רשימת אנשים-סבבה לגמרי, והיו שבאמת ניסו לעזור לי ככה בעניין. פייסבוק-אעפס, לא ממש עוזר, וכנראה שזה רק הורס. אתרי הכרויות-זה לא המקום להכיר ביני"שים שאני מחפשת, וחוץ מחברה אחת, לשאר זה לא עוזר. ואחרי שנרשמתי, אנשים לא שולחים הודעות בהמשך..

בעיקר כשיש כאלו שחושבים שאם מצאתי אותו בפייסבוק או באינטרנט אחר- ממילא הוא לא מה שאני מחפש.

דתית חזקה?כנות, בבקשה...........................

אין מה לעשות. אינטרנט זה לא המקום האידיאלי לבחורי ישיבה "חזקים!"

כל טיפוס אחר נמצא כאן ועוד איך!
בהתחלה כשחשבתי על אופציה כזאת אמרתי לעצמי 'למה שאני ארצה קשר עם מישהי שנמצאת כאן?'
אבל פתאום קלטתי...אוופס גם אני נמצא כאן

לדעתך יש כאן כאלה עם רמה רוחנית מעולה!

בחור ישיבה"חזק",לא?(דרך אגב, אברך זה כנוי לאחרי החתונה...)

יכול להיות דבר כזה בחור ישיבה "חזק" ונמצא כאן? מוזר לי..

נכון שכשאני לומד אני עושה את זה הכי טוב שאפשר.. אבל אני גם עושה דברים אחרים בשעות שאני לא לומד.. זה הופך אותי ללמדן פחות טוב? אני פחות דוס מאחרים?

אני יודע שלא התכוונתם- אבל זה ממש פוגע...

בנסיונות קשים יותר מכאלו שלא גולשים באינטרנט. לא?

וסליחה אם פגעתי...

אלא מתי יש לו זמן ומאיפה הוא משיג מחשב..

אני באמת לא יודעת..

זה לא פסילה בכל מי שכאן!! חס וחלילה!!

אני מאמינה שיש כאן מלא חבר'ה איכותיים.

רק  לא מסתדר לי איך זה קורה..

אני אשמח שתשתפו..

אבל זה באמת מעניין, השניים שמעלי...

למה מי שנמצא באינטרנט, ממילא יש לו "חצי פסול"?

יכול להיות שמרוב הפחד מהאינטרנט, ההתמודדות שלנו היא התרחקות. הגיוני ומובן.

אבל למה שזה לא יהיה כמו גרעין תורני, שבמקום לזלזל באדם שנמצא במקום מסוכן, מעריכים אותו.

או שזה בא מהרגשה שטכנולוגיה לא שייכת אלינו? שדוסים מטרתם להיות אברכים בגיל 80 \ רבנים \ מורים?

אולי בהתחלה הדברים שאני אומר נשמעים הזויים ולא קשורים, אבל תחשבו עליהם.

בתור אחד שכל החברים שלו עושים ספורט כל היום, כדי להגיע לצבא, על חשבון סדרי לימוד לפעמים, וזה בסדר גמור, וכל הכבוד להם, וכו'- אני לעומת זאת, משקיע את זמני במחשב, כדי להגיע בצבא למקום שלא צריך כושר גופני, אלא צריך ידע במחשבים, וקשה מאוד לאנשים לעשות את המהפך המחשבתי שלכאורה, בפשטות, מה רע בזה שאני במחשב כל היום, והם בריצה כל היום?

כי אדם מסתכל על עצמו ואומר "אם אני הייתי יושב על המחשב כל היום, ואין לי באמת מה לעשות במחשב, הייתי מבזבז את הזמן, אז כנראה שזה מה שהוא עושה".

בקיצור, הייתי חייב לפרוק את הכעס על המקובעות שלנו.

מזיקים"ומלא בסכנות,במיוחד לבחורים צעירים!בלחיצת כפתור אחת לא מחושבת אפשר לעבור על איסורי תורה חמורים!!!והמבין יבין.

למרות שיש חומרה באינטרנט, שאפשר להגיד שזה מעבר להתמודדות של האדם.

אבל עדיין, אני לא יודע אם אפשר לפסול אדם רק כי הוא בחר דרך התמודדות, ולא דרך בריחה.

(אגב, לא באתי לזלזל. דרך בריחה היא בעצמה דרך התמודדות.)

עצמו לניסיון שהוא אינו יכול לעמוד בו, וזה דבר בעייתי מאד.אבל ממש לא באתי להטיף לכם מוסר ,ובכלל- כנראה שכל הבנים שכאן שומרים על עצמם מאד, ולכן הם כאן...

צורם לי לשמוע את זה מבן אדם שלא נמנה על אוכלוסיית הגברים.

כל הבנים אתם עוברים איסורי תורה חמורים בעצם הימצאותכם כאן..

אבל אולי צריך לקבת את האמת ממי שאמרה.

חלק ממנו- אם זה מקום כל- כך נורא, כמו שתיארת-

אז,

בבוטות מה-

מה את עושה פה???

אני מסכימה שהסכנות לבנים יותר מרובות וכו', אין ספק.

אבל אם זה ברמה הזאת-

שמי שבאמת תורני לא פה-

אז גם בנות לא צכות להיות פה...

אבל זה לא סותר את זה שהוא מכניס את עצמו לסכנות וגם,לא תמיד מתמודד איתם.

ונכון.זה שאני פה זה לא מצב אידיאלי ואני מודעת לכך!אבל כמה שמעצבן לשמוע את זה-אין השוואה בכלל לניסיונות שיש לבנים באינטרנט לבין הניסיונות של הבנות,וגם לחומרת המעשים-אין ספק ששמירת העיניים אצל בנים חמורה הרבה יותר מאשר אצל בנות. ולא פסלתי אף אחד!להפך.מעריכה את כל אלו שכאן, שנאבקים עם יצרם ויכולים לו!

סליחה אם הייתי נשמעת כ"מוכיחה בשער..."

אני מרגישה שיש פה ביקורת מאוד מאוד קשה ונקודתית כלפי כל הבנים ששוהים פה,

ותוהה לעצמי כמה באמת שייך העניין..

ואפילו אהיה קצת דוסית ואגיד- שזה מרגיש לי גובל בהוצאת שם רע..

אבל בכל זאת החלטתי להגיב:

אני מאוד מבינה את התפיסה הזאת שלפי השכל ההגיוני-

ביינישים שנמצאים בבית מדרש לא יבחרו לבלות פה את שעות היום וגם לא שעות הלילה,

לא יפתחו שרשורי מי ער וגם לא סתם יעלו איזה שיר מYOUTUBE.

אלא יקדישו את רוב זמנם להתעסקות אחרת, אמיתית יותר,

גם אם היא כושר גופני / הכנה אחרת לקראת הצבא / התפרקות באיזה מעיין מול פק"ל קפה ולא מול הגמרא..

שכמובן אין מה להשוות בין הדברים האלה לשהות באינטרנט שכולו כמעט תועבה.

אז כל מי שנמצא פה לא מחובר לה' ולא לומד תורה?

זה ממש לא נכון!!

אלא כנראה שרוב הבנים שנמצאים פה בחרו לעצמם מסלול קצת שונה שגורם להם להיחשף לאינטרנט מעצם עיסוקם-

לימודים אקדמיים, עבודה, פלאפון עם אינטרנט, מגורים בבית, התאוורות מלימוד תורה לזמן מה עקב אירוע X, חזרה הביתה מהצבא, תקופת בין הזמנים וכד'..

לכן ממש כדאי להיזהר בהכללות הללו.

ורק רוצה לשתף-

שגם לבנות קיימות התמודדויות, אולי בבחינות אחרות,

אבל עדיין לא רואה טוב עבורי בשהות מרובה מול המחשב.

לי זה מטמטם את הלב ואת הרוח.

זה לא משנה אם אני בת או בן.

ולכן חייבים להיות בעבודה עצמית תמידית סביב העניין- הגבלה,התרחקות,בירור..

נכון.הסברתי את עצמי בתגובה הקודמת,מוזמנים לקרוא ולהגיב.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳