בס"ד
דבר תורה לפרשת נשוא
מבוסס על "מעט מן האור – באהבה!” של הרב חנן פורת זצ"ל
במרכז פרשתנו, הקב"ה מצווה על מצוות ברכת הכוהנים: “וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל אהרן ואל בניו לאמור: כה תברכו את בני ישראל אמור להם: יברכך ה' וישמרך: יאר ה' פניו אליך ויחנך: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם” (במדבר ו' כב-כז).
גם לפי הרמב"ם וגם לפי בעל ספר החינוך, ברכת כוהנים היא אחת מתרי"ג מצוות. הגמרא במסכת סוטה (טל.) אפילו קבעה מה נוסח הברכה שמברכים הכוהנים לפני נשיאת כפיהם: “מאי מברך? אמר ר' זירא אמר רב חסדא: אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה”. ברכה זאת משונה משאר הברכות שאנו רגילים לברך: בניגוד לשאר הברכות הכהן מוסף בברכתו "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן”, תוספת שלא מצינו באף ברכה אחרת, ועוד מוסיף את הביטוי באהבה בסופה. מה הטעם של שתי התוספות האלה? למה לא מברים "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להניח תפילין באהבה”? הרי זאת מעלה גדולה לקיים מצוות לא רק ביראה אלא גם באהבה.
קודם כל, יש לברר מי מברך את מי. אפשר לחלק את כל הברכות בשלושה קטגוריות: הברכות שהקב"ה מברך את האדם - “ויברך אותם אלוקים ויאמר להם אלוקים פרו ורבו וגו...” (בראשית א,כח), הברכות שהאדם מברך את הקב"ה – ברכת המזון לדוגמה, והברכות שהאדם מברך את חברו – כמו הברכה של יצחק ליעקב בנו. הקטגוריה האחרונה הזאת מעוררת שאלה: מה כוחו של אדם בשר ודם לברך את חברו? הרי הוא לא מקור הברכה שממנו הכל נובע? חיים להגיד שכאשר אדם מברך את חברו הוא בעצם מברך לה' שהוא יברך את חברו, כפי שרואים אצל יצחק אבינו: “ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ” (בראשית כז,כח). וכן אנו מוצאים בברכת כוהנים: “ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם”. הכהן אינו מקור הברכה אלא ערוץ התקשורת שעבורו הברכה מתפשטת.
הדבר יפה, אבל זה דורש מאיתנו לרדת יותר בעומק של הדברים: הרי הקב"ה יכול לעשות את הכל, למה הברכה צריכה צינור בני אדם כדי להתפשט? יש לציין שברכת הכוהנים אינה יוזמה של האדם אלא מהקב"ה. ז"א שהקב"ה רוצה דווקא שהברכה תבורך דווקא ע"י הכוהנים, והביטוי "באהבה" הוא המפתח להבין תשובה זאת. כשכהן מברך את ברכת כוהנים, הוא צריך לברך בעומק ליבו, הוא לא צריך להסתפק באמירת מילים גרידא, אלא לבו וכוח האהבה שלו צריכה לחיות את מילות הברכה. ה"מגן אברהם" אפילו פוסק עקבות הזהר שכהן שאינו אוהב את עמו או שאינו אהוב ע"י הקהל אינו רשאי לברך.
ואין מוכשר ככהן לברך את העם באהבה. לפי הזהר, הכוהנים מייצגים את מידת החסד, והלוים את מידת הדין. יש לכהן כוח לראות תמיד את הטוב שבכל דבר. הכהן הוא דוגמה של אהבת חינם. והחסד ואהבת חינם האלא הם ירושה של אהרן הכהן: “הלל אומר: הווה מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה”. וזאת הסיבה שדווקא כוהנים יכולים להוות את ערוץ התקשורת הזה שדרכו ברכת ה' מתפשטת, ושבברכה מודגש את הקדושתו של אהרן הכהן, כי זה ממידותיו שהכהן שואף את את כח לברך.
שבת שלום!

