בס"ד
אני מגיע היום בשעות הצהריים למאהל המחאה של גבעת האולפנה, גבעת אסף, עמונה ומגרון בירושלים והכל צף וחוזר פתאום. אני נזכר 7-8 שנים לפני במחאות, בהפגנות, בחסימות ובכל מה שהיה בשביל למנוע את הגרוש מגוש קטיף, את ההרס של המקום הנפלא הזה.
לפני הגרוש מגוש קטיף, אני זוכר את עצמי בתור ילד בן 11 שמגיע כמעט לכל הפגנה כמעט לכל עצרת וכמעט לכל אירוע שהיה בשביל למנוע את הגרוש. ילד, שבזמן הפינוי לא היה בבית שצפה איך מפנים את אחים שלו, אלא היה בכניסה לגוש לנסות למנוע.
והנה שוב אני מגיע להפגנה, ושוב באותו נושא של הרס יישובים. אוי כמה זה קשה -
היה לי קשה שוב לצעוק "יהודי לא מגרש יהודי" ו"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" היה לי קשה שוב לראות תושבים מגבעת האולפנה, גבעת אסף, עמונה ומגרון שוב נלחמים על ביתם שלא יפורק, ביחד עם עוד תושבי יו"ש שעתיד ביתם גם הוא עומד כרגע על שולחנו של נתניהו.
ואז הגיעו משלחת של המפונים מהגוש לבושים בחולצות כותמות שעליהם מתנוסס הכיתוב "רק הליכוד יכול" ומתחתיו "מפוני גוש קטיף". והנה הם מזכירים לנו שכבר היינו בסרט הזה וכבר ראינו איך הליכוד הורס במו ידיו את שטחי ארץ ישראל, ללא טיפת רחמים, למרות שהוא יכול למנוע את זה בחוק קטן.
אנחנו יורדים לכביש-
ושוב החסימות כבישים של פעם מעלים זכרונות על החסימות של לפני הגרוש. על אותה חסימה שעשיתי עם אבא שלי ועוד חבר בכניסה למודיעין, ושלחו עליינו 2 ניידות שישגיחו שלא נעשה מהומות. אבל הפעם אלו לא היו 2 ניידות של שוטרים פשוטים, אלא שוטרי יס"מ הביאו עלינו, פורעי חוק שכמנו שכל מעללינו היה שירדנו לכביש שהרמזור של הולכי רגל היה על ירוק (אם גם אתם לא מוצאים פה בעיה, אתם מוזמנים לפנות למשטרע).
ושוב יש את מי שמנסה לקלקל הכל-
קוראים להם מועצת יש"ע. אותם אנשים שבזמן הגרוש שיקרו לתושבים ותכננו תוכניות מאחורי גבם. הפעם הם קוראים לנו לא לעמוד בצומת ולא לחלק פלייארים, אלא לעלות לעצרת. אם הם יהיו שוב מוביל המאבק, אנו נמצא את עצמנו שוב מול תמונות של ההרס.
באמצע ה"פעליות" שלנו בכביש מגיע הבשורה המרה על כך שראש ממשלת ישראל ה"דמוקרטית", בנימין נתניהו, מכריז על צעד דיקטטורי ובו הוא מודיע שהוא מחייב את השרים להצביע נגד החוק, ומי שיצביע בעד, יפותר מהממשלה.
בן רגע המורל יורד - הרי למה אנו מוצאים את הגרונות שלנו? הרי הכל עבוד.
אבל אמרו חז"ל - גם אם חרב חשה מונחת על צווארו של אדם על ימנע עצמו מן הרחמים"
ואם הפעילות שלנו לא עזרה בלגרום לחוק לעבור, אז זה עזר בשביל לעלות את הומודעות של הציבור לאותם היישובים.
מחר אני אשוב לשם, לחזק ולהתחזק.
כי היום זה הם, מחר זה אני ויכול להיות שגם אתם!
