אני כותבת לך מתוך אהבה והערכה עצומים שהם נקודת ההנחה מבחינתי ל-הכל!
אני כותבת לך מתוך כאב גדול וקושי לא קטן.
אני כותבת לך רק כי אני מאמינה שיש לך את היכולת לשמוע,להקשיב ולקבל..
לפני שנתיים עזבת את הדרך שבה התחנכנו,בשיאו של גיל התבגרות סוער פרשת מהחיים הדתיים ,מדרכם של אבא ואמא ,עזבת מסגרות בקצב מסחרר..והגעת למקומות שלא האמנתי שקיימים.
משהו בבית נשבר,הבן הבכור שאכזב..שתפסו ממנו כל כך הרבה..שהתחיל במרד ונמשך כדרך חיים.
הויכוחים האינסופים..השערות הלבנות של אבא..אני מוכרחה להגיד שהיה לך אומץ..צריך אומץ להוריד כיפה בחברה שבה אנו גרים..צריך אומץ להיות שונה כל כך..
אני יכולה להמשיך לתאר כאן את תגובת אבא ואמא ,תגובת המשפחה ותגובת הסביבה המאוד לא פתוחה..המאוד מבקרת..
אני מקווה שאתה יודע שאתה לא היחיד שנפגע מתגובות אלה..
אבל דבר אחד אני רוצה שתדע -אני(כן..כן..אני האחות הקטנה והמעצבנת
)
מתגעגעת אליך!!!
אני מתגעגעת לאח שהיה לי ,לוויכוחים,לצחוקים,לדיבורים ולנושאים המשותפים..
תמיד ארגיש גאווה שאתה אחי..תמיד! אבל לפעמים אני צריכה שתעזור לי לחזק את הגאווה הזאת..
אני רוצה שתדע שלא משנה מה קורה,אתה נגד כל העולם..אני איתך..
אני בטוחה שמתחת לדמות הקשוחה..מפחידה אפילו..אתה עוד מתחבא שם..הישן שבך..
לא משנה מה עוד תעשה..ואיזה עוד גבולות תפרוץ (לדעתי כבר לא נשאר..) אני אוהבת אותך גם עם הסמים,גם עם העישון..גם עם הבנות..גם עם העגילים והפירסינג..אני אחותך ואני אוהבת ושום דבר לא ישנה את זה!!!
אל תביט בי כאילו אני נגדך ..כמו שאתה חושב שכולם..
אל תפטור כל משפט שלי ב"מה את מבינה מהחיים שלך.."
תן לי להיות אחותך..תהיה אחי..
אני לא באה להטיף מוסר ולא להוכיח(מספיק אנשים עושים את זה..)..אני באה לאהוב .אני ממשיכה להעריך..
מתגעגעת אליך אחי..
אני.
