כי באמת כמו שזה נאמר מעליי- זה כ"כ לא חשוב...!!!

יש פרטים שבאמת גיליתי שמסתירים קצת יותר מהותיים- בריאותיים, נפשיים, נטייה לאלימות וכעס...

אפילו מקצוע אחד של ההורים שיכול להעיד על משהו לא מתאים לגבי הבחורה עצמה (אלא אם הוא אורתודוכסי והיא רבה רפורמית במקצועה, מה עוד יכול להיות?).

(לא שואלת ספציפית לגבי פותח השרשור, באמת מישהו מצא דוגמא?)

יש אנשים שחושבים שאם אתה איזה מנכ"ל בחברת היי טק או חברת השקעות אתה לא שווה הרבה.
אנשים כאלה מן הסתם לא יאהבו את זה שאבא של הבחורה הוא "סתם"  מוסכניק או אינסטלטור.

(נ.ב. שימי לב לשתי המילים הראשונות שלך בכל שורה.)

אדם רשאי להתענין לפני שהוא מכיר מישהי גם במשפחתה, כולל עיסוק ההורים. זה חלק מההיכרות - גם אם לא תהיה לכך כל השלכה. ובוודאי ש"הסתרה" של דבר כזה קטן, מעוררת תמיהה.

כמובן, גם מישהי רשאית להחליט שמי שמענין אותו העיסוק של הוריה, זה לא בשבילה..  כמה שאני מכיר את המציאות - אצל הרוב זו לא סיבה להחליט שהמתענין לא כשיר להיכרות...

שהוא לא התכוין "לפסול" בגלל עיסוק הורים. אלא הביא את זה כדוגמה לדבר פשוט שאין טעם להסתיר. ורצה לומר שיתכן שנתונים אחרים ש"מסתירים" יותר משמעותיים לגביו.

אפילו במקרה הכי גרוע-

אם בסופו של דבר היא תפסול אותך בדיוק מפני שאתה מברר לדעתה יותר מידי,

אין מה להסתיר מידע כזה, שיתגלה בכל מקרה במוקדם או במאוחר

הן מנסות למכור אותה, לשווק אותה, וככה זה נראה.

לכן אני, כאשר אני מבקש לברר על בחור או בחורה, וזה קורה די הרבה לאחרונה, אני מבקש לומר לפחות 2 תכונות פחות טובות על המועמד/ת, כדי להכניס אותו ואותי לפרופורציה.

אנחנו לא מלאכים ולכולנו יש חסרונות (כן כן! אפילו לי), ולכן אין מה לצפות לאדם מושלם איתו נבלה את שארית חיינו, אלא לאדם המתאים ביותר עבורנו.

[וזה חוץ מההערה הנכונה של "רעותא דליבא", שלא על כל דבר צריך לברר, לא כל נושא ונתון משפיעים על חיי הנישואין, ואכמ"ל.]

שיש להם משהו עקרוני נגד חטטנות. הם לא אוהבים את זה ולא מוכנים לשתף פעולה עם זה. 

הם רואים בכל מיני שאלות שכאלה, רכילות לשמה. הם לא מבינים איך העיסוק של ההורים שלה משקף בצורה הכי טובה את הבחורה. 

אולי זו הסיבה. 

אם מישהו היה שואל אותי מה עושים ההורים של בחורה מסוימת, הייתי אומר לו לשאול אותה בדייט. 

כנראה הן חוששות שזה יעשה "מי יודע מה"....

ובאמת זה חשש מופרך.

מדובר בבחורה שעדיין אינך מכיר, אין לך שום מחוייבות כלפיה, ואתה יכול לשאול מה שאתה רוצה.

כמובן, כדאי לשים לב שהשאלות יהיו בתחומי הסביר, כדי שלא יתעורר עליך-עצמך רושם לא טוב (נניח: אם אבא שלה היה ילד טוב בגן - זה לא קריטי...). עיסוק ההורים, זה נתון נורמלי לשאלה, לצורך "הכרה כללית" של הבחורה ומשפחתה. אם כי זה לאו דווקא נושא בעל השלכה מרכזית.

בדיוק כמו שאין סיבה לשאול - ובכל זאת יש כאלה ששואלים. 

אני די בטוח שאף אחד לא חושש. 

אבל הרי דעתי, כנ"ל,  בענין זה, שזו שאלה לגיטימית ל"היכרות ראשונית כללית" של המדובר/ת והרקע, גם אם אכן לאו - דווקא הכרחית... ויש רבים שזה לא מענין אותם.

וכמה שאני זוכר משירשור קודם - אכן יש לנו איזו "מחלוקת" לגבי לגיטימיות של "בירורים", גם בעניינים יותר בסיסיים..

לא נורא. כמו שאומרים - אפשר להישאר ידידים גם עם חילוקי דעות...

באמת??

המחשבה הראשונה שזה היה מעלה בי היא שהבחור פשוט רוצה לדעת מה מצבם הכלכלי של ההורים או השכלתם,
וזה, לדעתי, ממש לא לגיטימי.

סוג כללי של "הכרת תמונה" של המשפחה..

יש ששואלים ויש שלא,

יש שעונים ויש שלא,

לא צריך לעשות מזה עניין.

יכולות להיות מלא סיבות למה לא ענו על השאלה הזאת,

פשוט לא כדאי להכנס לזה.

אם תרצה תפגש איתה ואז תדע.

כל אדם בא עם מטען של חוויות שחווה וחינוך שקיבל.

לרוב זה מה שבונה בו את דעותיו והשקפותיו. זה לא מגיע סתם מתובנה שכלית נטו.

(חיזקתי את דבריך.)

גם אני מוצאת את עצמי לפעמים באותה סיטואציה..

לא תמיד מוצא חן בעיני ההורים שלי כל מיני דברים..

אב"ל ב"ה מנסה ללכת איתם ולא להתנגח בהם, ומצד שני מטפטפת ומשכנעת שזה לא נורא..

ולאט לאט מרפים.

בסה"כ הם רוצים שיהיה לנו טוב..

בהצלחה!

לוותר על משהו טוב רק כי ההורים שלו לא אוהבים את מה שההורים שלה עוסקים בו, או להפך...
אז נכון שאסור לשפוט וזה, כי לכל אחד יש את סוג הקשר שלו עם ההורים וכו' וכו',
אבל...
אנשים אתם מוזרים!!!!!!!!

אנשים אתם מוזרים!!!!

למה הפעם הראשונה שההורים שלכם יודעים שאתם יוצאים עם מישהו- זה כשהחלטתם להתארס?!

אני מבינה, כל אחד ורמת הקשר שלו, רמת הפתיחות ויש בבית.

ותאמיני לי, לפעמים שאתה בפנים- ויש הרבה שיתופיות עוד לפני שהחלטת לצאת (והיא דווקא טובה ותורמת), קשה מאוד לצאת ולהתנתק קצת. 'להסתגר' ולא לספר. ברגש שהלכת לכיוון הזה באים בשאלות דאגה (אמיתית וכנה) אם משהו לא בסדר... ומה קרה.

ככה זה. ומקבלת את זה.

מה שכן, אני מעדיפה את הפתיחות מאשר את הניתוק.

למה החלטת שאם אמא שלי לא אומרת לי מה לעשות זה אומר שאני לא מספרת לה כלום?

ההורים שלו לא אוהבים את המקצוע של ההורים שלה - אז הוא נפרד ממנה??? 

מצטער, אבל זה לא נורמלי. 

גם לא נורמלי לשאול רב בנושא. 

אני גם לא רואה איך תחום העיסוק של ההורים שלה קשור ל"דאגה כנה ואמיתית", אלא אם כן הוא מתכוון לחיות על חשבונם...

זה לא מוזר, זה איום ונורא.  

כבשת החורף- לא החלטתי, ולא אמרתי שאת בקיצוניות השניה.

האדם היושב- וא דיברתי על "דאגה אמיתית וכנה" כקשור ספציפית לתחום העיסוק של ההורים, אלא באופן כללי שקשה לנתק, פחות לשתף ולעשות מה שאתה רוצה בלי התערבות והבעת דעה.

הדאגה באה על הריחוק.

לא תמיד קל להתמודד עם הורים.

עם כל הרצון הטוב שלהם.

אני לא חושבת שנכון מצידם להתערב, ובעיקר לשלול על המקצוע של ההורים שלהם.

וגם לא חושבת שתמיד צריך לקבל.

להקשיב ולשמוע צריך תמיד, אבל אח"כ גם לעשות חושבים האם זה נכון לגביך ואם בכלל.

תמיד טוב להקשיב לדעות של אנשים אחרים, במיוחד אם יש להם נסיון. 

אבל לסיים קשר בהרבה עגמת נפש בגלל שההורים לא אוהבים את העיסוק של ההורים שלה - זה כבר משהו אחר. 

ההורים יכולים להביע דעה - אבל בסופו של דבר, לא הם מחליטים ולא הרב מחליט. האדם עצמו מחליט. 

לא קל להתמודד עם ההורים - אבל זה נכון גם אחרי החתונה. 

אני מקווה ש thinker  יודע שאחרי שהוא יתחתן, אם יהיו חילוקי דיעות בין ההורים שלו לבין אישתו - אז הוא חייב!!! תמיד להיות לצד אישתו. תמיד! בלי יוצא מן הכלל. 

אז כדאי להתחיל להתמודד עם ההורים קצת קודם. 

אולי זה יתחיל להיכנס לאנשים לראש...

אבל עצם העובדה ששאלת רב בנושא הזה היא בעייתית. 

לא מדובר כאן בסוגיה הלכתית. זה לא קשור לכיבוד אב ואם. 

זה נושא שאתה צריך להחליט בעצמך. 

ואם מישהי מוצאת חן בעיניך ואתה נפרד ממנה בגלל שההורים שלך לא אוהבים את העיסוק של ההורים שלה - בעיני זה ממש לא לענין. 

עצוב לי לשמוע שקיימים דברים כאלה. 

לפסול בגלל עיסוק הורים?? ועוד רב שמעודד את זה??

מתקשה כ"כ להאמין. 

מקווה שזו אגדה דמיונית.

וואי, איזה מסכנות, חלק מהרדיפה אחרי ממון וכבוד..

רפואת הנפש והשכל לכל הזקוקים במהרה.

אני מסכים שיש לשאול רק בנושא הלכתי, כל נושא הוא הלכתי!

'לא יבוש מן המלעיגים עליו' אין מקום לביקורת על שאילת רב, אדרבא יש לעודד זאת גם כאשר התשובה ברורה, והייתי אומר גם אחרי שהחלטתי, כדאי לשאול רב ולהתברך.

אתה אולי היית הולך לשאול רב באיזה מקצוע לעסוק, באיזו עיר או יישוב לגור, איך לקרוא לילדים שלך ואיזה בקבוק שתיה לקנות לכבוד שבת. 

כל השאלות האלה לא נוגעות בדבר וחצי דבר להלכה. (אלא אם כן אתה שוקל להיות גנב, לגור בסדום או עמורה, לקרוא לילדים שלך כריס וכריסטין ולעשות עונג שבת על בקבוק ציאניד...)

להתייעץ עם אדם חכם ובעל נסיון שהוא גם במקרה רב - זה דבר אחד. 

לשאול רב בנוגע לנושאים כאלה - זה משהו שונה לגמרי. 

ברכה אפשר לבקש בלי קשר ובלי לשאול כלום. אין קשר בין הדברים. 

ואם בגלל שאלת רב שהתערב בדבר שהוא ממש לא עניינו (רוב הרבנים שאני מכיר, היו אומרים לו שזה ענין שלו, שהוא צריך לעשות מה שהוא מוצא לנכון והיו מאחלים ברכה והצלחה), בוטל שידוך או נגמר קשר שהיה יכול להוביל למשהו רציני - אז יש מקום לביקורת גם על שאילת רב. 

למה??
ואם הרב יגיד לך בדיוק ההפך ממה שהחלטת וברור לך לחלוטין שאת ההחלטה שלך כבר לא תשנה, עדייין צריך לשאול? לדעתי יש בזה אפילו משהו אסור.
אם התשובה כל כך ברורה מקסימום תבקש ברכה שנוגעת להחלטה שלך, אל תשאל!

מישהו שאני מכירה טס לאנשהו בתשעה באב. יצא שהוא התחיל את הצום כאן וסיים אותו שם ולכן אמור לצום שעתיים פחות. הוא הלך לשאול את הרב אם הוא צריך לצום את השעתיים האלה או לסיים את הצום לפי השעה של המקום בו הוא נמצא.
הרב אמר לו שהוא בכלל לא צריך לטוס בתשעה באב והאיש ענה - אבל את זה לא שאלתי אותך...
אפשר להתווכח אם הוא צודק או לא, אבל לפחות הוא לא שאל שאלה כשברור לו שהתשובה לא תשנה.

באותו עניין, בחורה צעירה, חברה של אחותי, שאלה את הרב אליהו אם ללמוד נהיגה. הוא ענה לה שלא, והיא התחילה ללמוד בכל זאת. ממה ששמעתי, היא כבר עשתה יותר מעשרים טסטים ועדיין לא עברה...
[ולא, האדם היושב, לא בגלל שהיא בחורה...]

הדבר החשוב הוא, שהיא לא עברה ויש פחות נהגת על הכביש...

בלי לחשוב על ההשלכות.
ולא נעים לי להגיד אבל מגיע לה...

התכוונתי באופן כזה שתמיד מתכוונים לעשות מה שהרב אומר גם אם חשבתי שברור לי מה נכון, וגם אם כבר החלטתי אחרת ממה שאמר הרב. ואדרבה אם כיוונתי בהחלטתי/בידיעתי מה ברור, הרי שהשאלה כאן היא בקשת ברכה ונתינת סייעתא דשמיא.

ואכן, אם אני לא מתכוון לעשות כפי שיאמר הרב, אולי עדיף לא לשאול. (או אולי עדיף לשאול ולשקול שוב..)

אני מבין שטעיתי. 

כמו שכתבתי בהודעה קודמת: להתייעץ עם אדם חכם ובעל נסיון שהוא שהוא גם במקרה רב - זה שונה מ"לשאול רב". 

לחשוב שיש איזה משהו שאין לתורה הקדושה מה לומר בו. נכון שלפעמים מבחינת התורה התיחסות זהה לאפשרויות שונות, עדיין הכל "הלכתי", ובפרט לנו שלא בקיאים..

כן, אם אתה שוחה בהלכה ישר והפוך, פחות מתבקש הצורך לשאול.

"באיזה מקצוע לעסוק"? אולי אתה עולה בקלות על כל הבעיות שעשויות להתעורר במקצוע כזה או אחר (או שלא).

"באיזו עיר או יישוב לגור"? לא תמיד אני יכול להבין לבד את הבעיתיות או ההתאמה שלי למגורים במקום מסוים.

"איך לקרוא לילדים שלך"? יש שמות שלא היית מעלה בדעתך כי יש בעיה איתם. ורק כאשר תגיע לרב הוא יאיר את עיניך לראשונה. (נכון, ברוב השמות אין בעיה כזו, אבל האם אתה יודע אילו שמות מעוררים בעיה?..) 

"ואיזה בקבוק שתיה לקנות לכבוד שבת."? ברי לי שגם בנושא זה ישנם לא מעט אנשים שללא הכוונה של רב יכשלו.

תמיד אתה יכול למצוא דוגמאות פחות בעיתיות, הנקודה כאן היא עקרונית, האם יש לבדוק מה דעת תורה בכל דבר או שאני דעת תורה..

חשבת לשאול את הבחורה שאתה מרגיש שמסתירה ממך משהו?

כלומר- אם אתה מרגיש שהיא מסתירה ממך, נניח, מה היה הציון שלה בבגרות בהיסטוריה (סתם, סתם.), אז למה שלא תשאל אותה: "תגידי, אני מרגיש שאת מסתירה ממני את זה. אני צודק? יש סיבה?"

ואז תראה מה היא עונה לך. אולי באמת היא לא יודעת, אולי היא חושבת שזה לגמרי לא רלוונטי, ואולי- אולי יש בסיס לכך שהרגשת שהיא מסתירה, ואז צריך לברר לעומק, אם זו נקודה שחשובה לך.

מנסיון עם בירורים- כמו שכתבו כאן, לפעמים לחברות אין מידע על המשפחה וכד', חוץ ממידע כללי, ולכן זה קצת שם אותן "בפינה" כי אין להן מה לענות.

אומנם אני כבר מבין הזקנים, אך נראה לי שדווקא בגלל זה ראוי לי להגיב:

כאשר הציעו לי את בעלי (היום נשואים כבר ב"ה 20 שנה), אמרו לי שלא יודעים בדיוק מה הגיל שלו אך הוא בסביבות 30 (אני הייתי בת 23) וגם יודעים שהוא ספרדי אך לא יודעים מאיזו עדה (אני אשכנזייה). אני שאלתי בחזרה האם הוא נראה מבוגר? וענו לי שלא. אז נפגשנו ויצאנו והמשכנו ובסוף כשהחלטנו להתחתן אמרתי לו: אותי זה באמת לא מעניין אך מחר אגיע לעבודה ואילו שתי השאלות הראשונות שישאלו אותי ולא נעים לי לעמוד כמו גולם.

באותו הרגע התברר לי שהוא בן 33 (כשאני כאמור הייתי בת 23) והוא פרסי. ובאמת למחרת בעבודה שאלו אותי את שתי השאלות הללו ויכולתי לענות עליהן.

אני חושבת שזה ממש לא חשוב גיל, עדה, מקצוע ועוד... חשוב בן האדם עצמו. ובכל מקרה גם אם תבררו הלוך וחזור לפני ואחרי וגם כאשר תחליטו להתחתן, בסופו של דבר על קשר צריך לעבוד כל הזמן - כי כמו שכולכם יודעים בנים ובנות הם שני עמים שונים, וכדי שיהיה קשר טוב, צריך לעבוד עליו, לבוא לקראת הצד השני וצריך ללמוד את השני וזה לוקח שנים.

אז חבר'ה, בהצלחה בפגישות אבל אל תשכחו שלא חייבים 'לסגור' את כל הקצוות מראש - זה בטוח לא קיים במציאות, רק בדמיון.

בהצלחה!

ובהחלט יתכן שזה רלוונטי לרווקי ימינו ולא לרווקים בזמנך.

אצל הרבה בחורות (ואולי גם בחורים), נוצר מצב שבו מרוב "עייפות" מדייטים מחד ורצון להתחתן מאידך, יוצאת הבחורה לפגישה כשבעצם מראש היא יודעת שזה לא שייך, אבל "לך תדע.." (98% מהפגישות שלי היו כאלה). במקרה כזה- צריכה להיות סיבה מאוד מאוד טובה להמשיך בקשר.

הרבנית נעמי שפירא ממליצה להגיע לפגישה כשהתחושה מראש היא שכן, יש סיכוי די טוב שהפעם זה יצליח. כדי להגיע ככה- צריך לברר היטב. לא דברים מטופשים, אלא באמת לנסות לקבל את תמונת האדם מבחינת תכונות, אופי, נטיות, תחביבים, כיוון רוחני וכו'. כשבאים בצורה כזו, אז צריכה להיות סיבה מאוד מאוד טובה לא להמשיך בקשר.. נכון שזה יכול לגרום לכמה אכזבות קשות, אבל זה מוביל לחתונה בע"ה.

עדיף מאשר לגרור פגישות ודייטים מתסכלים ולא קשורים שוב ושוב.

לפחות עלי זה עבד... הרגשתי כ"כ הרבה יותר טוב כשהתחלתי להגיד "לא" להצעות (המועטות) שהיו לי. ובאמת כשכן הסכמתי, אלה היו קשרים יותר נורמליים כי בהחלט היה בסיס.

בנות, בנות, במהלך ההבירורים אתם אמורות "להכיר"- ליצור ראשית של הכרות ולא לשווק.

כבר נתקלתי במקרה ששאלתי חברה על האופי הרוחני של המיועדת,

והיא התחילה לגמגם שהיא לא מכירה אותי ולא יודעת איזה תשובה לתת (כלומר איזו תשובה תתאים לי..).

רק מתוך הכרת תודה על הזמן שהיא מפנה לי לא התפרצתי עליה, והשיחה הסתיימה בנימוס..

אם הלכות לשון הרע - הותרו כאן - לצורך, גם לכן מותר להציג את הגברת. (כמובן בצורה חיובית..)

*הנ"ל נכון גם לבנים, אבל אצלי הוא רלוונטי כלפי הבנות..

אפשר לומר דברים בסיסיים שבאמת הכרחיים!! את השאר תגלה בהמשך אם צריך..המון פעמים יש סטיגמות ורושם ראשוני פסול מהבירורים וחבל! אפשר למנוע. מה זה יעזור לך לדעת כ"כ הרבה? לגבי ההורים זה נכון אולי יותר אבל יש דברים שסתם חבל..בהצלחה

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳