בס"ד
אני משתתפת באיזו תוכנית וכל שנה צריך לעשות פעילות סיום.
צריך לקרוא קטע ולי ולחברות שלי זה היה נראה במילים עדינות 'לא משהו' כי זה דבר אישי לכל בת אז הלכנו בצורה מכובדת (אני מקווה) למורה ואמרנו לה והיא אמרה שזה לא נתון לשקול דעתינו.
ניסינו להסביר לה ובדיוק המנהלת עברה ושמעה את כולם והסבירה להם למה אנחנו צריכים בכל זאת לעשות את זה ואני כמו אידיוטית המשכתי להתעקש ואז באיזה שהוא שלב התחלתי לבכות. הקיצר המנהלת ישבה איתי שעה (!!!) והסבירה לי למה זה כפיות טובה ואני לא יכולתי להפסיק לבכות עד שבערך הסברתי לה משהו והיא נתנה לי פטור אבל אני מרגישה כל כך איכס אם עצמי כי מצד אחד זה באמת היה לי חשוב לא לדבר על זה כי זה אישי. אבל זה כל כך מפגר לבכות בגלל זה ולשבת עם המנהלת בשיחה אישית.
ההרגשה שלי זוועה. אני לא מסוגלת שהסתכל לה בעיניים. למה אני לא שולטת בלשון שלי?! אני חסרת טקט ברמות היסטריות. (אגב זה זמן לבקש סליחה אם פגעתי במישהו בקצת שרשמתי כאן אני לפעמים לא שולטת בעצמי שזה נורא.)
=) אני..
