"ובוצע ברך- נאץ ה'", שהרי אין לקרוא בספרים החיצוניים כלל, כמבואר בגמרא מסכת סנהדרין ובפוסקים, אך אם המדובר בספר קודש עוונך גדול מנשוא ועלייך לחדול מייד ממעשיך הנלוזים.
אשר על כן מבואר בעניינך שאין לברך כלל, בשום מצב. וה' יראה ללבב

ועוד אוסיף, שאם אתה תולעת אינך צריך לברך גם על ספר טוב או על מאכל, שנאמר "במתים חפשי", וכיוון שתולעת נמצאת בין המתים (לאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה), הינה חופשית מן המצוות

"גם על מאכל" ה"ג ותיבות "על ספר טוב או" נמחק

ידוע לקהל הקודש, שמרבה ספרים-מרבה חוכמה.
אומנם לימוד גמרא מעשיר ומפרה, מפתח את השכל ברמה השווה לקריאת ספר "מתמטיקה, 5 יח"ל" מאת בני גורן. אך אינו מרחיב את האופקים הכללים די והותר.
יש צורך בקריאת ספרי חול, כדי לדעת יותר, להבין יותר, להתמצא בנבכי החיים.
כמובן, אין להזניח את ספרי הקודש. כבודם במקומם מונח.
אך ביכולתכם להבחין בידיעתם הנרחבת והמושכלת של חבריכם הנוהגים לקרוא ספרים מתחומים שונים.
ועל כן, יש לברך ברכת "הנותן לשכל מזון חיוני". ואם בעקבות דברי אלה השתכנעת, והחלטת לקרוא בפעם הראשונה בעונה זאת-ספר חול, עליך להוסיף "שהחיינו" כנדרש.

עם זאת, יש להשמר מספרים בעיתיים. אך לא להמנע מהם כלל ועיקר. רק לתת לאחות לצנזר.

***קראתם "חוות החיות"? אם לא, אז אין על מה לדבר.

בוודאי שספרי הגמרא מרחיבים את האופקים הכלליים. למשל ממסכת אירופה(נמצאה בכתבי יד עתיקים בגניזה בורשה) למדתי שהכתר בדגל ליכטנשטיין נוסף רק בשנת 1936, לאחר שבאולימפיאדת ברלין הם גילו שדגלם זהה לזה של האיטי. את זה לא היית לומדת מספרי חולין זולים וקלוקלים בעלי מסרים נוצריים!! ידעת למשל שהמומינים עמוסים לעייפה במסרים נוצריים?!

אמרתי שאכן לימוד הגמרא מרחיב את האופקים. גם כל לימוד אקטואליה-פוליטיקה מתוך פרשת השבוע מאוד מרחיב אופקים.
אך לא כולם מצליחים ללמוד גמרא ברמה כל כך גבוהה. ולא נדבר על בנות, שאין עניין להן ללמוד גמרא.
אך מלבד לימודי הגמרא, יש להשכיל בענינים עכשווים, ולהעשיר את אוצר המילים הנרחב- בקריאת ספרי חול. ולא רק העשרת אוצר המילים במילים של רבני שו"ת. (כפי שאתם שמים לבכם, אני לא ממש כותבת בסגנון רבני מובהק, אלא פשוט בשפה גבוהה. לזה אני רגילה.)
אומנם מאוד התרשמתי מהידיעות המדעיות שנלמדות מדברי חז"ל והגמרא, אך הם אינם מספיקים למלאת את הרוח החיה שבקרבנו. צריך הרחבה רבה יותר בענינים אלה.

אני תומך בהחלט בקריאת ספרות לועזית והבלית, מפאת עושרה במילים כגון אמביוולנטיות, אאוסטרפטוספונדילוס(יש מילה כזאת) ואלגוריתם. אוצר המלים והידע הכללי המיותר הוא דבר חשוב ונחוץ, ומי לנו גדול כהרמב"ם, שלבד מגדלותו בתורה היה מומחה ברפואה ובאסטרונומיה.
אגב, אין באמת מסכת אירופה, למקרה שסברת כך, ופיסת המידע המרתקת הזו נקלטה מן הויקיפדיה האגדית

לא סברתי שאמריתיך הנבונות הן אכן אמת לאמיתה. הבנתי שאינך מבקר אותי במזיד ובכוונה תחילה על מנת להוריד לי את הביטחון העצמי.
גם הבחנתי במסכת שהמצאת, כביכול. אתה פשוט לא יודע שיש אחת כזאת באמת. <צ>
אך כל מה שנאמר לעיל, היה רציני לחלוטין. ע"י לימוד הגמרא ניתן להשכיל רבות, ולפתח את השכל. אך עם זאת, יש צורך בקריאת ספרים כללים, על מנת להשלים את ההשכלה.

בוודאי שאין לצפות בטלוויזיה. ולכן נושא זה איננו דורש דיון.
אך אין לקרוא ספרים בעלי מסרים נוצריים מוסווים, על מנת שלא יכנס לתת המודע.
אך יש לדון בעניין האנשים, שנוהגים לברר כל דבר שהם קוראים. כך שאם הם קוראים מסר שלא לעניין, הם מיד יבררהו, ורק ישכילו יותר.

אוסיף משם אחד מקדושי רבני הפורום אשר לא עור לו ולא בשר(אם מישו מלבדו יזהה זו תהיה עדות לכושר אינטלקטואלי מעולה), שטולקין מחבר הספרים האגדיים והרי-הגורל "הסילמריליון", "ההוביט", ו"שר הטבעות", היה למעשה נאצי במידת מה, ועסק בספרות קבלית. כך למשל, מכונים האלפים, שמתוארים כיצורים טהורים ונאצלים, בני-לילית(יהיה נחמד אם מישו יגיד לי איך זה נכתב במקור האנגלי), בעוד ביהדות לילית הינה שדה מרושעת

שאלתי היא מהו התרגום של "בני-לילית".
אגב מעניין אם מישו יוכל להסביר למה כונו עלפים בעי"ן, בעוד שצליל גרוני זה אינו קיים באנגלית. אפשרות אחת היא כדי להבדילם מאלפים במובן 1000

סבורני שיש עניין אף בקריאת ספרים בעלי מסרים מוסווים, בבחינת "דע מה שתשיב לאפיקורוס/נוצרי/קראי/מוסלמי/רפורמי/בהאי", וכמובן שיש לעשות הבחנה, ומי שהוא רפה שכל שלא יתעסק בכך עד שיחזק בלבו אמונת ישראל עד שתהי איתנה כסלע

אך תמהה אני רבות, מדוע תמיד משווים את גדולי הסופרים לנאצים?
הרי אם טולקין ימ"ש/הי"ו למד קבלה, ובוודאי היה משכיל- היה מכניס רמזים אנטישמיים עוד מזמן המן, או יציאת מצרים...
ושמעתי מפי אחד הרבנים החרד לדבר ה', אשר לא אוהב את האופנות החדשות, שלהשוות סופרים ויוצרים לנאצים- הינו איסור מפורש "מתוך שלא לשמה, בא לשמה". אם תאמר עליו זאת, הוא ישתדל להוכיח את זה בספריו הבאים, או שאכן אנשים יתייחסו ח"ו לדבריו ביתר שאת. כמו"כ, זוהי אופנה חדשה, להשמיץ אומנים בהיותם "נאצים", ולכן כב' הרב שלא אוהב אופנות, מסרב להתיר אופנה זאת.

רק עוד נק' לכבודו, "עד שיחזק בלבו אמונת ישראל עד שתהי איתנה כסלע".
לעיתים, מתוך קריאת הספר, מתחזקת האמונה עוד יותר.

כיוון שהוא כבר נפטר, או באלפית "ניריה(נון בחיריק ויוד בקמץ)", ולכן לא יוכל עוד להחליט לעשות לנו דווקא ולהיות נאצי. כפי ששמת לב הדברים לא נאמרו בשמי, ואיני מסכים עם כך-טולקין הוא סופר מצוין ובניגוד לג'.ק.רולינג אשר ספריה "הארי פוטר" מפוצצים בסתירות פנימיות, לכל אורך האפוס המסובך לאין ערוך של טולקין ולו סתירה אחת, ולכן הוא אינו נאצי, שכן הנאצים סבלו מסתירה פנימית כידוע לכל הניגשים לבגרות בהיסטוריה מחר.

מכיון שהספר שלו לא מבוסס ברובו על מציאות אמיתית.
לכן הוא יכול להמציא עוד ועוד חוקים וכללים. ואילו ג'יי ק'יי כפפה את עצמה לכללים ברורים. לכן הספר שלה כל כך גאוני.

כמובן שיש סתירות, כי היא לא מתיימרת להיות א־לוקים, אבל יש חשיבות עצומה לקרוא את ספריה ולהחכים.

איני יודע אם טולקין בעצמו נאצי..אך
היה איזה נאצי משומד ומשורר (שממנו היטלר קיבל את רעיונו תקראו ת'ספר של היטלר..אחד החכמים)
וטולקין כתב את ספרו בהשראת שיריו של אותו נאצי ארור ומשומד שאסור לשמוע את שיריו בארץ לפי חוק!!

ממקורות אמינים ביותר!!!!!!!!!!!!

כפי שתראי בכל פורום הארי פוטר ממוצע(כשהייתי קטן כיתתי הייתה אובססיבית לכך) יימצאו סתירות רבות בין דברים שנכתבו בהארי פוטר לבין פעולות או דברים שקרו מאוחר יותר. חלקן אף מהותיות. למשל הארי טוען שאינו שם לב שהוא מדבר לחשננית, ומאוחר יותר כשהוא פותח את חדר הסודית הוא שומע "רחש צורם". לעומת זאת לכל אורך הספרים של טולקין, שהם רחבי-יריעה מהארי פוטר לעין ערוך, אין ולו דבר אחד בלתי-מסתדר. זה מעיד שספריו של טולקין גאוניים פי כמה וכמה מהספרות הזולה והילדותית של מרת רולינג(אגב, כן קראתי את הארי פוטר וזו בלי ספק סיפורת נחמדה, אך היא רחוקה מאיכותו של ג'.ר.ר.)

אך הדוגמא לא מדגימה זאת.
לאחר שהארי ידע שהוא מדבר לחשננית, אז הוא שם לב לכך גם.
ואפשר להדגים זאת במציאות- רק שכרגע זמני דחוק, ולכן תאלץ להפעיל את שכלך על מנת למצוא דוגמא ראויה.

ויש דוגמאות־מספר לסתירות פנימיות.
רובן מתגלות בספר השביעי (לרולינג כנראה נמאס לקרוא את הספרים הקודמים, ולכן היא לא זכרה פרטים מספר).
לכן לא מומלץ לקרוא את הספר השביעי. בעצם, גם לא את הרביעי, החמישי והשישי.
אך שלושת הספרים הראשנים הם בעלי המלצה מגדול דורנו, אבי ומורי (שנוהג לערוך לנו מבחני בקיאות על הארי פוטר, ודרשה שבועית על החוכמה העמוקה שמאחורי הספרים-מדי שולחן שבת).

נעניתי לבקשת הרבנית, ואפעיל את שכלי ואגלה טמיר ונעלם בשם כל ישראל, אשר נשגב מבינת אנוש. ואמצא דוגמה קלאסית, לאנשים חזקי-הקול ורועמי הצליל, אשר מקולם רעשה ארץ(למען האמת אני מהווה דוגמא קלאסית, אך זה לא מתבטא כאן, למזלם של שוכני הפורום מיטיבי השמע אשר עפר יסודם), והם אינם שמים לב לכך עד שמעירים להם, ולאחר מכן הם יכולים אף להרגיש זאת בעצמם, גם אם לא לחדול מכך.

באשר להארי, אמת שזו סיפורת נחמדה, ואף נכון שהראשונים טובים מהאחרונים, כאמור "ראש דברך אמת", אך מפאת סתירותיה הרבות אין היא מגיעה לקרסולי קרסוליו של אפוס רחב היקף כגון הסילמריליון, שלמרות ריבוי הדמויות והממלכות, והבלגאן המטורף השורר בו, לא נמצאה בו ולו סתירה פנימית אחת.

של שולי רנד: "...כתולעת. והשמחה נסתלקה ממני, וגם הדעת"

בס"ד

מה דין של אדם שגומר לקרוא ספר חול ומנשק אותו מתוך הרגל/בלבול?
(התבלבל עם ספרי קודש)

יחייך במבוכה אל מי שמסתכל ויגיד: "צ'מע, זה אחלה ספר..."
אם זה ספר של סופרת- ימהר להכחיש כל קשר למקרה, ויטיח את הספר על השולחן של אחותו...

בשו"ת "אמרי אוסנת" כרך ד' עמ' קכ"א: "בוודאי שיש מצווה גדולה לקרוא סיפרי דחולין וכו...".
אומנם אין ראוי מלכתחילה לנשק את הספר, כי מעמדם של ספרי הקודש גבוה פי כמה וכמה, אך בדיעבד- מותר לנשק.
ושמעתי מפי כב' הרב דוידוביץ' ז"ל (שם בדוי), שמלכתחילה ראוי הוא לנשק את הספרים, כדי לחוש קרבה יתרה אליהם, ולהוסיף ולקרוא בהם ולהשכיל.
אך בשום פנים ואופן אין לנשק ספר חרדי, מסיבות שונות.
אם יש מי שרוצה לשומען, אשמח לפרט...

בברכת, "וקוראי ה'ספר יחליפו כוח".
אוסנת, רבנית מקובלת.

עפ"י בקשתה של הרבנית המכובדת, שנוצי, אשמח להבהיר את עמדתי בעניין ספרים חרדיים.
זוהי הולכת להיות הרצאה ארוכה, אז מקובל עלי שלא תאזינו לה עד סופה.
העיקרון הוא, שעדיף לקרוא ספר חילוני/גוי עם בעיות, מאשר ספר חרדי "נקי" כביכול.
הספר החרדי מכיל מסרים, שאינם כתובים בצורה ספרותית הראויה להתכבד. (לדוגמא, במקום שמהלך הסיפור יוביל את הקורא למסקנה מסוימת, שהו עניין חשוב הגורם להשכלה ובינה יתרה אצל הקורא, בספר החרדי- המסר מועבר בצורת שיעור שמעבירה אם-המשפחה בסמינר. הקורא לא חושב על כך בעצמו, והעניין לא נכנס לו לשכלו טוב מספיק, ואף לא מפתח אותו כראוי)
ובכלל, הספר החרדי כתוב ברמה מאוד נמוכה, שאינה תורמת להשכלה של הקורא.
מהלך העלילה ידוע מראש, כך שזהו ספר מאוד משעמם. יש בו מוטיבים החוזרים על עצמם, ובהם מסרים א-ציוניים בעליל.
*מוטיב הרב הצדיק, גדול הדור- מעין דמבלדור כזה. מבין בהכל, יודע כל מה שיתרחש, צודק תמיד, הכי חכם בעולם, תמיד הגיבור לא יקשיב לו-ויותר מאוחר תתברר הטעות הפאטלית שלו. בקיצור, זהו מוטיב לא מציאותי בעליל.
*מוטיב השידוכין- כמו שבספרות החילונית (והשיינפלדית הי"ו) מדובר על חברויות (מפני שזה מה שמושך את לב הקורא), אז בספרות החרדית 'גיירו' את זה, וזה מופיע בתור שידוכין. לכן, כמו שזה לא רצוי בספר חילוני, זה גם לא רצוי בספר חרדי. זה מעורר דמיונות שווא.
במוטיב השידוכין, חוזר על עצמו, שהגיבור משתדך וסביב זה מתהלך כל הסיפור. מאוד משעמם.
*מוטיב האם-המורה-בסמינר, והאב-הר"מ-בישיבה חשובה: יוצר אצל הקורא תחושה, שהוא איננו רצוי, ואיננו "הולך בתלם", משום שהוריו אינם כאלה.
*מוטיב המדינה-הציונית-הפושעת: הפאנטים מאוד אוהבים מוטיב זה. הוא מחדיר, ולו בתת מודע-שנאת הציונות. המדינה מוצגת באור כל כך לא נכון, וכל כך אכזרית. ואילו-ארה"ב, ברוקלין- מוצגת באור ורוד. כמה המדינה שם טובה, כמה שהם עוזרים לנו.
אם קראתם את הספר על חטיפת ילדי תימן, תבינו מיד למה אני מתכוונת.
בוודאי שהאנשים שעמדו אז בראשות המדינה לא היו בסדר, אך בספר מוצג כאילו אף היום, יש אנשים שמוכנים אפילו לרצוח בשביל אינטרסים של המדינה.
אולי באמת אנשים הקרויים "פאנטים" קראו הרבה ספרים כאלה, ונכנס להם לתת מודע.
*מוטיב החרדים-הגיבורים: אומנם זהו מוטיב מובן מאוד, אך הוא מאוד מרגיז.
החרדי הצדיק תמיד יצדק בהכל, ותמיד החילוני/המזרוחניק יקשקש שטויות בקומקום.
*מוטיב תמיד-רוצים-לדפוק-אותי: מופיע הרבה גם בפורמים כשרים אלה. תפיסת עולם שטותית, שכל מי שמסיביב רק רוצה ברעתי. המדינה אוהבת לדפוק את החרדים, ולכן היא מורידה את הקצבאות-ילדים (לא בגלל שאין לה תקציב). המדינה רוצה לדפוק את המתנחלים, ורק בגלל זה היא מעלה את מחירי האוטבוס (לא בגלל עליית מחירי הדלק). ראיה מאוד מצומצמת ומוגבלת.

ישנם עוד מוטיבים, המעידים על בזבוז-זמנו של הקורא בעת קריאת ספרים אלה.
מה גם, שמוכח מעל לכל ספק, שאנשים שרק קוראים ספרים חרדיים, אינם משכילים כמו הקוראים ספרים כלליים.

ואם מישהו קרא הכל עד לכאן, אשמח לשמוע שהוא אכן צלח משימה זאת.

אך בדיונים חשובים, שיש בהם שמץ מן הרצינות, מומלץ לקרוא ולהחכים. או לפחות לפתוח את שמורות האוזניים, ולשמוע דעות שונות.

אשמח לתגובות אמיתיות...

את צודקת לגמרי... ויפה לך על הסיכום המפורט..

אצלינו היצור שנקרא חריידי בוקס (hareidi books) לא מתקרב לצל המדפים הענוגים... פשוט כי הוא לא שווה את הקום עליו הוא ונח..

3 פעמים ביום בכל יום, ועוד כהנה וכהנה תודות, שירות והללים.

הלל המיוחד אומרים רק בזמן המיוחד כדי שלא נהיה דשים את ההלל בעקבינו ונמצא שכרינו בהפסדנו

של שמיניסט שנהיה בן 18 במהלך ספירת הגומר? האם הופקע מכלל תלמיד ומפסיק לספור בברכה?

סופר מהראשון, כך מי שעושה מועד ב סופר ממועד א

אפילו בגרויות קיץ? יספור עד מועד ג? או שאצל שמיניסט כזה החופש התחיל מספטמבר של 6 שנים לפני כן...

או שהשמינית שנה הזאת היא שמינית שבשמינית שבגאו"ה (ישיבה גאונית הונללו)? 

אם טועים בספירה ומוסיפים ימים, ראוי להם שיתווספו ואם מורידים ימים, למעליותא הוא

הלימודים בשמינית נגמרים מוקדם יותר (החופש בפועל שלי התחיל היום)

ישןן

לא בא לי לדבר בפורום הזה

הניגון הוא בשהרגלים יצאו מחוץ למים

לוודא שהוא טובע לגמרי.

יותר מאלפיים אמה?

או במנהרת הזמן?