בחורי ישיבה איכותיים אכן גולשים באינטרנט.

זה יכול להיות מפני שבאמת אינם איכותיים, או מפני שגלישה קלילה באתרים דתיים לא פוגעת ברצף הלימוד וביראת שמים, כארש המטרה המוצהרת הינה להכיר בנות טובות למטרת חתונה.

אני נוטה לטובת האוציה השניה.

שבימי רווקותי, כשהייתי בחור ישיבה במשרה מלאה, הדבר היחיד, או כמעט היחיד, שעשיתי באינטרנט היה חיפוש הצלע בשניים-שלושה אתרי הכרויות של דתיים. זה לא הפריע לי להשקיע בתורה את מיטב שעותיי, ורק מידי פעם, בעיקר בשבתות שהייתי אצל ההורים, נכנסתי לבדוק אם יש לי פניות, או אם יש מישהי שמוצאת חן בעיניי.

אני לא יכול להעיד עליי אם אני "בחור איכותי" או לא, רק שבאותו הזמן באמת הייתי שקוע במשך כמה שנים בלימוד תורה.

לאידך גיסא - חשוב לי לציין שגם בנות איכותיות באמת מצאתי שם לא מעט. לתשומת לב היעשיבע בוחערס.

ולידיעת הימאים (השטים בים התלמוד): מי שמעוניין ב"דעת תורה" - מוזמן לפנות אליי בפרטי.
 

בדרך כלל, בחור ישיבה לא מגיע לכך - כי הוא בישיבה.

אם יש לו אינטרנט מסונן כראוי בבית, והוא מחפש שידוך במקום איכותי כזה - שיש בו גם בנות כאלה שמסופקות אפילו אם זה ראוי, דהיינו "מבינות ענין" - סימן שהוא מחפש במקום שיש לו סיכוי למצוא שם אחת כזאת... בשביל זה הוא מחפש שם.

הכל לגופו של ענין ולגופן של נסיבות.

אם זה לא "על חשבון" הזמן שהוא בישיבה; וגם כשעוסק - אינו מגזים מבחינת הזמן, וק"ו לא בסינון לא ראוי או אתרים לא ראויים, אז זה לא אומר דבר רע, לדעתי.

וכמובן - יש גם אנשים טובים, ועם שייכות תורנית, שאינם דווקא בחורי ישיבה בפעל, וגם יתכן ש"נמצאים" כאן, בתנאים הנ"ל. רק שלא על זה היתה השאלה.

ו..אין מה "להתנפל" עלייך. זו שאלה טובה ומעניינת.

ולפעמים הם גם צריכים לנקות קצת את הראש.

ולפעמים גם להם בא להסתובב קצת במציאות וירטואלית.

וכל עוד הם עושים את זה במציאות כשרה עם אנשים טובים נחמדים וחביבים- לא רואה מה הבעיה בזה.

וזה לא מוריד במילימטר מהאיכות שלהם.

גם אם הם לא עושים את זה נטו כדי למצוא את זיווגם, אלא רק כדי (ל"ע!) לשוחח עם אנשים, להתעדכן מה קורה בעולם להתווכח בדיונים הזויים (מותר להגיע עם ג'נס לדייט שלישי וחצי?) ולדעת מה קורה בשוק הבשר של הפו"פ..

לא שונה בהרבה משיחות חולין ע"י הפינת קפה בישיבה....

ומידי פעם בא לפה.

באמת כשאני בתקופות יותר חזקות בלימוד, הפורום הזה נראה לי טפל ולא מעניין בכלל, ובלי שום טעם ובכלל לא מעניין אותי.

אבל לפעמים כן,

בקיצור אני חושב שיש נפש גם לבני אדם שלומדים בישיבה שלפעמים צריכה את הפורום.

להתקשקש קצת.

רק תביני נקודה אחת.

לחשוב שלבנים אסור לגלוש באינטרנט ולבנות מותר זה אי הבנה בסיסית של הדת. 

אבל כשאתה כותב דברים בלי הסבר, א"א לדעת על מה אתה מדבר

שימו לב שבימים האחרונים עולים פה 2 כיוונים, דרישות.

מצד אחד, שהבעל יהיה פתוח, ויבוא למסעדה, ושזה לא ביטול תורה, ופתיחות, ולזרום, וחוסר צניעות יש גם ברחוב וכו'.

מצד שני, למה אינטרנט? צריך ללמוד, לא לבזבז ת'זמן, זה לא מקום לבייניש וכו'.

זה לא 2 כיוונים מנוגדים?

אני בחור ישיבה הנחשב איכותי

אני בהחלט מרגיש שגלישה בפורום זה בזבוז זמן.

רוב חברי בישיבה לא גולשים בפורומים, או למצער לא עושים זאת בישיבה.

אני מרגיש רע כשאני גולש,ואני גולש כשאני מרגיש רע..

לפחות תוציא מה שיש לך על הלב

(בשרשור חדש כן.. לא לנצל"ש )

לדעתי מגיע לו צל"ש על כך שהוא מודע לבעייתיות שבאינטרנט עבורו,ולא מתעלם מכך!

ואני חושב, "שורש", שהגזמת לגמרי.

זה "נפגעי"?.. בדיוק ההיפך. הדבר הכי נורמלי זה שבזמן שבחור נמצא בישיבה, הוא לא גולש בפורמים. פשוט לחלוטין.

וזה מה שהוא כתב "למצער לא עשוים זאת בישיבה"..

ואם הם מרגישים בכך בזבוז זמן (על זה הוא דיבר) גם לא בישיבה - יפה מאד.

אם אדם אינו במדרגה של זולתו, או אפילו נניח אינו חושב זאת ל"מדרגה" - זה עוד לא מתיר לקרוא לכך "נפגעי נורמות". מתון-מתון.. חכמים היזהרו בדבריכם.

הוא כתב שגם לו אישית זה נראה בזבוז זמן וכנראה בד"כ גם לא עוסק בכך (גם בלי צורך "להשתלט על עצמו").

ורק כשהוא לא "מרגיש טוב", דהיינו - לא בכושר ללימוד וכד', גולש לשימוח עצמו (כך הבנתי).. וגם "מרגיש רע" כשמרגיש נסחף לבזבז זמן (אגב, לפני זמן מועט, היו פה כמה שהעידו כך על עצמם - לאו דווקא בחורי ישיבה ולאו דווקא בחורים..)

אז הוא לא חושב "כי כולם"..  אם כי זה הלך רוח מקובל אצלם, ואפשר להבין. גם טבעי שיש השפעה חינוכית/חברתית של מקום.

ובהיות שהדגיש שמדובר בעיקר בזמן שנמצאים בפעל בישיבה - אז דווקא בענין זה אינני מסכים ש"אין בעיה" בכך. בישיבה זה לא מתאים. מוציא מהאוירה, לפחות עפ"י רוב.

וממילא, גם הכוונה "בחור שנחשב איכותי", לא היתה כזאת - אלא אדם רציני, תורני. כך הבנתי.

ואני בת.

לא דוקא על הפורום הנוכחי אלא בכלל.

ולשורש וגרביים

'בחור ישיבה הנחשב איכותי' - אני חושבת שהוא רק רצה להסביר שהוא בחור דוס. 

האם זה מותר או אסור

טוב או רע 

ושאר תהיות.

רק אציין שלמעלה  מ80% מחבריי שלומדים בישיבות גולשים באופן סדיר באינטרנט (זאת הערכה גסה, אבל למיטב ידעתי)

יתרה מכך, גם הרבה רבנים גולשים באופן מסודר באינטרנט

אל לנו לשכוח שאינטרנט כולל בתוכו:

-חדשות

-מיילים

- שיעורי תורה 

ואם כבר נכנסתי והגבתי,

אציין את דעתי

לא כל האינטרנט שלילי

אינטרנט הוא כלי

כמו פטיש או סכין

אפשר ליצור עם זה 

ואפשר להרוס עם זה

החלק האחרון- כל מילה!!

[החלק הראשון לא, כי אני לא לומדת בישיבה:d]

לא סתם רבנים ואנשי תורה גדולים וטובים קמו ועבדו קשה כדי להתמודד עם הדבר החדש הזה.

סכנה רוחנית כ"כ חזקה ומתוחכמת שכזו לא היתה באף דור, ואין מה להשוות. הכלי הזה, כמה שהוא אכן כלי- הוא הרבה יותר מסוכן, בגזלת זמן, בגלישה הקלה אל כל מיני מחוזות שממש לא שיערו אבותנו, בתכנים, בפשטות להגיע רחוק כל כך דרכו. לכן, לענ"ד החיסרון גדול מהיתרון.

דע עקא, לפעמים פשוט אין ברירה, וצריך אותו קרוב, מדי. אם לעבודה, אם ללימודים, ובעיקר בבית שיש בו ילדים- כדאי שההורים התמודדו איתם ועם האינטרנט ביחד והילדים לא יחפשו במקומות אחרים שאז המצב הרבה יותר מורכב... עם כל המעלות שבו, זה ממש לא פשוט וברור שהאינטרנט בבית. 

ושבאמת נזכה לעשות רצוננו כרצונו.

אומר שכשמעמידים כלי על מאזניים, לפעמים המאזניים לא תהיינה שקולות. וגם לא מתקרבות לכך..

לפעמים מוטב להתרחק גם כשידוע כי ניתן להרוויח ברמה זו או אחרת.

אני מרגישה שהאמירה כי אני בוחרת מה לעשות עם האינטרנט, היא לא הוגנת.

ישנם דברים הגדולים עלי.

ברור שברמת העקרון אפשר לחולל נפלאות, אבל האם יש לי את הכוחות והעמידה האיתנה לעמוד מול כל הפיתויים?

ואני לא מדברת דווקא על דברים שהצנעה יפה להם. אני מדברת אפילו "רק" על בזבוז זמן ונושאים אפורים, העומדים בגבול הדק שבין אסור ומותר.

החיים בחוץ לא פחות מאתגרים.

אני גם משתמשת באינטרנט וכו', אבל עם יד על הדופק ובהבנה כי אני צריכה מאוד מאוד להשמר-

דווקא בגלל שרבות הסכנות על הטוב שאני יכולה להפיק מהאינטנרנט.

באידאל, צריך להתרחק מכל רע,

לשים גדר איתנה נגד כל מה שיכול להשכיל אותנו

ואך שמגיעים לחיי המעשה, 

רואים שתוואי הגדר (ללא קשר לפוליטקה ח"ו) איננו ברור כל כך

הגבולות מאוד אפורים, ולכן קשה לרובנו לשפוט מה טוב ומה רע בגבולות האלה

גם יצר הרע עובד עלינו המון,

אך עם כל זה,

לא שוללים את הטוב!

אם ידוע לך שצפון באיזה מקום טוב,

כדאי ללכת ולנסות לכרות אותו!

כמובן שיש לדאוג לאביזרי הגנה מתאימים.

כרגע, המערכת הכלל ארצית (ועולמית) מנסה כיצד ללמוד להתמודד עם הבעיות האלה

ולא, אני לא מדבר כלל על דברים שהם רע מוחלט,

גם לא על טוב מוחלט

אלא על דברים אחרים, האפורים יותר,

לדוג' גם בקרב בני הנוער החילונים ישנה בעיה גדולה של התמכרות לאינטרנט

לא ניתן לבוא ולשלול לגמרי את האינטרנט,

משום שזה לא מעשי,

אט אט גם אלו שיצאו בתקיפות נגד האינטרנט (לדוג' רבנים חרדים)

מבינים שיש צורך להגמיש את עמדותיהם.

העולם שלנו קשור בקשר איתן לעולם האינטרנט

זה לטובתינו, 

תקשורת גלובלית והעברת מידע ברמה גבוהה עד מאוד ביחס לדורות קודמים

השבוע יצא לי לחשוב מה היה קורה אם  כל הראשונים היו יכולים לתקשר בניהם בעזרת האינטרנט

כמה היינו מרווחים מזה!

אך גם בעוכרינו

התקשורת הבין אישית השתנתה ועוד הרבה בעיות שידעות לכולנו.

כמו שציינתי, בהודעה הקודמת שלי

האינטרנט זה כלי.

ההבדל הוא שזהו כלי מאוד גלובלי, בלי שימוש ספציפי רשמי

ולכן מגוונות הדרכים לבורך ממנו אך גם להנזק ממנו.

חובה על כל אדם הדואג לעצמו,

לשבת מדי פעם, עם עצמו, ולעשות חשבון נפש.

להעלות את כל הטענות,

האם זה טוב או רע 

ולהסיק את המסקנות לעצמו

זה לאו דווקא רק באינטרנט, 

בקשר לכל עניין.

לצערנו,בעולמינו אין טוב מוחלט ורע מוחלט 

ההחלטיות היא רק אצל הקב"ה!

איפה שתמצא טוב, חפש טוב, כי סביר להניח שמתחבא שם גם רע.

וכנ"ל הפוך

השאיפה שלנו היא להיות כרבי מאיר,

למצוא רימון, לדעת להפיק את הטוב

אך גם לדעת לזרוק את הרע 

(ודרך אגב, למי שלא ידע, מכאן נגזר השם של הספקית אינטרנט "רימון")

בחורי ישיבה שנכנסים לפורומים אין להם חיים ! יש כל כך הרבה דברים משמעותיים לעשות \לראות במחשב שכניסה לפורומים למינהם זה פשוט תת רמה בעיקר לבחורי ישיבה

לפעמים זה נחמד לקחת הפסקה ולנקות את הראש - גם אם זה לכתוב בפורום, ר"ל... 

גם לבחור ישיבה - שיש לו דברים משמעותיים לעשות... וגם לאנשים אחרים, שגם להם יש דברים לא פחות חשובים לעשות מאותו בחור ישיבה. 

או, שיש אנשים שעובדים כל היום עם מחשב, וזה נחמד שיש משהו ברקע לצאת לרגע כשכבר אין יותר כח... 

למה נאמר המשפט?

המשפט מדבר על דרך החשיבה של האדם. האדם בד"כ מדמה דברים לעצמו, כדי להבין אותם, לדוגמא:

אני רואה מישהו מתפלל עמידה חצי שעה. אני מדמיין את עצמי עושה את זה, ויודע שאם אני הייתי עושה את זה, זה היה פוזה.

אז אני אומר על ההוא שהוא עושה פוזה.

והנה למשל, כמדובר ברב גדול, אני לא אגיד שזה פוזה, כי ממילא אני לא משוה אותו אלי.

ומשמע מזה, שאת החבר אני משוה אלי, ועמוק יותר- אני מצפה שיהיה כמוני.

לעניינו, הרבה מהאנשים פה, כל מציאותם על המחשב היא לגלוש באינטרנט, והם מרגישים גם כן שהם מבזבזים את הזמן, לכן הם גם אומרים זאת על הבייניש.

אבל, כמו שלבייניש מותר לקרוא ספר מידי פעם, כך גם מותר לו לגלוש באינטרנט.

ועוד, שכל זה מדבר על אדם רגיל, אבל אדם שעיסוקו או תחום עניינו הוא במחשבים, לא נפסל מהיותו בייניש ע"י התעסקות בזה, כמו שבייניש שאחרי סדר ערב הולך לתקן אופניים.

אז שימו לב לא לדבר בצורה כוללת.

(הערות:

מאוד חשוב לי להגיד את זה, בתור אחד שמתעסק במחשבים, ונפגע מהזלזול ומהחוסר אמון שאני עושה משהו אמיתי עם המחשב, ולא מבזבז את הזמן.

כל הנ"ל לא מדבר על הסכנה הידועה שבאינטרנט, שהיא מקרה חמור ויוצא מגבולות הסדר הטוב.)

קודם צריך להגדיר מזה בייני"ש.

הר המור? ת"א? מעלות? גוש? עלי? בוגר"צ? וכו'...

כל אחד מהם זה משו אחר, וכל אחד שם מגדיר את עצמו כבייני"ש.

ועל כל אחד שם הגלישה באינרנט תגיד משו אחר.

לאיפה גולשים?

לפה? לערוץ בשביל חדשות? ערוץ מאיר? YNET? וכו'...

כמה זמן? פעם בכמה זמן? למה?

אני אגיב כאילו גולשים לפה, מידי פעם, פעמיים שלוש בשבוע.

אז כן, זה מעיד קצת על האדם.

הוא לא בייני"ש רגיל.

כשהייתי בייני"ש ממש - לא הופעתי פה, לפחות לא בתדירות כזו.

תפסיקו עם האמירות שבייני"שים לא חיים בכלוב.

בייני"שים צריכים לגדול באוהל. לא חובה למות - אבל העיינים צריכות להיות נשואות לשם.

ומי שחי פה - זה אומר שהוא לא שם.

לא אמרתי שאין פה אנשים טובים ורציניים - אבל לא בייני"שים.

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

3 שנתונים זה קלאסי

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך