"אוף הלוואי שיגמר השיעור "לחש התלמיד לתלמידה

"הלוואי ויגמר כבר היום" אמר הפקיד לפקידה,

"שיגמר השבוע" רטן הפועל,

מתי סוף החודש" שאל המנהל,

"שיעברו שלוש שנים" כתב החייל,

ורק זוג זקנים שישבו על הספסל מול השמש השוקעת בים

הביטו ברוך זה בזו ואמרו במבט מאוהב,

"הלוואי שהרגע הזה לא יגמר לעולם" זה אחד..

והשני-"אני מאמין שהחיים בעיקרם אינם אוסף השעות והימים בין לידתו של אדם למותו.

אלא, התוכן שאנו יוצקים לתוכם.

הביטוי היותר חזק של הקיום

איננו זרימת הזמן לאורך חייו של האדם,

אלא אוסף החותמות

שהוא מטביע על הסובבים אותו,אשיותו,מעשיו

ואוסף החותמות

שהעולם מטביע בו".(יוני נתניהו)

"העולם מורכב מפגישות ופרידות אז מה הקטע בכלל להכיר אנשים?

החכמה היא לעשות את הדרך כמה שיותר משמעותית..."

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....