה מקצוע שמושך אותה, היא אוהבת את זה וחושבת שזה מתאים לה.
במה היא צריכה לבחור?
בהוראה - שזה מקצוע "רגיל", שיש עוד רבים שעוסקים בו (גם לזה צריך כשרונות, וגם זה מקצוע חשוב ומשפיע, אבל בכל זאת יותר "רגיל"..), או במדע, בשימוש במתנה הייחודית לה?
אם מישהו ממש טוב במוזיקה, והוא חושב שאם הוא יתפתח בתחום הזה הוא באמת יגדל להיות מוזיקאי ויתרום לעולם במוזיקה שלו, וחוצמזה הוא גם חולם להיות נגיד טכנאי (שוב - זה לא מקצוע פחות טוב, רק פחות "ייחודי"..)
במה הוא אמור לבחור? בתחום הייחודי לו, או בתחום ה"רגיל" שגם אותו הוא אוהב?
או בכלליות-
האם האדם נדרש להשתמש במתנה המיוחדת שהקב"ה נתן, מתנה שבאמת אין עוד לרבים, או שהוא יכול לבחור בכל דבר, כי אוהב יותר את מה שהוא בחר בו, או כי סתם כך הוא רוצה, ואולי גם מתוך אמונה שבכל תחום שבו הוא יבחר הוא יתרום משהו לעולם...?
קצת הסתבכתי עם הניסוח, אבל מקווה שהובנתי...
אשמח לתגובות ודעות שונות..







