בס"ד
הרכב עולה בכבדות על פסגת ההר ולאט לאט מתגלים הבתים של היישוב עמונה. אותו יישוב שנהפך בעל כורכו לסמל של מאבק וכיום שוב מתפרסם היישוב, שוב בנושא של עקירה והרס.
אנחנו מגיעים ליישוב ומייד הולכים להכניס שבת מוקדמת. מחלונות בתי הכנסת שבצידי ארון הקודש נשקפת ירושלים במלוא הדר ותפארת ואם נוריד מעט את מבטנו, נתקל בחרבותיהם של שמונת הבתים שנחרבו ונהרסו בתשס"ו. מחוץ לבית כנסת היתן להבחין בגבעת האולפנה שגורלה דומה לגורלה של עמונה. על לוח המודעות בכניסה שוב תלויות הודעות - על שביתת הרעב שמתקיימת ועל העשייה המשפטית ועל חיפוש בעלי האדמות.
הסיפור של עמונה, זה סיפור שונה
עמונה בנויה על 8 דונם. מתוך כל זה רק דונם וחצי אולי שייך לערביה שטוענת בעלות. אבל לממשלה לא אכפת, המטרה שלה לפנות את כל היישוב. ולמה? אז אפשר להגיד שבג"צ מחייב אבל גם הממשלה אשמה בכך שהיא יכולה להשאיר את ה-7 וחצי דונם הנותרים אך היא לא עושה את זה.
בבית הכנסת שומרים התושבים על אווירת צחוק. מארגנים מניין מוקדם לקבלת שבת ואומרים "בשביל האלה הצמים נכניס שבת מוקדם שיוכלו לאכול יותר מהר".
לאחר מכן, אומרים לי המארכים שלנו שהבעיה העיקרית במאבק זה שכל פינוי עומד להיות במועד אחר ולכן כול יישוב פועל בנפרד. מגון לא בשיתוף עם גבעת אסף וגבעת האולפנה לא אם עמונה. אם היה מאבק אחיד אולי העסק היה נראה אחרת. אבל בעמונה בינתיים יחסית רגועים, יש להם עוד חצי שנה את מועד הפינוי שלהם ועכשיו הם רק מתחילים את המאבק.
בשונה מגבעת האולפנה ומגרון, לעמונה אין תחליף, אין לאן להעביר אותם ולכן הפחד הוא שהם יזרקו גדול יותר. את גבעת האולפנה מעבירים לאזור אחר בבית אל ואת מגרון לאדם או ליקב, ולעמונה אין מקום כי גם עופרה לא מאושרת בחלקה.
שבת בבוקר-
בקריאת התורה מעלים (כנראה) את אחד מהשובתי רעב והגבאי עושה לו מי שברך על כך ומוסיף שהקב"ה יעזור לנו במאבקנו על ארבעת היישובים. לאחר ההפטרה עולה הרב לעשות מי שברך למדינה, כנראה ששם עדיין מאמינים שבידי השלטון יש עדיין את הכוח לשנות את רועה הגזרה, מה שהתברר במוצ"ש בגבעת האלפנה כדבר בילתי אפשרי
ובכלל-
דגלי ישראל מעטים ניתן למצוא בעמונה. פעם אחרונה שהם היו שם, הם היו שם על כתפיהם של כוחות היס"מ והמשטרה שבאו לפנות את התושבים. אך בכל זאת ניתן למצוא עדיין כמה כאלה תלויים החצרות עול גגות הבתים.
אחרי מנחה, כמה דקות לפני סעודה שלישית ישבנו במרפסת של המארחים, צופים על ים המלך ועל עבר בירדן המזרחי כבריזה נעימה חולפת על פנינו, ואנחנו מתכננים תוכניות כשהמארכים אומרים שאנחנו מוזמנים בעוד שנה וחודש שוב לחוות שבת בעמונה החזירה אתונו הבת שלהם למציאות כשהיא אמרה "אם נהיה פה בכלל עד שנה הבאה".
ערבית-
בבית הכנסת שוב צוחקים. שובתי הרעב חוזרים לצום ותושבים נוספים מצהירים בקול שהשבוע הם גם מצטרפים ("פלוני הוריד כבר 3 ק"ג, גם אני רוצה") אך גם האווירת צחוק הזאת מחזירה את תושבי עמונה למציאות, חשבוע נוסף של מאבק. ביום רביעי השבוע אמור ראש הממשלה להחליט על חוק ההסדרה אם להחיל אותו או לא. דבר שכנראה לצערנו לא יקרה ועמונה תפונה יחד עם מיגרון, גבעת האולפנה וגבעת אסף. אותה קבוצת יישובים במזרח בנימין שתושביהם יזרקו מהבתים ומראות ההרס יחזרו לתודעה.
במוצאי שבת שאנחנו יורדים מעמונה חולפות נמחשבות האם פען הבא שנבוא לפה זה יהיה בשביל מאבק על הבתים או שנוכל לבוא לפה שוב בתור אורחים ולהנות שוב מהמקום.
