אני מניח שאת מבולבלת מצד אחד מהכעס ומהתסכול של רוע/בלבול של אנשים שמנסים בכל כוחם להביא לגירוש יהודים ולכפות את דעתם הלא נאורה על הכל ועצב מצד שני.אני מדבר בהנחה שזה קשור לאירועי היום.

בס"ד

בכי זה לא הדבר היחיד שמביע הזדהות ואכפתיות!!!

אחרי הרצח של פוגל אני לא בכיתי וכאב לי!!!

מאוד כאב לי!!

נשמה, מותר לא לבכות!!

וזה שאת חושבת עלזה וכועסת על זה כבר מראה שאכפת לך!

למה דווקא בכי?!

בקשר  לתהילים- את יכולה גם להגיד בלי להתכוון ובלי טעם.... סמכי על ההוא שם למעלה שהוא יתיחס

זה מתסכל!!

למרות שעכשיו זה מתחיל לבוא...

אמיר- זה על אירועי היום, בעצם אתמול... כמובן.

אני בהתחלה חשבתי על זה כחוסר התחברות לעמ"י...לדוג' אחרי פיגועים וזה...לא בכיתי...רק היה לי יצר לעשות משהו...לתפוס איזה ערבי ו....

אח"כ קצת הסתכלתי שונה...אולי הבכי הוא פורקן שלא עוזר (ברור שלי הוא עוזר לפרוק..השאלה מה הוא עוזר לכלליות...לשאר עמ"י...)  אולי אם אני לא יפרוק את הכאב, אני יעשה מעשה? לדוג' אחרי פיגוע-ללכת לבנות מאחז.....(או בשביל אחרים-תג מחיר)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....