כי באמת כמו שזה נאמר מעליי- זה כ"כ לא חשוב...!!!

יש פרטים שבאמת גיליתי שמסתירים קצת יותר מהותיים- בריאותיים, נפשיים, נטייה לאלימות וכעס...

אפילו מקצוע אחד של ההורים שיכול להעיד על משהו לא מתאים לגבי הבחורה עצמה (אלא אם הוא אורתודוכסי והיא רבה רפורמית במקצועה, מה עוד יכול להיות?).

(לא שואלת ספציפית לגבי פותח השרשור, באמת מישהו מצא דוגמא?)

יש אנשים שחושבים שאם אתה איזה מנכ"ל בחברת היי טק או חברת השקעות אתה לא שווה הרבה.
אנשים כאלה מן הסתם לא יאהבו את זה שאבא של הבחורה הוא "סתם"  מוסכניק או אינסטלטור.

(נ.ב. שימי לב לשתי המילים הראשונות שלך בכל שורה.)

אדם רשאי להתענין לפני שהוא מכיר מישהי גם במשפחתה, כולל עיסוק ההורים. זה חלק מההיכרות - גם אם לא תהיה לכך כל השלכה. ובוודאי ש"הסתרה" של דבר כזה קטן, מעוררת תמיהה.

כמובן, גם מישהי רשאית להחליט שמי שמענין אותו העיסוק של הוריה, זה לא בשבילה..  כמה שאני מכיר את המציאות - אצל הרוב זו לא סיבה להחליט שהמתענין לא כשיר להיכרות...

שהוא לא התכוין "לפסול" בגלל עיסוק הורים. אלא הביא את זה כדוגמה לדבר פשוט שאין טעם להסתיר. ורצה לומר שיתכן שנתונים אחרים ש"מסתירים" יותר משמעותיים לגביו.

אפילו במקרה הכי גרוע-

אם בסופו של דבר היא תפסול אותך בדיוק מפני שאתה מברר לדעתה יותר מידי,

אין מה להסתיר מידע כזה, שיתגלה בכל מקרה במוקדם או במאוחר

הן מנסות למכור אותה, לשווק אותה, וככה זה נראה.

לכן אני, כאשר אני מבקש לברר על בחור או בחורה, וזה קורה די הרבה לאחרונה, אני מבקש לומר לפחות 2 תכונות פחות טובות על המועמד/ת, כדי להכניס אותו ואותי לפרופורציה.

אנחנו לא מלאכים ולכולנו יש חסרונות (כן כן! אפילו לי), ולכן אין מה לצפות לאדם מושלם איתו נבלה את שארית חיינו, אלא לאדם המתאים ביותר עבורנו.

[וזה חוץ מההערה הנכונה של "רעותא דליבא", שלא על כל דבר צריך לברר, לא כל נושא ונתון משפיעים על חיי הנישואין, ואכמ"ל.]

שיש להם משהו עקרוני נגד חטטנות. הם לא אוהבים את זה ולא מוכנים לשתף פעולה עם זה. 

הם רואים בכל מיני שאלות שכאלה, רכילות לשמה. הם לא מבינים איך העיסוק של ההורים שלה משקף בצורה הכי טובה את הבחורה. 

אולי זו הסיבה. 

אם מישהו היה שואל אותי מה עושים ההורים של בחורה מסוימת, הייתי אומר לו לשאול אותה בדייט. 

כנראה הן חוששות שזה יעשה "מי יודע מה"....

ובאמת זה חשש מופרך.

מדובר בבחורה שעדיין אינך מכיר, אין לך שום מחוייבות כלפיה, ואתה יכול לשאול מה שאתה רוצה.

כמובן, כדאי לשים לב שהשאלות יהיו בתחומי הסביר, כדי שלא יתעורר עליך-עצמך רושם לא טוב (נניח: אם אבא שלה היה ילד טוב בגן - זה לא קריטי...). עיסוק ההורים, זה נתון נורמלי לשאלה, לצורך "הכרה כללית" של הבחורה ומשפחתה. אם כי זה לאו דווקא נושא בעל השלכה מרכזית.

בדיוק כמו שאין סיבה לשאול - ובכל זאת יש כאלה ששואלים. 

אני די בטוח שאף אחד לא חושש. 

אבל הרי דעתי, כנ"ל,  בענין זה, שזו שאלה לגיטימית ל"היכרות ראשונית כללית" של המדובר/ת והרקע, גם אם אכן לאו - דווקא הכרחית... ויש רבים שזה לא מענין אותם.

וכמה שאני זוכר משירשור קודם - אכן יש לנו איזו "מחלוקת" לגבי לגיטימיות של "בירורים", גם בעניינים יותר בסיסיים..

לא נורא. כמו שאומרים - אפשר להישאר ידידים גם עם חילוקי דעות...

באמת??

המחשבה הראשונה שזה היה מעלה בי היא שהבחור פשוט רוצה לדעת מה מצבם הכלכלי של ההורים או השכלתם,
וזה, לדעתי, ממש לא לגיטימי.

סוג כללי של "הכרת תמונה" של המשפחה..

יש ששואלים ויש שלא,

יש שעונים ויש שלא,

לא צריך לעשות מזה עניין.

יכולות להיות מלא סיבות למה לא ענו על השאלה הזאת,

פשוט לא כדאי להכנס לזה.

אם תרצה תפגש איתה ואז תדע.

כל אדם בא עם מטען של חוויות שחווה וחינוך שקיבל.

לרוב זה מה שבונה בו את דעותיו והשקפותיו. זה לא מגיע סתם מתובנה שכלית נטו.

(חיזקתי את דבריך.)

גם אני מוצאת את עצמי לפעמים באותה סיטואציה..

לא תמיד מוצא חן בעיני ההורים שלי כל מיני דברים..

אב"ל ב"ה מנסה ללכת איתם ולא להתנגח בהם, ומצד שני מטפטפת ומשכנעת שזה לא נורא..

ולאט לאט מרפים.

בסה"כ הם רוצים שיהיה לנו טוב..

בהצלחה!

לוותר על משהו טוב רק כי ההורים שלו לא אוהבים את מה שההורים שלה עוסקים בו, או להפך...
אז נכון שאסור לשפוט וזה, כי לכל אחד יש את סוג הקשר שלו עם ההורים וכו' וכו',
אבל...
אנשים אתם מוזרים!!!!!!!!

אנשים אתם מוזרים!!!!

למה הפעם הראשונה שההורים שלכם יודעים שאתם יוצאים עם מישהו- זה כשהחלטתם להתארס?!

אני מבינה, כל אחד ורמת הקשר שלו, רמת הפתיחות ויש בבית.

ותאמיני לי, לפעמים שאתה בפנים- ויש הרבה שיתופיות עוד לפני שהחלטת לצאת (והיא דווקא טובה ותורמת), קשה מאוד לצאת ולהתנתק קצת. 'להסתגר' ולא לספר. ברגש שהלכת לכיוון הזה באים בשאלות דאגה (אמיתית וכנה) אם משהו לא בסדר... ומה קרה.

ככה זה. ומקבלת את זה.

מה שכן, אני מעדיפה את הפתיחות מאשר את הניתוק.

למה החלטת שאם אמא שלי לא אומרת לי מה לעשות זה אומר שאני לא מספרת לה כלום?

ההורים שלו לא אוהבים את המקצוע של ההורים שלה - אז הוא נפרד ממנה??? 

מצטער, אבל זה לא נורמלי. 

גם לא נורמלי לשאול רב בנושא. 

אני גם לא רואה איך תחום העיסוק של ההורים שלה קשור ל"דאגה כנה ואמיתית", אלא אם כן הוא מתכוון לחיות על חשבונם...

זה לא מוזר, זה איום ונורא.  

כבשת החורף- לא החלטתי, ולא אמרתי שאת בקיצוניות השניה.

האדם היושב- וא דיברתי על "דאגה אמיתית וכנה" כקשור ספציפית לתחום העיסוק של ההורים, אלא באופן כללי שקשה לנתק, פחות לשתף ולעשות מה שאתה רוצה בלי התערבות והבעת דעה.

הדאגה באה על הריחוק.

לא תמיד קל להתמודד עם הורים.

עם כל הרצון הטוב שלהם.

אני לא חושבת שנכון מצידם להתערב, ובעיקר לשלול על המקצוע של ההורים שלהם.

וגם לא חושבת שתמיד צריך לקבל.

להקשיב ולשמוע צריך תמיד, אבל אח"כ גם לעשות חושבים האם זה נכון לגביך ואם בכלל.

תמיד טוב להקשיב לדעות של אנשים אחרים, במיוחד אם יש להם נסיון. 

אבל לסיים קשר בהרבה עגמת נפש בגלל שההורים לא אוהבים את העיסוק של ההורים שלה - זה כבר משהו אחר. 

ההורים יכולים להביע דעה - אבל בסופו של דבר, לא הם מחליטים ולא הרב מחליט. האדם עצמו מחליט. 

לא קל להתמודד עם ההורים - אבל זה נכון גם אחרי החתונה. 

אני מקווה ש thinker  יודע שאחרי שהוא יתחתן, אם יהיו חילוקי דיעות בין ההורים שלו לבין אישתו - אז הוא חייב!!! תמיד להיות לצד אישתו. תמיד! בלי יוצא מן הכלל. 

אז כדאי להתחיל להתמודד עם ההורים קצת קודם. 

אולי זה יתחיל להיכנס לאנשים לראש...

אבל עצם העובדה ששאלת רב בנושא הזה היא בעייתית. 

לא מדובר כאן בסוגיה הלכתית. זה לא קשור לכיבוד אב ואם. 

זה נושא שאתה צריך להחליט בעצמך. 

ואם מישהי מוצאת חן בעיניך ואתה נפרד ממנה בגלל שההורים שלך לא אוהבים את העיסוק של ההורים שלה - בעיני זה ממש לא לענין. 

עצוב לי לשמוע שקיימים דברים כאלה. 

לפסול בגלל עיסוק הורים?? ועוד רב שמעודד את זה??

מתקשה כ"כ להאמין. 

מקווה שזו אגדה דמיונית.

וואי, איזה מסכנות, חלק מהרדיפה אחרי ממון וכבוד..

רפואת הנפש והשכל לכל הזקוקים במהרה.

אני מסכים שיש לשאול רק בנושא הלכתי, כל נושא הוא הלכתי!

'לא יבוש מן המלעיגים עליו' אין מקום לביקורת על שאילת רב, אדרבא יש לעודד זאת גם כאשר התשובה ברורה, והייתי אומר גם אחרי שהחלטתי, כדאי לשאול רב ולהתברך.

אתה אולי היית הולך לשאול רב באיזה מקצוע לעסוק, באיזו עיר או יישוב לגור, איך לקרוא לילדים שלך ואיזה בקבוק שתיה לקנות לכבוד שבת. 

כל השאלות האלה לא נוגעות בדבר וחצי דבר להלכה. (אלא אם כן אתה שוקל להיות גנב, לגור בסדום או עמורה, לקרוא לילדים שלך כריס וכריסטין ולעשות עונג שבת על בקבוק ציאניד...)

להתייעץ עם אדם חכם ובעל נסיון שהוא גם במקרה רב - זה דבר אחד. 

לשאול רב בנוגע לנושאים כאלה - זה משהו שונה לגמרי. 

ברכה אפשר לבקש בלי קשר ובלי לשאול כלום. אין קשר בין הדברים. 

ואם בגלל שאלת רב שהתערב בדבר שהוא ממש לא עניינו (רוב הרבנים שאני מכיר, היו אומרים לו שזה ענין שלו, שהוא צריך לעשות מה שהוא מוצא לנכון והיו מאחלים ברכה והצלחה), בוטל שידוך או נגמר קשר שהיה יכול להוביל למשהו רציני - אז יש מקום לביקורת גם על שאילת רב. 

למה??
ואם הרב יגיד לך בדיוק ההפך ממה שהחלטת וברור לך לחלוטין שאת ההחלטה שלך כבר לא תשנה, עדייין צריך לשאול? לדעתי יש בזה אפילו משהו אסור.
אם התשובה כל כך ברורה מקסימום תבקש ברכה שנוגעת להחלטה שלך, אל תשאל!

מישהו שאני מכירה טס לאנשהו בתשעה באב. יצא שהוא התחיל את הצום כאן וסיים אותו שם ולכן אמור לצום שעתיים פחות. הוא הלך לשאול את הרב אם הוא צריך לצום את השעתיים האלה או לסיים את הצום לפי השעה של המקום בו הוא נמצא.
הרב אמר לו שהוא בכלל לא צריך לטוס בתשעה באב והאיש ענה - אבל את זה לא שאלתי אותך...
אפשר להתווכח אם הוא צודק או לא, אבל לפחות הוא לא שאל שאלה כשברור לו שהתשובה לא תשנה.

באותו עניין, בחורה צעירה, חברה של אחותי, שאלה את הרב אליהו אם ללמוד נהיגה. הוא ענה לה שלא, והיא התחילה ללמוד בכל זאת. ממה ששמעתי, היא כבר עשתה יותר מעשרים טסטים ועדיין לא עברה...
[ולא, האדם היושב, לא בגלל שהיא בחורה...]

הדבר החשוב הוא, שהיא לא עברה ויש פחות נהגת על הכביש...

בלי לחשוב על ההשלכות.
ולא נעים לי להגיד אבל מגיע לה...

התכוונתי באופן כזה שתמיד מתכוונים לעשות מה שהרב אומר גם אם חשבתי שברור לי מה נכון, וגם אם כבר החלטתי אחרת ממה שאמר הרב. ואדרבה אם כיוונתי בהחלטתי/בידיעתי מה ברור, הרי שהשאלה כאן היא בקשת ברכה ונתינת סייעתא דשמיא.

ואכן, אם אני לא מתכוון לעשות כפי שיאמר הרב, אולי עדיף לא לשאול. (או אולי עדיף לשאול ולשקול שוב..)

אני מבין שטעיתי. 

כמו שכתבתי בהודעה קודמת: להתייעץ עם אדם חכם ובעל נסיון שהוא שהוא גם במקרה רב - זה שונה מ"לשאול רב". 

לחשוב שיש איזה משהו שאין לתורה הקדושה מה לומר בו. נכון שלפעמים מבחינת התורה התיחסות זהה לאפשרויות שונות, עדיין הכל "הלכתי", ובפרט לנו שלא בקיאים..

כן, אם אתה שוחה בהלכה ישר והפוך, פחות מתבקש הצורך לשאול.

"באיזה מקצוע לעסוק"? אולי אתה עולה בקלות על כל הבעיות שעשויות להתעורר במקצוע כזה או אחר (או שלא).

"באיזו עיר או יישוב לגור"? לא תמיד אני יכול להבין לבד את הבעיתיות או ההתאמה שלי למגורים במקום מסוים.

"איך לקרוא לילדים שלך"? יש שמות שלא היית מעלה בדעתך כי יש בעיה איתם. ורק כאשר תגיע לרב הוא יאיר את עיניך לראשונה. (נכון, ברוב השמות אין בעיה כזו, אבל האם אתה יודע אילו שמות מעוררים בעיה?..) 

"ואיזה בקבוק שתיה לקנות לכבוד שבת."? ברי לי שגם בנושא זה ישנם לא מעט אנשים שללא הכוונה של רב יכשלו.

תמיד אתה יכול למצוא דוגמאות פחות בעיתיות, הנקודה כאן היא עקרונית, האם יש לבדוק מה דעת תורה בכל דבר או שאני דעת תורה..

חשבת לשאול את הבחורה שאתה מרגיש שמסתירה ממך משהו?

כלומר- אם אתה מרגיש שהיא מסתירה ממך, נניח, מה היה הציון שלה בבגרות בהיסטוריה (סתם, סתם.), אז למה שלא תשאל אותה: "תגידי, אני מרגיש שאת מסתירה ממני את זה. אני צודק? יש סיבה?"

ואז תראה מה היא עונה לך. אולי באמת היא לא יודעת, אולי היא חושבת שזה לגמרי לא רלוונטי, ואולי- אולי יש בסיס לכך שהרגשת שהיא מסתירה, ואז צריך לברר לעומק, אם זו נקודה שחשובה לך.

מנסיון עם בירורים- כמו שכתבו כאן, לפעמים לחברות אין מידע על המשפחה וכד', חוץ ממידע כללי, ולכן זה קצת שם אותן "בפינה" כי אין להן מה לענות.

אומנם אני כבר מבין הזקנים, אך נראה לי שדווקא בגלל זה ראוי לי להגיב:

כאשר הציעו לי את בעלי (היום נשואים כבר ב"ה 20 שנה), אמרו לי שלא יודעים בדיוק מה הגיל שלו אך הוא בסביבות 30 (אני הייתי בת 23) וגם יודעים שהוא ספרדי אך לא יודעים מאיזו עדה (אני אשכנזייה). אני שאלתי בחזרה האם הוא נראה מבוגר? וענו לי שלא. אז נפגשנו ויצאנו והמשכנו ובסוף כשהחלטנו להתחתן אמרתי לו: אותי זה באמת לא מעניין אך מחר אגיע לעבודה ואילו שתי השאלות הראשונות שישאלו אותי ולא נעים לי לעמוד כמו גולם.

באותו הרגע התברר לי שהוא בן 33 (כשאני כאמור הייתי בת 23) והוא פרסי. ובאמת למחרת בעבודה שאלו אותי את שתי השאלות הללו ויכולתי לענות עליהן.

אני חושבת שזה ממש לא חשוב גיל, עדה, מקצוע ועוד... חשוב בן האדם עצמו. ובכל מקרה גם אם תבררו הלוך וחזור לפני ואחרי וגם כאשר תחליטו להתחתן, בסופו של דבר על קשר צריך לעבוד כל הזמן - כי כמו שכולכם יודעים בנים ובנות הם שני עמים שונים, וכדי שיהיה קשר טוב, צריך לעבוד עליו, לבוא לקראת הצד השני וצריך ללמוד את השני וזה לוקח שנים.

אז חבר'ה, בהצלחה בפגישות אבל אל תשכחו שלא חייבים 'לסגור' את כל הקצוות מראש - זה בטוח לא קיים במציאות, רק בדמיון.

בהצלחה!

ובהחלט יתכן שזה רלוונטי לרווקי ימינו ולא לרווקים בזמנך.

אצל הרבה בחורות (ואולי גם בחורים), נוצר מצב שבו מרוב "עייפות" מדייטים מחד ורצון להתחתן מאידך, יוצאת הבחורה לפגישה כשבעצם מראש היא יודעת שזה לא שייך, אבל "לך תדע.." (98% מהפגישות שלי היו כאלה). במקרה כזה- צריכה להיות סיבה מאוד מאוד טובה להמשיך בקשר.

הרבנית נעמי שפירא ממליצה להגיע לפגישה כשהתחושה מראש היא שכן, יש סיכוי די טוב שהפעם זה יצליח. כדי להגיע ככה- צריך לברר היטב. לא דברים מטופשים, אלא באמת לנסות לקבל את תמונת האדם מבחינת תכונות, אופי, נטיות, תחביבים, כיוון רוחני וכו'. כשבאים בצורה כזו, אז צריכה להיות סיבה מאוד מאוד טובה לא להמשיך בקשר.. נכון שזה יכול לגרום לכמה אכזבות קשות, אבל זה מוביל לחתונה בע"ה.

עדיף מאשר לגרור פגישות ודייטים מתסכלים ולא קשורים שוב ושוב.

לפחות עלי זה עבד... הרגשתי כ"כ הרבה יותר טוב כשהתחלתי להגיד "לא" להצעות (המועטות) שהיו לי. ובאמת כשכן הסכמתי, אלה היו קשרים יותר נורמליים כי בהחלט היה בסיס.

בנות, בנות, במהלך ההבירורים אתם אמורות "להכיר"- ליצור ראשית של הכרות ולא לשווק.

כבר נתקלתי במקרה ששאלתי חברה על האופי הרוחני של המיועדת,

והיא התחילה לגמגם שהיא לא מכירה אותי ולא יודעת איזה תשובה לתת (כלומר איזו תשובה תתאים לי..).

רק מתוך הכרת תודה על הזמן שהיא מפנה לי לא התפרצתי עליה, והשיחה הסתיימה בנימוס..

אם הלכות לשון הרע - הותרו כאן - לצורך, גם לכן מותר להציג את הגברת. (כמובן בצורה חיובית..)

*הנ"ל נכון גם לבנים, אבל אצלי הוא רלוונטי כלפי הבנות..

אפשר לומר דברים בסיסיים שבאמת הכרחיים!! את השאר תגלה בהמשך אם צריך..המון פעמים יש סטיגמות ורושם ראשוני פסול מהבירורים וחבל! אפשר למנוע. מה זה יעזור לך לדעת כ"כ הרבה? לגבי ההורים זה נכון אולי יותר אבל יש דברים שסתם חבל..בהצלחה

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

"בשלות מלאה". אם מישהי התחתנה בגיל 19 והקימה בית יציב עם קשר פתוח אוהב, זו בשלות מלאה? מה המדד בעצם?

לגבי ההבדל בין גיל 22 ל27 מסכימה איתך, יש איזו תחושה של סיר לחץ סביב גיל 21-22 ש"כולן מתחתנות"

בשלות ..היכולת לקבל החלטות מתוך היכרות עם עצמך אחריות תקשורת טובה ובחירה מודעת

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך