אבל גם אם זה לא יעזורזה מעניין אותי מה אחרים חושבים ואני מקוה שלפחות זה יגרום לכם להפתח.
אני בן כמעט 20 וסובל כבר שנה מדיכאון וחרדה.התחלתי ללמוד באיזו ישיבה ואחרי כמה חודשים שהיו מוצלחים כבייניש וגרועים בריאותית עזבתי(יותר נכון-התמוססתי לאט לאט..נשארתי רשום) והתחלתי לעבור טיפולים שונים.
אני כבר שנה ומשו עם כדורים ועם טיפול פסיכולוגי די אנטנסבי,אבל המצב ב"ה כבר הרבה יותר טוב.
התחלתי צבא באוגוסט 11 והיה קשה אבל עזר לי המון,עד שנפלתי על קב"ן לא משו והוא החליט להוציא אותי לחצי שנה מהשירות.
בהתחלה ה'חופש' עבדתי,אח"כ עזבתי את העבודה והיום אני מרכז עם חבר קייטנה ועוד פרוייקט לנוער.
יש לי 2 חברותות בישיבה,3-4 פעמים בשבוע ואני משתדל ללמוד לבד איזה שעה שעתיים ביום הפנוי שיש לי.
הבעיה שאני לא ממש חי נורמלי אנילא מצליח לקום בבקרים ואז אני ער בלילות ומבזבז ת'זמן במחשב.ריכזתי גם את רב הפעילות שלי לאחה"צ-ערב(עד 12) ככה שאני מצליח לעמוד בה אבל בגלל זה אני לא עובד בנתיים במשו מסודר או לומד סידר בוקר כמו שחשבתי לעשות.
מה זה קשור אליכם?
בשמינית החלתי שאני לומד ברצינות כשנה ואח"כ מתחיל לצאת. גם את השנה הזאת הקצבתי רק כי ממש רציתי ללמוד.כמו שהמצב התגלגל זה לא ממש היה ראלי.אני ממש מתלבט.מצד אחד-זה חלום,אני כבר מחכה לזה..אני מתאר לעצמי שתבינו אותי.מצד שני-אולי לחכות שהכל יגמר..למרות שקצת התייצבתי,אולי עדיף לסיים עם זה.
המשפחה שלי כל הזמן רומזת ואומרת לי לצאת וכמו שחבר שלי אמר-זה יכול לעזור לי.אבל,דבר ראשון-אנלא רוצה לדפוק אף אחת.אנלא יודע מתי זה יגמר לגמרי.חוצימזה-(אבל זה שולי) אולי עדיף גם לי לסיים עם זה קודם.לדעת שאני חי בריא ורק אח"כ לבנות משפחה.
בקיצור-דילמה.אשמח שתגיבו פה,אפשר גם באישי,ביחד עם תדרוך איך מסתכלים שם.
לילה / בוקר טוב!

)