עובד עם קשישים שחלקם ניצולי שואה. את תעבדי רק עם נשים בריאות בנפשן ובגופן ותבקרי אצלן

יום יום בבית. תשבי איתן, תדברי איתן תעזרי להן בכל מיני דברים (-לא- תנקי להן את הבית). ויהיה לך לו"ז די קבוע בעבודה.

לעתים יש ימים שבהם מגיעים למרכז יום לקשיש ועושים פעילות עם כמה קשישים ביחד, מתעדים סיפורי שואה ועוד.

איני יודעת היכן סגרת אך טוב להתקשר לרכזת שלך לברר מה בדיוק העבודה.

דרך נוספת היא לדברת עם בת שירות שעושה שם השנה וזאת תהיה התמונה הכי מדוייקת!

אני כ"כ מכירה את התחושה הזו. 

לפני שנתיים בדיוק (---עשיתי 'והדרת' בשנה הראשונה---)

הרגשתי בדיוק כמוך.

כי אי אפשר להסביר מה-זה-בדיוק והדרת.

לכל אחת יש מערכת אחרת, לכל אחת יש קשישות אחרות ולכל קשישה יש תחומי עניין שונים, ואז כל השירות משתנה.

באופן כללי:

כל אחת מקבלת 5-7 קשישים (בעיקר קשישות), אותן היא מבקרת בביתן פעם/פעמיים בשבוע בשעות קבועות.

(לי, למשל, היו רק 3 קשישות)

בנוסף, יש התנדבויות במקום קהילתי - הווי אומר: בית אבות/מועדון לקשיש/מרכז יום/חוגים ופעיליות לקשישים

בין קשישה לקשישה - יש לך זמן מוקצב לנסיעות, או להליכה, אם את משרתת במושב קטן, או עם הקשישות שלך גרות אחת ליד השניה (לי למשל, היו 2 קשישות שגרו באותו רחוב. אבל בסופו של דבר עזבתי את שתיהן, כל אחת מסיבות אחרות)---

למה אי אפשר להסביר 'והדרת'? כי הכל אינדיבידואלי! לפי מי שאת ולפי מה שהרכזת החליטה שמתאים לך, או סתם לפי איך שהיא שיבצה אותך!

ולכן, עד החודש-חודשיים הראשונים בשירות, את עדיין מגששת באפילה בשביל להבין - מה בעצם את עושה.

ה'השמות', שהן בעצם הפגישה הראשונית שלך עם הקשישה, כשאת מלווה ברכזת - אורכות משהו כמו שבוע-שבועיים..

ואז יש את כל ר"ה-יו"כ-סוכות.

כלומר את מתחילה מערכת מלאה-יחסית, רק אחרי החגים, ואז מתחילים השינויים - אם קשישה לא מתאימה, אם העבודה הקהילתית לא מתאימה... וכו' וכו' וכו'.

[לכן, אגב, סביר להניח - כך היה לכולנו - שלא תחושי את 'משבר חנוכה' שכולם מדברים עליו. אבל אל-תדאגי, הוא יפגע בך ב'משבר פסח', קצת בדיליי. ככה זה, עם קשישים הכל קורה ל-א-ט....]

יש לי עוד המון לחפור לך, אם את רוצה אז בשמחה (:

ושיהיה בהצלחה!

והדרת זה שירות מעולה!

{האושר בלגעת בדברים הקטנים}

ואני די חוששת מדבר אחד..למשל אם הקשישה תיהיה סגורה.ויהיה לה קשה להיפתח,

אומרים לי מה לעשותת איתן? (זאת אומרת..הן אומרות לי מתי הן רוצות ללכת לטיול או משהו כזה חח ? )

או שזה תלוי בקשישות ? 

אני ממש מקווה שבעז"ה הקשישות יתאימו לי, ואני אתחבר איתן, והכי חשוב שהן יאוהבו אותי ! 

ורבקה ! ממש תודה! אני אשמח לשמוע עוד בשמחה!

יותר לדעת, יותר טוב!  
 

תראי, לא מביאים אותך לסתם קשישות, מביאים אותך לקשישות שצריכות חברה..

לכן הסיכוי שיהיה להם קשה להיפתח הוא ממש אפסי.

אבל כן, יש מקרים, ואני אספר לך משהו מהחוויות שלי בשירות, בתקווה שזה לא יבהיל אותך:

טוב, אז זו קשישה שנכנסתי אליה יחסית מאוחר (סביבות טבת), אחרי שעזבתי 2 קשישות מסיבות שונות (אחת הבת שלה עברה לגור אצלה, ועם השנייה השעות לא הסתדרו) -

היו לה שעות אידיאליות לבת מדרשה (שילבתי בערב) - פעמיים בשבוע, בין 2-4.

הקשישה היתה צעירה יחסית, בת 72, רווקה ובקושי יכולה לזוז.

...

קצת מוזר לי להסביר את זה, אבל כל הזמן צצו בעיות עם הקשישה הזו: היא לא כ"כ הבינה מה התפקיד שלי, לא כ"כ הבינה מי אני וניסתה לשדל אותי לעשות בשבילה דברים שאסור (כמו, למשל: לעזור לה להתלבש)

קיצורו של דבר מה שעשיתי אצלה זה לחמם לה את האוכל במיקרוגל , לשבת ולבהות בה אוכלת (--היא היתה שתקנית), ואח"כ בשעה וחצי הנותרות לשבת יחד בסלון ולהקשיב למוזיקה

(---כשניסיתי לפתח שיחה, היא השתיקה אותי בטענה ש'זה מפריע לה להתרכז'---)

כל פעם היתה לי הרגשה שמשהו לא בסדר אצלה, היא היתה בזבזנית גדולה, הוציאה אלפי שקלים בחודש על אוכל, לא רצתה לדבר, וכו'...

הייתי יושבת אצלה שעתיים ושותקת! זה היה סבל! היא בעצמה היתה אומרת לי כל הזמן: 'חבל שאת לא לומדת, חבל שאת מבזבזת את החיים שלך איתי', היו עוד כל מיני דברים מוזרים אצלה, כמו הכפייתיות שלה לנהג המונית שלה וכו'...

----

בקיצור, אחרי כמה זמן היא סיפרה לי שהמט"בית שלה מתעללת בה, היא אשכרה הורידה חולצה והראתה לי את כל הכוויות שיש לה בגב, כי המטפלת שפכה עליה מים רותחים.

מה הדבר הראשון שעושים? כמובן, מדווחים לרווחה!

אופס, העובדים הסוציאליים שובתים...

אז פניתי לרכזת שלי, שפנתה לעובד הסוציאלי שאחראי עליה.

אז התבררו כמה דברים - שהמטפלת לא התעללה בה, אלא התרשלה ולא בדקה את חום המים לפני שהיא קילחה אותה, ושיש עוד דבר - חשוב לא פחות -

והוא, שהקשישה הזו חולת נפש.

אופס!

תקראי באתר של עמינדב, על כל 'והדרת' רשום בנפרד: "מדובר בקשישים בריאים בגופם ובנפשם"

---למותר לציין שאח"כ נפגשתי איתה עוד פעם אחת , כדי להיפרד---

אז מה אני אגיד לך? רוב הקשישים הם לא כאלה . ומחכה לך שנה רצופת חוויות, טובות יותר, טובות פחות, אבל מלמדות ומבגרות.

אי אפשר להסביר את זה! כי כל בני האדם שונים , לכל אחד אופי אחד והבנה אחרת של התפקיד -

אבל מה שכן, יש לך רכזת, עו"ס שהתפקיד שלה זה לעזור לך , לשמוע אותך, לתמוך בך ולעשות את הטוב ביותר בשבילך, וגם בשביל הקשישים, כמובן!

ובסוף הכל מסתדר...

שיהיה בהצלחה.